"ונתנה תוקף קדושת היום"- נישא קולו של החזן. כולנו, נקיים וצחורים, רועדים את אימת הדין ואת משב הרוח מהמזגן הרועם. ארבעה ימים של תפילה, תחנונים וכפור מלטף. צלצול טלפון של אחד התאומים הסוררים של לוי מפריע את הקודש, הם מגורשים בבושת פנים מההיכל. זכים וטהורים, אנו מביטים החוצה אל גלי השרב המצטברים ברחובות העיר ומודים לאל עליון שלא שמנו כיושבי קרנות, שאנו מתפללים ולהם אין מזגן בכלל.
החזן פותח את קטע המיתות המשונות: "מי בחיה ומי בחרב, מי ברעב ומי בצמא..." לפתע משתרר שקט נורא ואחריו חום מטמטם. "אלוהים ישמור. המזגן נכבה" זועק מישהו. "איפה הגוי של שבת?" מצטעק הגבאי באימה. וכולם מתחילים לתור אחריו בנרות זיכרון. לשווא. מידע מודיעיני עדכני מודיע שהנ"ל חוגג את הסילבסטר התאילנדי באחד הפרדסים שבשרון. יאוש אוחז בקהילה.
החום מתגבר. תחושת רפיסות הרוח פושטת באגפים. מועלם ואפשטיין פושטים על החלונות, ופותחים אותם לרווחה ומבחוץ נוסף עוד משב אדים רותח לקלחת. נהרות של זיעה זורמים במורד עשרות בתי השחי הפזורים סביבי בארומה משכרת. החולצה דבוקה לגופי כמו מסטיק. גרוני ניחר. "ארבעה ימים השנה" לוחש לי שולמן בגרון ניחר "איפה... שעה אני לא מחזיק בחום הזה". ואנוכי נמס בכס.
הטמפרטורה עולה. הקהל מתערטל בקדושה. מועלם מסתובב בגופית סבא ותחתוני בוקסר של בית"ר, לועס גת ומקלל באשורית עתיקה. אפשטיין מכה על חטא וצועק בגרמנית שככה זה הרגיש באושוויץ. הרב מטיף על הדוכן ומצטט מהרמב"ם הוכחות שבגיהנום פחות חם, המצב מתלהט. אנחנו על סף טירוף. מוכרחים לעשות הכל שהמזגן יעבוד. וייזר פורס את שטיחון התפילה שקיבל בהוקרה מארגון "בצלם" על פועלו ומתחיל להשתטח לאללה. קייזרמן מצטלב. אחרים פונים לאלוהים אחרים, כאלו שלא שומרים שבת, אולי יגיע איזה גוי וירים את השאלטר...
לפתע נכנס לוי הפושטק הקטן, ניגש לארון הקודש ופותח בתחינה מרגשת: "אנא, קודושבורכהו, תחזיר את המזגן. אנחנו פשוט לא יכולים להתפלל ולשוב בתשובה שלימה לפניך כשכל כך חם, לעזאזל." כאן הוא מתחיל להתייפח וכל הציבור עימו "אז אנא, אל רחום וחנון, בכל לשון של בקשה, אנא כפר לנו על החטאים שחטאנו בדרך אחרת, או באותה דרך, אבל לפחות כשיהיה קצת פחות חם שאלוהים ישמור. אנא שמע תחינתנו". הוא מסיים, נופל לרגלי הארון ומתייפח. שקט משתרר, ומיד לאחריו נשמע רעם מנועו של המזגן. האוירה מתקררת. אנשים מביטים בתדהמה אלו באלו. לוי הצדיק קם על רגליו "תודה, תודה רבה לך, קודושבורכהו" הוא קורא, ונושק לפרוכת באהבה. מיד מקיפים את לוי הקטן כל קוראי השם, מחבקים ומנשקים אותו ומבקשים מחילה מפניו. ולוי הקטן, בגדולת נפש נדירה, מרכין את ראשו בענווה ומחייך אלינו בעיניים דומעות. "כך נראה משה רבנו כשירד מהר סיני" אני מהרהר לעצמי.
היהודי הנודד: כשסבתא שלי קפצה בנג'י מאייפל
היהודי הנודד: כבוד הרב, יש סגולה להתחתן עם גויה?
היהודי הנודד: השמאלנים עושים בלאגן בבית הכנסת
היהודי הנודד: סליחה, אתה יכול להשלים לי מניין?
אני פורש בדילוגים אל השירותים. בדרך, צדה עיני את לוי הקטן 2, תאומו של הנביא הטרי, עומד מחוייך סמוך למפסק המזגן וצופה בציבור נושא את אחיו על כפיים כמו עגל הזהב. כשהוא מבחין בי, הוא מתקשח ומתריע מיד: "אם תעשה עוד צעד אחד, אני שוב מוריד את השאלטר והפעם חונק את כולכם עד לשבוע הבא". אני נסוג בפחד, והוא זועק אחרי "ושלא תעז להגיד משהו, אחרת חבל... "
בהיכל, המתפללים מחוללים סביב המשיח החדש. החזן מזמר בשמחה את המיתות המשונות. לוי הקטן 2, ההוא מהשאלטר, מצטרף לחגיגה ומפעם לפעם זורק לעברי מבטים מזרי אימה. ואני, מבוהל, אב?ל וחפוי ראש, מתפלל אל אל זומם ונוקם, כשכפורו של משיח חודר לעצמותי.
לרעיונות וראיונות: jew.wanderer@gmail.com