אובססיה
ואז, אחרי מבול מילים אינסופי שנכתב ונאמר על פרשת אייל גולן, אחרי שכולם הביעו את דעתם ההו-כה-מקורית, מראשון הפובליציסטים ועד אחרון הטוקבקיסטים, אחרי שעור התוף כבר הפך מצולק מגיבובי המילים לבסוף מגיעה השבת ועושה mute על כל הברברת, והנה הלהג פס מן העולם ומשתרר שקט מרגיע. ופתאום, האדם הולך בבוקר לבית הכנסת, מבקש להשתחרר מהאובססיה שהשתלטה על הישראליות בשבוע החולף, ואחרי תפילת שחרית הוא מאזין לקריאת ההפטרה, ובעל הקורא מסלסל בקולו את הפסוק המצמית: ו?א?יש? ו?א?ב?יו י?ל?כו? א?ל-ה?נ??ע?ר?ה, ל?מ?ע?ן ח?ל??ל א?ת-ש??ם ק?ד?ש??י".
והאדם נותר למולו מאובן. הפסוק לופת את שמורות עיניו. הוא ממאן להאמין. הייתכן שנבואתו של עמוס שנכתבה לפני יותר מ-2,600 שנים עד כדי כך רלוונטית למציאות הישראלית של 2013? הייתכן שזה מקרי?
גאווה
עמוס היה טיפוס יוצא דופן. הוא לא היה חשוב ומרכזי כמו הנביא ישעיהו, הוא לא היה בומבה של נביא כמו יחזקאל. מדובר ככל הנראה בנביא קצת אאוטסיידר, שדווקא לא קונן על כך שהעם לא עבד את ה' וכמעט ולא אמר מילה על עבודה זרה, בזמן שמרבית הנביאים האחרים עשו מהנושא הזה קריירה. נבואתו התרכזה בנושא אחד ויחיד: היחסים בן אדם לחברו.
בלשונו המליצית הוא הטיף במקדש בבית-אל על עושק העניים בידי העשירים, על הפערים החברתיים המפלצתיים. בתקופתו נהנו העשירים מבשר ויין ושמן ושאר מותרות של אותם ימים, בעוד האביונים היו דלים ומושפלים עד עפר. הם הביטו בעיניים כלות לעבר העושר המופרז שהתרכז רק בידי מעטים; מעטים שלא הצניעו את ההון שלהם אלא נפנפו בו בגאווה בראש חוצות.
בושה
לא לחינם בחר עמוס להזכיר בתוחכתו את הריטואל החולני הזה ו?א?יש? ו?א?ב?יו י?ל?כו? א?ל-ה?נ??ע?ר?ה, ל?מ?ע?ן ח?ל??ל א?ת-ש??ם ק?ד?ש??י". הפרשנים מציינים שכוונתו הייתה להדגיש את העובדה שהאבא והבן הולכים יחד לזונה ואינם מתביישים זה מזה. כלומר היעדר בושה הדדית והתפרצות מוטרפת של עזות מצח, כאשר האדם מרכז סביבו כמויות מוגזמות של כוח וממון וראוותנות. או כמו שמסכמת את זה המשנה בסלוגן מדויק: פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו".
מה שהכי מעניין בכל הסיפור הזה הוא שהליכה משותפת של אדם עם אביו לזונה אינה מהווה איסור הלכתי מיוחד, מעבר לאיסור הרגיל של זנות. אם תרצו בעולם המושגים שלנו היום: אין כאן עבירה פלילית מיוחדת. אך למרות זאת עמוס מציין את הריטואל הזה כאות ומופת לשקיעה מוסרית. רוצה לומר: גם אם אין פה עבירה יוצאת דופן על החוק מדובר באחד המעשים המחליאים בחברה, שאולי הקפידה לא לחצות את גבולות האסור, אך הפכה מסואבת וצנחה למחוזות הדקדנס והעוול המוסרי.
רקבון
ואז, אחרי מבול מילים אינסופי שנכתב ונאמר על הפרשה, מגיעה השבת ואיתה הנביא עמוס, ובמשפט אחד, צורב ומהפנט, הוא מצליח לזקק את כל הרקבון שמתומצת בפרשת השבוע הזו פרשת אייל גולן.