יש באמת סיבה לפחד מהפצצה האיראנית?

עשיו היה ככל הנראה ג'ינג'י נחמד. פער גדול קיים בין עשיו שעליו גדלנו, בעקבות אגדות חז"ל, לבין האיש המתואר בתורה. הבה נלקט את הידוע לנו על עשיו מסיפורי התורה - הוא נולד בכור וג'ינג'י, היה "א?יש? י?ד?ע? צ?י?ד א?יש? ש??ד?ה". יצחק אהב אותו. בשעה שהוא שב רעב מן השדה הוא ביקש מאחיו מעט אוכל. אחיו הסכים לכבד אותו, בתנאי שימכור לו את בכורתו.

עשיו נשא נשים שהוריו, יצחק ורבקה, לא אהבו. אודה ולא אבוש - יש לי כמה חברים שנשאו נשים שההורים שלהם לא אהבו. זה לא הופך אותם לרשעים או רוצחים. בשעה שעמד יצחק למות הוא בחר לפנות לבנו האהוב עשיו שיביא לו אוכל, והבן, שהצטיין בכיבוד הורים, רץ לשדה למלא אחר מצוות אביו. כזכור, רבקה ויעקב ניצלו זאת כדי לגרום ליצחק לברך את יעקב, בחושבו שהוא מברך את עשיו. לאחר המעשה הזה, בורח יעקב מהבית.

בפרשת השבוע יעקב חוזר הביתה. אומנם הוא עזב את הבית לפני הרבה שנים, אבל הוא זוכר היטב את סיבת העזיבה, ופוחד, שמא עכשיו עשיו יתנקם בו. כאשר הוא מגלה שעשיו ומחנה שלם של ארבע מאות איש באים לקראתו, הוא ממש נתקף בחרדה - "ו?י??יר?א י?ע?ק?ב מ?א?ד ו?י??צ?ר לו? ו?י??ח?ץ א?ת?ה?ע?ם א?ש??ר?א?ת?ו? ו?א?ת?ה?צ??אן ו?א?ת?ה?ב??ק?ר ו?ה?ג??מ?ל??ים ל?ש??נ?י מ?ח?נו?ת, ו?י??אמ?ר א?ם?י?בו?א עשיו א?ל?ה?מ??ח?נ?ה ה?א?ח?ת ו?ה?כ??הו? ו?ה?י?ה ה?מ??ח?נ?ה ה?נ??ש??א?ר ל?פ?ל?יט?ה".

יעקב, כמו רובנו, תופס את עשיו כאיש כוחני ורשע שעשוי לרצוח. חברות וחברים, לא זה מה שמתואר בתורה. יעקב מגיע בחרדה לעשיו, שמדהים אותו באדיבותו וביכולת המחילה שלו: "ו?י??ר?ץ עשיו ל?ק?ר?אתו? ו?י?ח?ב??ק?הו? ו?י??פ??ל ע?ל?צ?ו??אר?ו ו?י??ש???ק?הו? ו?י??ב?כ?ו?". אלפי שנים חלפו ועוד לא הצלחנו להודות בטעות. במקום לקרוא את הפסוקים כפי שהם ולהבין שעשיו היה ג'ינג'י רגשי ואוהב, שהתגעגע לאחיו ומחל לו, אנחנו דבקים בסיפורים אחרים על האיש ובונים לו תדמית של רשע מרושע.

לעיתים תדמית שלילית לזולת, מסייעת לנו בהחזקת תדמית חיובית על עצמנו. איפה עוד בחיינו אנחנו אוחזים בתדמית שלילית ודמונית על אדם אחר או על קבוצת אנשים אחרת, ואזי פועלים כלפיו מתוך שנאה וחרדה? לדוגמא במפגשים בין יהודים - ישראלים ופלשתינאים מהשטחים, וכן במפגשים בין חילוניים מהשמאל לדתיים מהימין. תופעה זו חוזרת שוב ושוב - אנשים מגיעים עם תדמית דמונית של הזולת ולעיתים קרובות היא נשברת במהלך המפגש. כשאנחנו פועלים מתוך הפיכת הזולת לשטן, כשהחרדה הלא מבוססת מכתיבה את דרכינו, אנחנו פועלים בצורה לא רציונלית, שעלולה לעשות עוול לאחר ולעצמנו, ולא מסוגלים להגיע להבנות.

אני מרשה לעצמי להרהר בקול על הדרמה הדיפלומטית בתוכה אנו מצויים ביחסי איראן-העולם המערבי-ישראל. יתכן שחלק מהנהגת איראן רוצה באמת ובתמים להגיע לנשק אטומי על מנת לחסל את ישראל, יתכן שלא. אין בידי מספיק מידע כדי להכריע. אני תוהה- באיזו מידה נכון יהיה להגיד שפוליטיקאים בישראל פיתחו תפיסה דמונית של איראן? אלפי שנות הכחשה לגבי דמותו של עשיו מביאים אותי להרהר באפשרות, שגם במקרה הזה הפער בין התדמית למציאות הוא לא קטן והדיפלומטיה הקלוקלת של ראש הממשלה נובעת מחרדה לא רציונאלית