מהביצה התל אביבית לשירות הלאומי בבאר שבע

גיטה אמלי, שחקנית מבטיחה ששיחקה בסרט "שש פעמים" ובסרט "הנוער" לצד משה אבגי, מסבירה למה החליטה לעזוב את הביצה התל-אביבית ולחזור לבאר שבע ולהתנדב לשירות הלאומי

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
גיטה אמלי (יח"צ)
גיטה אמילי שנייה משמאל (צילום: יח"צ)

בסלון ביתה של גיטה, שמשמעות שמה בסנסקריט הוא "שירת האל", תלוי פוסטר של גנדי לצד זה של אוסקר ויילד, בעודה ילדה אמה קראה לה סיפורים של שרלוק הולמס ואגתה קריסטי, היא עברה שבעה בתי ספר, עשרות אודישנים וברקורד שלה כבר שני סרטים מצליחים בהם כיכבה, "הנוער" ו"שש פעמים", הסרט המדובר שכבר קטף פרסים ברחבי העולם.

גיטה אמלי, בת 20, שחקנית וכיום מתנדבת בשירות לאומי בבאר שבע, יודעת שהיא גדלה והתבגרה בצורה שונה מבני גילה. "בהחלט חייתי בבית מיוחד וזה השפיע" מספרת גיטה, "גדלתי בין הרבה תרבויות, אמא שלי אישה מיוחדת. אולי זה גם קשור לזה שאני מזל אריה" היא צוחקת, "אנחנו אוהבים להיות בקדמת הבמה, אנחנו יצירתיים ואוהבים לדבר. מגיל 7 אני כבר מסתובבת בחוגי דרמה".

"הכל קרה לי נורא מהר" ממשיכה גיטה, "התקדמתי מהר בחיים, הייתה לי התבגרות מהירה, מהר מאוד מצאתי את עצמי עם מחויבות, דירה, עבודה, וכל זה עוד לפני גיל 17."
לאחר שעברה מספר מסגרות חינוך שונות, החליטה גיטה להפסיק את הזיגזג בין בתי ספר לאודישנים והחליטה לעזוב את הלימודים ולעבור לתל אביב הגדולה לרדוף אחרי החלום שלה להיות שחקנית. מהצבא היא קיבלה פטור, ארזה מזוודה, שכרה דירת חדר בתל אביב והחלה לחיות את החיים שבין מלצרות לאודישנים. התפקיד הראשון המשמעותי שקיבלה היה תפקיד בסרט הביכורים של הבמאי תום שובל, "הנוער", עם משה איבגי שזכה להצלחה גדולה והופיע בפסטיבל ברלין. גיטה משחקת בסרט את דפנה, נערה מבית אמיד הנחטפת על ידי זוג אחים הנמצאים בקשיים כלכליים על מנת לסחוט את משפחתה. מאז, ההצלחה רודפת אחריה.

"טפו, טפו, טפו, המזל הטוב פתאום החל ליפול גם עליי. אחרי המון אודישנים ותפקידים שלא קיבלתי, קיבלתי את הטלפון המיוחל. זה קצת חוק מרפי, בדיוק כשחשבתי לקחת הפסקה ולחזור לבאר שבע, דברים התחילו להתקדם".

גיטה אמלי (יח"צ)
הנוער (צילום: יח"צ)

אז קרה המהפך- משחקנית מבטיחה בתל אביב לבת שירות בבאר שבע?

"הטירוף חושים, המהירות שבה הכל קרה, זה כבר הגיע לשלב שזה יותר מדי. אחרי שנתיים וחצי הרגשתי שאני חייבת לחזור לאיפה שהייתי צריכה להיות, לחזור לשורשים, להתחלה".

דווקא לשירות לאומי?

"תראי אני כל הזמן בין לבין. לא סיימתי בית ספר, אין לי בגרות, לא הייתי בצבא, פספסתי את החוויות ה"נורמליות" של בני גילי. הייתי בוגרת לפני כולם. חיפשתי את האיזון, והשירות לאומי נתן לי את האלטרנטיבה הטובה ביותר".

בתחילת השנה חזרה גיטה הביתה לבאר שבע והחלה להתנדב בשירות לאומי, דרך האגודה להתנדבות, בבית הספר למשחק בעיר."התפקיד שלי ממש מגוון ואני כל הזמן בפעולה. אני מתעסקת דווקא עם תחום שהוא פחות מוכר לי. אני עושה את כל השיווק בפועל של בית הספר. אני עוזרת שיווק ופרסום, שזה טיפול גם בלקוחות ובמנויים, גם השיווק החוצה. המטרה היא גם להביא עוד קהלים מאזור הדרום. אני רואה בזה שליחות- פיתוח התרבות בנגב, בבאר שבע".

איך את מתמודדת עם השלב החדש בחיים שלך?

"זה הרבה אחריות, הרבה יותר מכל מה שהיה לי בעבר. אני כל הזמן בתהליך של למידה. למשל, אני רגילה להיות בקדמת הבמה ובשירות אני גם רואה הצגות שמעלים הסטודנטים עוד לפני שהן עולות וזה לקחת את עצמי להיות מאחורי הקלעים. זה חדש לי לגמרי".

עבור גיטה, אחריות, נתינה, התבגרות ולמידה אינם מילים זרות. מגיל צעיר היא למדה להתמודד עם נסיבות חיים לא תמיד שגרתיות. מגיל צעיר גדלה גיטה עם אחיות אומנה בבית, חלקן נשארו וחלקן נמסרו חזרה לאחר שההורים נמצאו כשירים. "אמא שלי עובדת בתחום וזה פשוט התגלגל משם" היא מספרת, "יש לי אחות אוטיסטית שהיא היום בת 7, אימצנו אותה כשהיא הייתה עוד תינוקת שנעזבה בבית חולים. עכשיו יש לנו גם ילדה ממוצא סודני שאנחנו מקווים שהיא תישאר. היו לנו עוד כמה ילדים לאורך השנים, למשל תינוקת של נרקומנית בגמילה. כן, אני מרגישה במצב די ייחודי עבור בחורה בגיל שלי" היא צוחקת.

איך היה לחזור חזרה?

"זה לא היה פשוט לחזור לגור בבית. גם השירות, גם הבית, נכנסתי למערבולת חושים אחרת לגמרי".

איך את מסכמת את החוויה עד עכשיו?

"אני מרגישה שאני עושה עבודה רוחנית ונפשית עם עצמי. מקדמת הבמה לקחתי על עצמי תפקיד שאני לא רגילה אליו, לצאת מהפרונט ולעבור לאחור- לא לעסוק בעצמי אלא באנשים אחרים. זה תפקיד קשה יותר אבל אני גם נותנת מעצמי בלי סוף וזאת חוויה אדירה ומספקת".