הלכה? רק כשזה נוח: התעמולה הזולה של בנט

ברוח הימים האחרונים, ראוי להזכיר: תינוק בן שמונה ימים לא זקוק לברית מילה כדי להיחשב יהודי. לשומרי המצוות ולאלה שכופרים בעיקר, זה לא משנה כהוא זה, ועבורם אין שאלה אם למול את בנם או לא. זה כן משנה לציבור שביניהם, שהוא הגדול בישראל; זה שמגדיר עצמו חילוני אך מאמין בקיומו של אלוהים. ובחתך הזה, בציבור הזה, נשמע באחרונה קול חשוב שמעלה ספק אמיתי בחשיבות קיומה של ברית המילה. מקומה של המסורת כבר לא בא באופן אוטומטי על חשבון סבלו של הרך הנולד, והשאלה המוסרית מטרידה הורים רבים. והשיח הזה חשוב, גם אם בסופו של יום ההחלטה של בני הזוג תהיה לבצע את ההליך.

אלא שנשמות טובות, דוגמת שר הכלכלה נפתלי בנט, יודעות שהדרך היחידה להתמודד עם עובדות – דוגמת הסבל שאנו גוזרים על הפעוט, וזה שמדובר בהליך כירורגי לא הכרחי – היא לפנות לרגש של ההורה המוטרד, להעלות את השאלה "מיהו יהודי", לתבל בסיסמאות פטריוטיות ואז לקנח בנחרצות שחיתוך הבשר הזה – הוא זה שמגדיר אותנו כעם. אז לא, אין בזה יותר מתעמולה זולה. התינוק ייחשב ליהודי לכל דבר ועניין, רק שתוצמד לו הכוכבית שתציין שהוא ערל. אם ההלכה ממש חשובה לכם, אז חשוב שתדעו שהעונש על כך הוא כרת. זה נשמע רציני, אבל זה גם העונש על חילול שבת. אם אתם מטילים ספק בצורך בברית מילה – תרשו לי להניח שאתם ממילא לא נמנים על שומרי השבת.

כמו כל טיעון רגשי שמכוון למצפונו של יהודי, גם בנט דאג להזכיר בדף הפייסבוק שלו את השואה ואת חירוף הנפש מצד יהודים רבים, שעשו ברית מילה לבנם בגלות. והוא צודק, אלא שזה מלמד בעיקר על חשיבותה של מסורת של עם שמפוזר בגלות ועל הצורך בהגדרה עצמית שקיים אצל כל מיעוט חסר מדינה.

כעת, לאחר תקומתו של העם היהודי במדינתו, הזהות היהודית מעוגנת בצורה מוחשית, וניתן להטיל ספק במנהגים קדומים בצורה מפוכחת יותר. ההלכה דורשת כיבוד הורים והיגיינת ידיים טרם הארוחה, ועוד שלל ציווים נפלאים וחשובים, אך התעמקות בה עלולה להציג גם צדדים שוביניסטיים, גזעניים והומופוביים. לאחר שנחשף אליה, ישאל עצמו כל אחד אם הקפדה ארוכת שנים היא עילה מספקת לשמירה על גחלת מפוקפקת.

זו לא הבעיה היחידה בדברי בנט. במקביל לטענתו ההיסטרית כי מדובר ב"קמפיין שנועד למחוק את זהותה היהודית של מדינת ישראל", פרסם השר את תמונתה של עיתונאית "הארץ", נטע אחיטוב, שסיקרה את התופעה. שבוע קודם לכן, בנט זעם על ה"הסתה", לדבריו, נגד חברתו לסיעה, חברת הכנסת איילת שקד. נכון שלציין את שמו של עיתון "הארץ" עוזר בצבירת נקודות בקרב מצביעיו, אך ראוי היה לכבוד השר להימנע מכך, ולו בשם ההגינות כלפי הכתבת.

צילום של הכתבה היה נכון יותר מאשר "סימון מטרה" באופן אישי. בעיני תומכי בנט, אחיטוב היא אישה שפעלה בצורה שפוגעת בזהות היהודית. נכון או לא, הספינה הזו כבר הפליגה, ועל בנט האחריות. גם אם דעתו שונה בסוגיית ברית המילה, וזה בסדר, ראוי שיתנצל על כך ויבהיר כי זהו עניין אידיאולוגי, ולא אישי. בעולם המונחים של בנט, זו הסתה לא פחות מזו לה זכתה ח"כ שקד.

למרות דבריו, בנט מבין שלהלכה היהודית במלואה – אין מקום במאה ה-21. כאחד שנוהג להתפאר בכך שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, בנט יודע שלא יכול היה לשבח כך את חיילינו, לו היו נוהגים בפלסטינים כפי שנהגו אבותינו בעמלק ובמדיין. חיסול שיטתי של נשים וילדים חפים מפשע, מסעות ביזה, רצח קשישים – ושלל דימויים שמציבים רף גבוה ומפוקפק גם עבור אסד, אך מקבלים במקרא הצדקה מוחלטת. אמות המוסר השתנו, וזה נכון עבור מפקדים בצבא כפי שזה נכון עבור הורים טריים.

ולא רק הרמב"ם. גם הרב דב ליאור, מעמודי התווך של הציונות הדתית, קבע כי לא ראוי שאישה תכהן בתפקידים ציבוריים. "מבלי חלילה לפגוע או לזלזל ביכולתה או בכבודה של האישה", אמר הרב ליאור, "בכל זאת, זה לא כל כך מתאים לנשים הדברים הללו". אלא שבנט עצמו מתפאר בנוכחותן של שלוש נשים במפלגתו, ובכך שאחת מהן אף משמשת יו"ר הסיעה. כי בינו לבין עצמו, גם בנט יודע לקחת את הראוי בעיניו בהלכה היהודית, ולהתעלם מהראוי להתעלמות.

לכל הטורים של אבנר בורוכוב בוואלה! דעות

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il