מציצים לשטעטל: טיש בתולדות אהרון

בזמן שחלקנו יושבים עם בירה בפאב בחמישי בערב, יש חרדים שיושבים מול צלחת טשולנט בלב קסבת מאה שערים. משה גלנץ הלך לבקר במקומות הבילוי של החרדים וחזר עם סדרת כתבות

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
טיש בתולדות אהרון (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

יכולתי לדמיין אותה מסתכלת עכשיו מאחורי הזכוכית הכהה בצידה השמאלי של עזרת הנשים ורואה איך כולם פה, שמחים בשמחתה שלה אך כלל לא נותנים עליה את הדעת. הקהל האדיר שבא לראות את המופע, באקסטזה. רק שכאן, במקום להעיף לכיוונה פרחים הם מהופנטים לרבם שבמרכז השולחן, כאן מקסימום רוצים להעיף איזה גרב או גארטל לבן (החגורה הייחודית ללבושם) לעבר החתן רק כדי להבהיר לו, כי הם שמחים על השידוך המוצלח שנבחר עבורו – נכדתו של האדמו"ר, היא הרי יועדה לו כבר לפני 19 שנה + 40 יום בהכרזת הזיווג על ידי אלוהים כמובן, בכבודו ובעצמו – אבל מה אני עושה פה, תפסתי את עצמי לרגע, אני עוד עלול להתמכר.

טיש בתולדות אהרון (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

כל אחד, כך מסתבר, מחפש מקום מפלט משגרת החיים, בזמן שחלקנו יושבים עם חבר על כוס בירה במרפסת או בפאב במרכז העיר בחמישי בערב, חבורת חרדים תשב מול צלחת טשולנט מהבילה לצד מלפפון חמוץ על שולחנות רעועים בלב קסבת מאה שערים, המלצרים יוכלו להמליץ להם על צלחת קרעפלאך ביראת כבוד כאילו זה היה קוויאר ואל תשאלו אפילו על מלצריות כי הן בבית, או במטבח מאחורה. בזמן שאתם יושבים ביציע בתקווה שסוף סוף הקבוצה שלכם תנצח לשם שינוי, עומדים עשרות, מאות ולפעמים אלפים על יציע עמוס שטריימלאך- מתבוננים בעיניים כלות על האדמו"ר, שואבים מדמותו השראה שתעניק להם אנרגיות לשבוע הקרוב.

אתם מכירים את המושג חסידים מהפעמיים שביקרתם בירושלים ומאז בר המצווה שלכם ראיתם אותם בטלוויזיה ובאינטרנט כשהם צועקים שאבעס על מכוניות חולפות, אבל מתברר שגם לחרדים יש עוד כמה ימים מלבד שבת, ימים שבהם לא יכולים לצעוק שאבעס (תצעקו אתם שאבעס ביום ראשון). מקומות הבילוי שלהם לא פחות חווייתיים ממה שרובינו מכירים, החל בטישים אצל האדמו"רים, שטיבלאכים עמוסי מתפללים עם גבאים שקוטפים עוברי אורח להשלמת מניינים וזה עוד לפני שהזכרנו את בית המרחץ על שם זופניק המנוח- יש בהם במקומות הללו אווירה מיוחדת, את זה אני אומר לאחר שבחודשים האחרונים הסתובבתי בחצרותיהם של החסידויות השונות, כובע קאסקט בין אלפי שטריימלאכים עובר טלטלות מרגשות ומסעירות שמעולם לא חשתי, ויוצא מופתע בכל פעם מחדש. בדיוק כמו הפעם ההיא בשבת כשנכחתי בטיש של חסידות תולדות אהרון במאה שערים.

טיש בתולדות אהרון (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

אין ספק שהגעתי בערב מיוחד, עכשיו חוגגים פה 'שבע ברכות' לנכדת האדמו"ר ויש לי דז'וו - זאת אותה ההרגשה שאחזה בי לפני עשור במשחק בין מכבי תל אביב לז'לגריס קובנה לאחר הסל שקלע דרק שארפ. מי שאוהב ספורט לא יישכח את הרגע ההוא כרגע מכונן גם אם הוא אדום בנשמה, אך אני נמצא משם מרחק שנות אור. לצידי חסידים, מעלי חסידים, מתחתי גם. כן, הבנתם את הרעיון, אני בטיש, בפאתי מאה שערים בבית המדרש של "תולדות אהרון". אך מדוע הם מסתכלים עלי ככה? כאילו שהם נראים טוב יותר עם חליפת הזברה שהם לובשים והמכנס הקצר ממוסגר בקצה עם הגרביים הלבנים, שיעמדו מול המראה קודם.

טיש בתולדות אהרון (יח"צ , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

את איציק סחבתי לכאן כדי לא לעשות את זה לבד, ועכשיו הוא עומד לצידי בקצה הקומה הגבוהה של הטריבונה (פארענצ'עס בלע"ז), מביט בי ומהנהן. בעין עקומה אני מתעמק בחסיד צנום שעומד כמעט בתוכי מרוב הצפיפות, מבחין איך גופו הופך להיות המנגינה עצמה, את הדופק ברקתו דופק לפי קצב השיר. אני מסיט את ראשי לצד השני כדי להתאושש ונתקע בחסיד גברתן שנשימתו הגואה מאושר, עלולה בכל רגע להעיף את הכפתור מחליפת הזברה המהודרת, שם לב כי שערות השטריימל שעל ראשו זזים כאילו הם קוראים תווים. בחיי שראיתי את זה, או בכלל הגעתי לעולם הנגינה שעכשיו נעצרה. שנייה, האדמו"ר הזיז את ידו והס, שקט, דממה, מחכים למוצא פיו של המנהיג, אם מישהו יוציא הברה, הוא עלול להאלם לתמיד מרוב בושה.

שקט עכשיו, עיניי הכל נשואות אל רבי דוד קאהן שיושב בראש השולחן ופוצח בשיר: 'שלום עליכם מלאכי השרת' לכבוד המלאכים שבטח הולכים עכשיו על הפארענצ'עס ומחפשים ללא הצלחה גם הם מקום. עוד מספר דקות כשהשיר ייגמר, הם יצטרכו להתקפל עם דגל לבן בלי שהספיקו לתפוס איזו עמדה ולהקשיב לשיר כמו שצריך. האדמו"ר הנוכחי רב דוד קאהן, נחשב לגדול המלחינים באדמו"רי החסידות מאז ומעולם וכיום, פס הקול של שולחנות הטיש מורכבים בעיקר משירים שהלחין.

טיש בתולדות אהרון (יח"צ , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

ניצני החסידות נולדו בעיר הגליציאנית 'דינוב' בדרום פולין לפני 200 שנה. אצל רבי צבי אלימלך שפירא ה"בני יששכר". רבי אהרן ראטה, מקים חסידות "תולדות אהרון" היה תלמידו ולכן חלק מן התרבות המוטמעת בה, כוללת שירים, מנגינות והנהגות, מאותה עיר פולנית מנוכרת שהתאכזרה כל כך ליהודייה בזמן השואה. פרט מעניין נוסף הוא שמה של החסידות אשר בדרך כלל נגזר משמה של העיר שם הכול החל. כך תמצאו את החסידויות 'ברסלב', 'ויזניץ', 'קרלין' וכו' וכאן סתם 'תולדות אהרון'. החסידים נקראים "רֶבּ-אַהרַלַ'אך", כלומר, אנשי "רבי אהרל'ה" שעלה לארץ ישראל לאחר שקרנו זרח בסאטמר שברומניה, בסוף שנות העשרים במאה הקודמת.

בחסידות מתנגדים לציונות ויש לציין כי רובם הכמעט מוחלט לא מקבלים קצבאות ילדים או לידה וכן המוסדות הרשמיים של הקהילה לא נתמכים כלל על ידי המדינה. האדמו"ר שדוחף את חסידיו שלא להתבטל כשהעדפתו היא כמובן, שישבו ללמוד תורה. אך במידה ולא, הוא דורש שייצאו לעבוד וכך יוצא כי חלקם משלמים מיסים ולא מקבלים דבר בתמורה אך את זה נשאיר להזדמנות אחרת. החסידות התפתחה מאוד בשנים האחרונות ומונה היום כאלף משפחות. הדור הצעיר נאלץ לצאת מתוך שכונות גאולה, מאה שערים ובית ישראל אל רמת בית שמש שם התפתחה קהילה קטנה, עליה שמענו לא מעט ולא בקטע חיובי.

טיש בתולדות אהרון (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

שעתיים עמדתי שם, רואה את הקידוש, את בציעת הלחם, את השיריים שעוברים בין החסידים במין היררכיה כמו שיש בהסתדרות, 'חבר מביא חבר', את השירה האדירה והאחידה עם מנצח שלא היה מבייש את זובין מהטה ביום טוב. שעתיים של קנאה, של שכרון חושים. אך לחישה מאחורינו מגלה כי עוד מעט מחלקים פירות לאורחים. שתי דקות אח"כ מצאתי את עצמי בחוץ, נושם את האוויר הקר של ירושלים. "אני רוצה סיבה טובה לבוא עוד פעם", שמעתי את עצמי ממלמל.

כתובת: בית המדרש תולדות אהרון רחוב מאה שערים פינת שבטי ישראל.
שעה: מתחיל כחמש שעות לאחר כניסת ליל שבת ונמשך בסביבות שלוש שעות.
סרדין או פריץ: תלוי מתי, בין מאות בודדות לאלפים באירוע מיוחד.
שובניזם או פמיניזם: יש עזרת נשים
מדד גלנץ: 3.5 כוכבים מתוך 5 (רק בגלל שמישהו אמר לי להגיע לכאן בפורים)

יש לכם אירוע חסידי מעניין? חתונה מיוחדת, או טיש מיוחד שתפו אותנו ואולי גם נבקר אצלכם.