שאלה
אני נשואה מזה 17 שנים ואם לילדים, כבר כמה שנים שבעלי סובל מאימפוטנציה ואינו מטפל בכך, כמעט ואין בינינו יחסי אישות וקשה לי עם כך מאוד, לאחרונה כבר יותר מחצי שנה שלא קיימנו יחסי אישות, מאסתי בכך ואינני הולכת לטבול כבר כמה חודשים כי זה משפיל ללכת ולא קורה כלום, אני שמרנית באופיי אך מאסתי לשמור אמונים לאדם שמתעלם מרצונותיי , מה עלי לעשות? אני נואשת מאוד והיחס אליו נעשה מזלזל, אני חושבת הרבה על גירושים אך כואב לי על הילדים
תשובה
מן התיאור שלך עולה, שלעת עתה, כל אחד מכם ממוקד בצרכיו שלו, ואינו מצליח לראות את צרכיו ומצוקותיו של בן זוגו. ניתן לשער שגם בעלך סובל מכך שהוא אינו יכול לספק לך חיי אישות הולמים, ועם זאת הוא נבוך וחרד מכדי לדבר על כך; חרד עד כדי כך שהוא אינו מוכן אפילו ללכת לטיפול.
בזוגיות טובה בני הזוג מחפים האחד על חסרונותיו של בן זוגו. לאור העובדה שהוא אינו פונה לטיפול, את יכולה ליזום זאת במקומו. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. פני לרופא/ת המשפחה ותארי את המצב. אני מניח שתקבלי מרשם לכדורים שעשויים לפתור את הבעיה. גם אם יהיה צורך בפתרון אחר, לאחר שתהיו כבר בתוך התהליך, ההמשך יהיה הרבה יותר קל.
יוזמה מסוג זה היא החכמה העתיקה של בנות ישראל, כפי שמתאר אותה רש"י בפירושו לתורה. כשהביאו בנות ישראל כתרומה את המראות בהן היו סוקרות את יופיין, חשב משה, שאינן ראויות למשכן הקדוש:
"אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל..., כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאווה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר: תחת התפוח עוררתיך...".
המשיב: הרב אודי פרומן, חבר מארגון רבני בית הלל
יש לכם שאלה ורוצים לקבל תשובה? שלחו לכאן ונשתדל להגיב במהרה
התשובות נשלחות באופן אישי לפונים