רציתי במילים פעוטות ופשוטות לשרבט על גיליון הנייר את רגשי תודתי העמוקה לך. מר חולדאי. תודה שאתה כל כך דואג לי. תודה שבזכותך ובזכות הלוחמה האמיצה ורבת התושייה שלך, לא ניפול שוב פעם כקרבן שדוד בפני הפנאטיים הדתיים המאיימים להשבית לנו את העיר העברית הראשונה ללא הפסקה. תודה שבזכותך לא אאלץ עוד לנוח חלילה ביום השבת, לא אצטרך שוב לשהות בביתי הדל כמעט יום וחצי מידי שבוע. בזכותך ובזכות מאבקך חסר הרחמים והפשרות אזכה לשבת מידי שבת ליד הקופה ולעבוד קשה. לא אהיה היחיד ברחוב. מלחמת ההישרדות בין המרכולים תוציא מסלוניהם הממוזגים את טובי בנינו, שבמקום להיות אזוקים בכבלי השבת אל הספה, המשפחה והבילויים, יוכלו לנשום לרווחה ולעבוד יום וחצי נוסף בשבוע. כל כך פשוט.
בזכותך רון, הילדים שלי (שמשום מה אינם שוהים בבתי הספר בימי שבת) לא יצטרכו להתמודד עם דמות האב בבית. חלון הזמן היחיד בשבוע בו ניתנת לנו ההזדמנות לשהות יחד, כמשפחה, להכיר זה את זה ולהתרומם זה על ידי זה, נחסך מהם. כך לא אצטרך להכין שיעורים עם תום שעולה לכיתה ג', ולא אצא שוב לסבתא של גלית שעוד מעט עולה לתיכון. שוב לא אצטרך ללכת איתם בשמש ובחום המהביל ולספר להם על אבא שלי שדלק אחרי שיירות של מצרים ב-48'. תודה מיוחדת וענקית מרונית, רעייתי המקסימה זה שלושה עשורים. בזכותך הדייט השבועי שלנו, שלא נפסק אפילו במתקפות הטילים של סדאם, סופסוף יישבר.
תודה גם בשם החברים מהצבא. לא דילגנו על אף אוגוסט, תמיד היינו מתכנסים בסופי שבוע ויודעים לנצל את דקות החסד השבועיות הללו. לא תאמין מה המשמעות של פגישת המחזור הזו. אבל ברוך השם ובזכותך, לא אצטרך להטריח את גופתי הלאה להופיע שם.
רק התקיפות שלך, רון, וערכי תנועת "העבודה" אשר בחסותם נבחרת לכהן בראשות העיר, הם אלו שיחסכו ממני, מילדי, מאמי המתבגרת, מחברי לנשק ואחרונה חביבה מרעייתי היקרה, כל כך הרבה דברים שמי יודע מה היה עולה בגורלם לו היו החשוכים ממרתפי מאה שערים נועצים את טלפיהם במעוז החופש, המושתת על גבי יסודות וזכויות הפרט והעובד.
הן ערכי השבת, כפי שהצהרת, נשמרים ברחובותיה של תל אביב, תוך מתן חופש לפרט, כל פרט, לממש את זכויותיו ואורח חייו
במקום כל הדברים המטרידים והקשים הללו, אזכה לשבת כמו בן אדם, בן חורין ובן תרבות מתחת למזגן, או לפחות לצידו, ולשרת את העוברים ושבים, תושבי תל אביב. כמו למשל מנהל בית הספר שהיה לראש העיר, שלא חלם לרגע לעבוד ביום הזה, אבל כן יתאים לו לצאת עם משפחתו לטיול שורשים בעיר. בוודאי ברגע של חום ולחות הוא ירצה להתרענן קימעא. או אז תהיה לי הזכות המדהימה לשרת אותו נאמנה ולמכור לו קרטיב רמזור ענקי.
אז מכל הלב, תודה.
דני, הקופאי מהסופר ממול