החברה הופכת ליותר ויותר אלימה - תתעוררו

יש 5 סוגים של אלימות: פיזית, מילולית, נפשית, כלכלית ומינית וכנגדם דיברה הפרשה והפטרתה. פרשת 'וישב' יושבת על הראש, מרתיעה מסכנות האלימות, וקוראת לעקור אותה מהשורש

אילוסטרציה (ShutterStock)
(צילום: ShutterStock)

ברור שמדובר בכליאה שבאופן טבעי מובילה למוות

מסופר על יהודי פשוט ותמים שבכל שנה כשהגיעו בקריאת התורה לסיפור מכירתו של יוסף, היה פורץ בבכי קורע לב. שאלו אותו: "מדוע אתה בוכה? הרי אתה מכיר כבר את הסיפור הזה משנים עברו?!". ענה אותו אדם: "אמנם כן, אבל כל שנה אני מחכה שיוסף ייזהר, והוא שוב פעם נופל הישר לתוך המלכודת שהאחים טמנו לו...".

אכן קריאה בפרשת השבוע "וישב" אינה מאפשרת לשבת בשלווה, ולא רק בגלל מכירת יוסף. הפרשה כולה רווייה באלימות, ולמעשה ניתן לראות כיצד כל סוגי האלימות המוכרים מופיעים בה. מקובל כיום לדבר על חמישה סוגים של אלימות: פיזית, מילולית, נפשית, כלכלית ומינית, וכנגד חמישה סוגים אלה של אלימות דיברה הפרשה והפטרתה.

בפרשתנו, האלימות הפיזית מבוצעת כאשר האחים תופסים את יוסף, מפשיטים מעליו את כותנתו, ומורידים אותו לבור. גם אם לא היו בבור נחשים ועקרבים כפי שהסבירו חז"ל, ברור שמדובר בכליאה שבאופן טבעי מובילה למוות.

את האלימות הנפשית אנו מוצאים בהתנהגות האחים שמתאחדים בשנאה כלפי יוסף

האלימות המילולית מופיעה כבר בראשיתה של הפרשה כשיוסף מלשין על אחיו, ומביא את דיבתם הרעה אל אביהם. יוסף ממשיך באלימות המילולית שלו בכך שהוא מספר לאחיו על חלומותיו, לפיהם הם עתידים לבוא ולהשתחוות לו. אמנם איש אינו יכול להתלונן על חלומותיו, אולם ההתעקשות שלו לספר עליהם היא אלימות מילולית של ממש.

את האלימות הנפשית אנו מוצאים בהתנהגות האחים שמתאחדים בשנאה כלפי יוסף, "ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית לז,ד). הם לא דיברו אותו כלל מטוב ועד רע, אפילו אמירת "שלום" סתמית לא נזרקה מפיהם לעברו (ראו אבן עזרא). התעלמות אחי יוסף מקיומו, וההימנעות מלדבר איתו אפילו שיחה עניינית על מרעה הצאן וחלוקת העבודה היא בלי ספק בגדר התעללות נפשית.

האלימות הכלכלית מגיעה בהפטרה, שבה מוכיח הנביא עמוס את עם ישראל "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס ב,ז). לדברי פרשני הפשט מדובר בלקיחה ובנתינה של שוחד, ולפי ההקשר הכללי נראה שהנביא יוצא חוצץ נגד אנשי העשירונים העליונים שפגעו בחלשים בחברה על מנת להפיק רווחים מזעריים ומפוקפקים.

האלימות המינית מופיעה בהפטרה. עמוס מתאר סיטואציה שכמדומני מעולם לא היתה כה אקטואלית: "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (שם,ז). כנראה שמעשים דוגמת אלה שעשו "הזמר המפורסם" ואביו, לפי החשד, לא נולדו אתמול. אלימות מינית מצויה בברור גם בפרשתנו, והיא מגיעה דווקא מצידה של אישה. אשת פוטיפר שהטרידה מינית את יוסף בדברה אליו יום יום "לשכב אצלה להיות עימה" (לט,י), ואחר עברה לניסיון לכפות עליו יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות, "ותתפשהו בבגדו לאמר: שכבה עימי" (שם,יב).

לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים

פרשת וישב לא רק מתארת תופעות של אלימות, היא גם מציגה את הדרך שבה סוגי האלימות השונים מתהווים. הדברנות המיותרת והרברבנית של יוסף הצעיר נובעת מהמעמד המיוחד והמיוחס לו זכה אצל ראש המשפחה, האבא יעקב. האלימות הנפשית שנהגו בה האחים כלפי יוסף, כמו גם האלימות הפיזית שהתפתחה בהמשך, מובנות היטב על רקע אותה אפליה לטובה של יוסף מצד יעקב, ועל רקע התנהגותו ואמירותיו של יוסף בעל החלומות. חכמינו הסיקו מפרשיה זו מסקנה חד-משמעית: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים", שכן בגין ההעדפה של יוסף לעומת אחיו, "נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים" (שבת י, ע"ב).

ניצול מחפיר של העניים הפך לנורמה חברתית

האלימות הכלכלית של אנשי ישראל שמתוארת בהפטרה נבעה משפע כלכלי שאפשר צמיחה מרשימה לרבים באוכלוסיה, ויצר פער מעמדות בלתי נסבל. אהבת ממון, כידוע, אינה יודעת שובע, כדברי קהלת (ה,ט): "אוהב כסף לא ישבע כסף", וכך ניצול מחפיר של העניים הפך לנורמה חברתית. האלימות המינית של אשת פוטיפר מתהווה כאשר פוטיפר עסוק כל כולו בקריירה שלו כשר הטבחים, השף הבכיר ביותר בממלכה, ולא יודע מאומה מכל אשר בבית. מידי בוקר בצאתו לעבודה הוא משאיר בביתו את אשתו הבלתי מסופקת עם צעיר "יפה תואר ויפה מראה" (לט, ו), אותו הוא הפקיד על ביתו ועל כל מה שיש לו (לט, ד).

לא קשה אפוא להבין את הרקע ואת הנסיבות לכל סוגי האלימות, אולם הפרשה ממחישה באופן ברור עד כמה כל סוג של אלימות מסב נזקים בסדר גדול עצום, וזאת אף מבלי שהתורה מתייחסת אל הסבל הנפשי החמור שנגרם לכל מי שנפגע מאותה אלימות. עבודת הפרך בגלות מצרים החלה מהאלימות שמתוארת בפרשה, ולפי המדרש אף הריגת עשרת הרוגי המלכות נבעה מחטאם של עשרת אחי יוסף.

המציאות מוכיחה שמקרי אלימות נגד נשים אינם מתמעטים

ביום שני הקרוב יחול יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים שנקבע ל-25 לנובמבר כל שנה. על אף המודעות הציבורית הגוברת לנושא בשנים האחרונות, המציאות מוכיחה שמקרי אלימות נגד נשים אינם מתמעטים. התופעה מצויה בקרב כל המגזרים והעדות, בכל מעמד סוציו-אקונומי, בכל גיל ובכל רמת השכלה. מדי שנה מוגשות כ-20 אלף תלונות בגין אלימות במשפחה - 75 אחוז מהן של נשים נגד בני-זוגן, ובלי ספק מספר המקרים שאינם מדווחים גדול ביותר. מחקרים מראים שאחת מכל 10 נשים בישראל סובלות מאלימות במשפחה.

אולם לא רק אלימות נגד נשים הפכה לרעה חולה שפשתה בחברה שלנו. רמת האלימות בקרב בני נוער נמצאת אף היא במגמת עלייה. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי 80% מתלמידי בתי הספר נחשפו באופן אישי לאלימות מילולית על בסיס חודשי, כ-65% מהתלמידים דיווחו כי היו קורבנות לאלימות חברתית עקיפה, ואילו 19.4% מהתלמידים דיווחו שהיו קורבנות לאלימות פיסית קשה. גם בהגיעם לביתם הילדים אינם בהכרח מוגנים. מחקר רחב-היקף של חוקרים מאוניברסיטת חיפה שפורסם לפני ימים אחדים גילה כי כמעט מחצית מהילדים (48.5%) דיווחו שחוו סוג מסוים של אלימות ופגיעה במסגרת המשפחה. פרשת 'וישב' יושבת טוב על הראש כדי להתריע מסכנותיה של האלימות, ולחזק אותנו לעקור אותה מן השורש.

הרב ד"ר רונן לוביץ, הוא הרב של ניר עציון וחבר הנהלת בית הלל