אל תשלחו בנות לגוב החיות הטורפות

כל דיון בפרשת גיוס הבנות, משובש מיסודו מתוך אי הכרת העולם התורני מצד רוב החברה הישראלית, וזו כבר בפני עצמה אבן מכשול. לכן, מחובתנו לנסות, להעמידו על בסיס נכון. בשונה מכל עם, אין קיומנו הפיזי דאגתנו העיקרית, אלא דאגתנו לעתידנו הרוחני והערכי, עולה עשרת מונים מעל דאגתנו לקיומנו הפיזי.

מסירות הנפש שהפגנו במשך אלפיים שנות גלות בשם דאגתנו לקיום התורה, הינה עדות לכך, דווקא לאור המחיר הנורא והאיום שנדרשנו לשלם עבור נאמנותו לתורת ה'. בהתחדשות מדינתנו היקרה, שאנשים כמוני, רואים בה ראשית גאולת ישראל וקיום נבואות נביאינו, העמדה הבן-גוריונית השתדלה להפוך את היוצרות בתודעה הישראלית, והצליחה די טוב. היא רק שכחה שהרס מדינתנו בסוף הבית ראשון והשני נבע דווקא, מהעדפת השיקול הביטחוני-פוליטי על פני השיקול הערכי-דתי. די במבט קל על גערות נביאי ישראל למלכי ישראל על כריתות ברית עם עמים מסביב בניגוד לרצון ה'.

לכן, על כל רב הרוצה להישאר נאמן לתורת ה', מוטלת החובה לדאוג בראש ובראשונה לשלמות הרוחנית של כל יהודי וכל יהודיה. יהודי מאמין הנאמן לה' ולתורתו אינו זקוק לחוק הכנסת כדי לחוש את חובתו לצאת להגנת עמו וארצו. דרישות התורה תובעות ממנו יותר ממה שכל חוק המשתנה חדשים לבקרים, על פי גחמות התמורות הפוליטיות הישראליות, יוכל לדרוש ממנו.

יחד עם זה, הוא רוצה למלא חובותיו אלה, תוך שמירה על אמונתו בטהרתה ועל דרישות ההלכה של עמנו, תנאי שכל מי שיטען שהוא מתקיים ללא קושי וללא מכשולים בכל מקום ובכל מצב בצה"ל, משקר במצח נחושה. ואני מצהיר על כך כראש ישיבת הסדר עד היום, כרב הטכניון במשך עשרות בשנים וכרב לאלפי תלמידים ששירתו ומשרתים בצבא בכל התפקידים האפשריים, מן הפשוטים ועד הבכירים ביותר וגם כאבא לילדים שכולם שירתו (ובתוכם קצינים). וכל זה, על אף שברור לי שחל בצה"ל שיפור עצום בתחום זה בעשרים השנים האחרונות.

אבל איזו אירוניה: דווקא מרגע שהתמנתה אישה בראש אכ"א, שיפור זה לא רק שנבלם, אלא שה"שילוב הראוי" שיצר "מודוס-ויוונדי" סביר, לשומר המצוות בצה"ל נפגע קשות, והיד עוד נטויה בשאיפה לעירוב מוחלט של חיילים וחיילות בקרבי, דבר שיפגע קשות גם בשירות הבנים. ובוודאי שמכונות המחלקות קונדומים, אינם עוזרות לשכנע אותנו בטהרת המחנה.

לאור זה בעיית שירות הבנות בצה"ל היא קשה לאין ערוך מזו של בחורים. בהשתלבה במסגרת צהלי"ת, היא נאלצת לעמוד בהתמודדות כפולה מזו של בחור. עליה לשמור ככל בחור על אמונתה וערכיה, דבר שאינו תמיד פשוט, ועל זה להוסיף מלחמה על שמירת דמותה כאשה טהורה במסגרת המזמינה באופן בלתי נמנע, מפאת עירוב מינים, שפלות מוסרית.

נכון שמנקודת ראות פוסט-מודרנית החוגגת במחוזותינו, והמכרסמת כל יסוד מוסרי וערכי, המבטלת כל הבדל בין איש לאשה, בין התנהגות להתנהגות, אין דבר כזה "שפלות מוסרית", כיוון שכל החלטה היא קבילה ולכן מוסרית. אבל אין אנחנו תלמידי אדמור"י הפוסט-מודרניזם כמו פוקו וליואטרד, אנו תלמידי משה רבינו ונביאי וחכמי ישראל. לא נחליף איש באישה ולא אישה באיש, ולא נטיל, כבמצרים העתיקה, על איש את תפקידי האישה ולא על אישה את תפקידי האיש. ובוודאי שלא נסכים להעמיד את האישה כשעשוע ל"ריכוך" קשיחותם של החיים הגבריים.

הסטטיסטיקות המזוויעות של ההטרדות המיניות במדינת ישראל, הכוללות יותר מעשרים אחוז של אונסים, יותר משלושים אחוז של מעשים אסורים ויותר מששים אחוז של התבטאויות פסולות, מראות שבתחום זה אנו חברה חולה מאד. ועוד רוצים מאתנו הרבנים, שנשלח בנות תמימות, מלאות התלהבות לאומית מתוך אמונה עמוקה בחשיבות ההגנה על עם ה', לגוב חיות טורפות אלה, במיוחד כאשר מדובר במקום שמרגע הכניסה אליו, נעשה אדם מספר בלבד, ללא כל הגנה מפני מפקדים בעלי כוח בלתי מסויג.

וכל זה מבלי לדבר על העובדה שמאחורי מגמת גיוס הבנות, עומד הרצון העז של קומץ, לכפות את העמדה הפמיניסטית הפרועה על כלל האומה בשם שוויון כביכול. ואינם יודעים שאפילו האפיפיורית של הפמיניזם העולמי, אדריאן ריץ', אינה מנסה להסתיר שכל לידתו נעוצה בריקבון מוסרי חברתי אמריקאי שלא היה מעולם נחלת עם ישראל, ולכן אין לו מקום אצלנו. האישה בישראל היא יסוד המשפחה ויסוד הקדושה בעם, ועליה נגן בכל כוחנו, אף נגדה אם יידרש.

אם מאן דהו רוצה שיום מן הימים אישה תוכל לקבל אישור מרב אמיתי לשרת בצה"ל, עליו קודם כל, לבא עם הצעות הנותנות מענה לדאגות מוסריות ורוחניות של עם ה' ותורתו. כרב שהתיר בנסיבות מיוחדות ובתנאים מיוחדים לבנות לשרת במקומות בטחונים רגישים, אני זורק כפפה לצה"ל: אזרו אומץ להציע דבר מה המקובל על המוסר וההלכה היהודית ונדבר.

אני דתיה ששירתה בצבא וגם הבת שלי תשרת

הרב שמואל אליהו: השרות הצבאי אינו ראוי לבת ישראל

לקבלת המפקדת: כשבנות דתיות יורות במטווח