להרביץ עם כרפס: המנהגים המוזרים של פסח

מעבר להיותו חג החירות, פסח הוא חג המנהגים. בעקבות האיסור הבסיסי לא לאכול חמץ בשבעת ימי החג - נוצרו להם רבבות איסורים והחמרות שונות שנועדו למנוע את הסיכוי הקלוש שאיכשהו יתעופף לו פירור לחם אל תוך מנת הקניידלך שלנו. פרנויה? אולי, אבל היא הפכה כבר לחלק מהווי החג הזה. יש כמובן כל מיני סיבות שמצדיקות את המנהגים וההחמרות. כמו לדוגמא "דיאטה רוחנית", כמו שקוראים לזה חלק מהחסידים. מבחינתם פסח הוא זמן לנקות את הנשמה מהחמץ שיש בתוכה (החמץ מסמל את מידת הגאווה והשחצנות) וכמו כל דיאטה, יש כאלו שעושים דיאטה קלילה ויש כאלו שעושים "דיאטת רצח", כל אחד לפי בחירתו.

עוד סיבה שמצדיקה את המנהגים האלו? בליל הסדר כולם מככבים, המשפחה, ארבעת הבנים, המצרים ובני ישראל אבל הכוכבים האמתיים של ליל הסדר הם לא אחרים מאשר הילדים. הסיבה לכך מתבססת על הפסוק "והגדת לבנך", זאת אחת המצוות החשובות ביותר בליל הסדר. אבל כדי לגרום לילד להקשיב לסיפור שהתרחש לפני למעלה מ3000 שנה, צריך לסקרן אותו ולגרום לו לשאול שאלות ("מה נשתנה?") ואיך נגרום לילדים לשאול שאלות? פשוט נעשה קצת דברים הזויים כדי שאחד מה יעצור הכל ויאמר: "מה קורה פה? למה אתם מתנהגים כל כך מוזר?" אם גרמתם לילדים לשאול את זה, את עבודת ליל הסדר עשיתם.

'וואלה! יהדות' מגיש את 10 המנהגים ההזויים וההחמרות בפסח כנגד 10 המכות - (אל) תנסו את זה בבית.

העיתונאי החרדי ישראל גליס, המכונה גם "איש ירושלים", נזכר בהחמרה של הרבנית מבריסק ששבועיים קודם החג הייתה גורבת גרביים לתרנגולות בביתה כדי שאלו לא יעבירו חמץ ממקום למקום. הוא גם מציין את מנהגו של הרב שלום שבדרון, ששבוע קודם החג היה מכניס את זקנו לתוך שקית וקושר אותה כדי שפירורים שנדבקים על הזקן בזמן האכילה לא יפלו במקומות שכבר מצוחצחים, נקיים וכשרים לפסח.

במצעד ההחמרות מנצחים ללא עוררין החסידים. רב בכיר בבני ברק, המזוהה עם חסידות חב"ד, עולה על כולם בחומרותיהם. הוא נוהג זה שנים רבות שלא לנשק בפסח תינוקות שזוחלים על הרצפה. אחד ממקורבי הרב הסביר: "הרצפה היא בחזקת חמץ ועל אף שניקו אותה קודם פסח היא בחזקת חמץ ולכן יש חשש שהתינוק שזחל על הרצפה, הכניס פירור של מצה שטבולה במים לפיו או שנדבק לפניו ומהנשיקה הפירור יעבור לפיו של הרב ובכך יאכל חמץ גמור".

חשבתם שמים זה פריט המזון הכי בסיסי שאפשר להכניס לפה, ללא חשש חמץ? טעיתם. "יש משפחות שנוהגות לא להשתמש בפסח במי הברז לבישול או לשתייה", מספר קרויס, "הן חוששות שחמץ שמושלך לים יעשה את דרכו עד לברז שלהם ובמקום זאת הן מכינות מבעוד מועד מכלי מים ענקים שמסוננים ונקיים מחמץ ומשתמשים בהם במהלך החג".

חשבתם שאכילת מצות במשך שבוע שלם זה סיוט? תחשבו שוב. יש שאוכלים אותן רק מתוך שקית. "כל אחד מקבל שקית ובתוכה המצה ואוכלים רק מתוך השקית", מספר יואליש קרויס, תושב שכונת מאה שערים בירושלים, "רק אחרי שמסיימים ומנקים את השולחן מפירורים, חוזרים לאכול את שאר האוכל". חסידים שמחמירים יותר נוהגים לאכול את המצה כשהם מניחים שקית מתחת לפה. הסיבה לכך היא בעקבות כך שהחסידים נמנעים מאכילת "שרויה", מצה שבאה במגע עם מים.

החסידים, ובמיוחד אלו השייכים ל"העדה החרדית", זרם חרדי קיצוני, נוהגים שלא להתארח ולא לארח בפסח, חוץ מהמשפחה הקרובה כמובן. "אף אחד לא אוכל אצל השני", מסביר אהרון רוסק, מחסידות תולדות אהרון, "אי אפשר לסמוך על הכשרות או על חומרות של המארח ובכדי לא להעליב אותו במידה והוא מציע לך אוכל שהוא בעייתי מבחינתך, נמנעים מראש מאירוח".

המרוקאים ועדות נוספות מהמזרח נהגו קודם שמתחילים באמירת הקטע "בבהילו יצאנו ממצרים", שראש המשפחה מגביה את קרעת ליל הסדר ומסובב מעל ראשי הסועדים. מגורשי ספרד במרוקו היו מסובבים בנוסף גם אגרטל פרחים.

הרב אברהם אסולין, מחבר ספר תורת אמך, מנהגי צפון אפריקה הסביר כי הכול כדי "לעורר את הילדים לשאול מה נשתנה". הסבר נוסף הוא שהקערה רומזת לעשר ספירות ושהסיבוב מעל ראשי הסועדים משפיע עליהם אורות עליונים.

רק במצרים היהודים קיבלו מכות? גם בימינו. אז נכון שבמצרים זה היה אחרת, ושם השוט היה שוט והמצרי היה מצרי. אבל כדי לזכור את זה, אצל הפרסים והכורדים יש מנהג שעוזר לנו לא לשכוח את אותן הצלפות.

כשמגיעים לפרק "אילו הוציאנו ממצרים", חוטף כל אחד מהמסובים, כגדול כקטן, בצל ירוק מעל השולחן, ועם קריאת "דיינו" מצליף על גב שכנו, האב בבנו והבן באביו, האיש באשתו והאישה בבעלה, בקיצור, מסיבת מכות אחת גדולה. אם אין בצל ירוק, אפשר גם כרפס.

סגולות רבות קיימות בפסח. המעניינת שבהן היא לשמור חתיכה קטנה בארנק כסגולה לפרנסה או להינצל בדרכים. הרב הראשי לשעבר, הרב שלמה עמאר סיפר שבעת שעלה ממרוקו לישראל, עברו דרך צרפת ובדרך הייתה רוח סערה שטלטלה את האונייה ונוסעיה. זקן אחד הוציא חתיכה מהאפיקומן והשליכה לים. והים שב מזעפו. את המנהג נהגו יהודי אלג'יר, יהודי לוב ועוד.

כמו שראיתם עד כה, ליל הסדר הוא סוג של הצגה אחת גדולה. אחד המנהגים שאמנם נהוגים יותר אצל המרוקאים והעירקים (ובשנים האחרונות, עוד ועוד הצטרפו אליו) הוא המנהג להתחפש ליוצאי מצרים. המנהג כמובן נשען על הכתוב בהגדה "חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים" ובנוסח אחר "להראות את עצמו".

ולכן, נהוג שבאמצע אמירת ההגדה יוצא בעל הבית מהחדר, וחוזר כשהוא נישען על המקל, על כתפו מצת האפיקומן עטופה במפה, ולשאלות הסועדים, משיב כי הוא מיוצאי מצרים. "כדי להמחיש את סיפור יציאת מצרים לבני הבית".

אחד הטקסים המעניינים והמרתקים ביותר בליל הסדר הוא גניבת האפיקומן. אחת מהסיבות לקיום המנהג היא להשאיר את הילדים ערים על ידי ציפייה דרוכה לקבלת המתנה המיוחלת. אבל לא בכל העדות נוהגים כך.

בקרב יהודי מרוקו, לוב, תוניס, תימן ועדות נוספות נהגו להימנע מהמנהג הזה. בגלל שיום אחד הילדים הללו יהפכו למבוגרים והם עלולים להתרגל עוד בילדותם לגנוב. "אם יתרגלו בכך", מסביר הרב אסולין, "יהיה להם קשה כאשר יגדלו לעזוב מדה מגונה זו".