את הרגע בו אהרון ורבקה קרויס, חתן וכלה בני 18 ממאה שערים, נכנסים לפני מספר חודשים, לחדר הייחוד לפגישה האינטימית הראשונה בחייהם, דקות לאחר חופתם, תיעדה הצלמת אניישקה טראצ'ווסקה מפולין. תמונתה הגיעה בשבוע שעבר למקום השני בתחרות הצילום של מגזין Traveler העולמי מבית נשיונל ג'אוגרפיק.
על המקומות הראשונים התחרו יותר מ-18 אלף מתמודדים בכל רחבי העולם. אלפי התמונות נבחנו על ידי צוות שופטים ובסוף השבוע פורסמו עשר התמונות הזוכות.
התמונה של טראצ'ווסקה מציגה את פגישתם הראשונה של הזוג קרויס, דקות לאחר חופתם. "הנשואים הטריים אהרון ורבקה יהיו לבד לראשונה לאחר טקס חתונתם", נכתב בתיאור התמונה, "בני ה-18 נפגשו לראשונה רק כדי לאשרר את הבחירה. מאז שהתארסו ועד הפגישה המתועדת, אסור היה להם לדבר או להיפגש".
טראצ'ווסקה היא צלמת ומפיקת סרטים בפולין. "כשגדלתי כמעט ולא ראיתי יהודים", היא מספרת בשיחה לוואלה! יהדות, "נחשפתי אליהם רק בתמונות ובסרטים שלפני המלחמה. אחר כך, בשנים האחרונות, התחלתי לראות חרדים מגיעים לפולין מכל רחבי העולם כדי להתפלל על קברי צדיקים שנפטרו לפני כמעט 100 שנה. הם תמיד מגיעים בקבוצות קטנות, מתבדלים, מתפללים בלהט ומניחים בקשות כתובות על המצבות. עבורי, זה פשוט מרתק, כמו שידור ישיר מהעבר, נוסטלגיה מעורבת בחיבור לאומי אמיתי".
מהר מאד היא הבינה שכדי להתחבר למגזר החרדי, היא צריכה להתאזר בהרבה מאד סבלנות. "הם מבודדים ברמה הגבוהה ביותר. הפרדה מגדרית היא פקטור משמעותי ביותר עבורם. הרעיון של דחיקת העולם החיצוני הוא מהותי לדרך החיים שלהם. קשר עם העולם החיצון נתפס כאיום קיומי עבורם. אז אתה יכול לדמיין כמה היה לי קשה, בתור אישה לא יהודייה, להיכנס למקומות תפילה של גברים. הייתי צריכה להכין שיעורי בית, ללמוד את החוקים ולהיות מאד סבלנית. בחמש שנים האחרונות הגעתי מספר פעמים למאה שערים, בדרך כלל בתקופת החגים. התמדתי לכבד את החוקים של המארחים שלי ולאט לאט הפכתי לפחות זרה".
על התמונה היא אומרת כי "רגע כזה מגיע פעם בחיים. יש רק פעם אחת שרגע כזה תופס אותי. הוא עוצמתי במיוחד, בעיקר בחברה מתבדלת כמו החרדים הקיצוניים". היא מספרת כי "החתן והכלה, בני 18, נפגשו רק פעם אחת למשך חצי שעה לפני האירוע הזה. אין שום קשר אפילו לא של שיחה במהלך תקופת האירוסין. התמונה הזו מראה את השניים נמצאים לבד בחדר בפעם הראשונה. ההתרגשות הכבושה של להיות אחד עם השני, לבד, בפעם הראשונה, טומנת בחובה כוח עצום. אנחנו רואים גם את אם החתן, ספק מנופפת לשלום ספק מצדיעה, בברכה מעומק הלב לחיים משותפים של אושר".
כשקיבלה את הבשורה על זכייתה במקום השני, היא התרגשה "הפרס הזה הוא ההכרה בערך הגבוה של העבודה. בנוסף, התמונה הזו מראה התרחשות מבודדת מאוד, סיפור שמי שמשתייך לחברה הזו יכול לזהות. אם תמונה כזו נבחרה מבין 18,000 אחרות, חייבת להיות לכך סיבה טובה. אולי, בזמנים של מלחמה ורגשות שליליים שמציפים אותנו, אנחנו מתגעגעים לרגשות פשוטים, אותנטיים ומרגשים שמתרחשים בקרב 3 דמויות שני צעירים המתחילים את חייהם כאנשים בוגרים, ואם המאחלת להם הצלחה".
עורך צילומי נשיונל ג'אוגרפיק, דן ווסטגרטן, אחד מהשופטים, הסביר מדוע לטעמו הגיעה התמונה למקום השני בתחרות. "צילום הוא כלי רב עוצמה להציג את הדרכים בהן בני אדם ברחבי העולם הם שונים זה מזה, אך בו בזמן גם דומים זה לזה. כובע הפרווה החרדי ושמלת הכלה הם רמזים לכך שהתמונה צולמה במקום מאד ייחודי. אך החיוך והצחוק של החתן והכלה מראים כי השניים נמצאים בסיטואציה שחדשה להם.
"כשאני מסתכל על התמונה, אי אפשר שלא לחשוב על אהבה ונישואים ברחבי העולם. זו סצנה שבחלקים רבים של העולם יכולה להתחלף בדייט ראשון של זוג צעירים. בשל הבגדים שהם לובשים, אפשר להוסיף שלא מדובר בפגישה קלילה אלא כזו שיש בה מחויבות לכל החיים. כל צילום שיכול לגרום לי לחשוב כל כך הרבה ראויה לזכייה".