פרשת השבוע, פרשת תצווה, עוסקת רובה ככולה בתאור מדוייק ומפורט של הבגדים שאהרון הכהן הגדול ובניו מצווים ללבוש בעבודתם. "ו?ע?ש??ית? ב?ג?ד?י ק?ד?ש? ל?א?ה?ר?ן א?ח?יך? ל?כ?בו?ד ו?ל?ת?פ?א?ר?ת... ו?א?ל??ה ה?ב??ג?ד?ים א?ש??ר י?ע?ש?ו? ח?ש??ן ו?א?פו?ד ו?מ?ע?יל ו?כ?ת?נ?ת ת??ש??ב??ץ מ?צ?נ?פ?ת ו?א?ב?נ?ט... ו?ע?ש?ו? א?ת ה?א?פ?ד ז?ה?ב ת??כ?ל?ת ו?א?ר?ג??מ?ן ת?ו?ל?ע?ת ש??נ?י ו?ש??ש? מ?ש??ז?ר מ?ע?ש??ה ח?ש??ב...".
לאחר שבפרשות הקודמות ניתנו למשה הוראות לבניית המישכן, הפרשה הזאת עוסקת בעיצוב הפנים תוכן המישכן. הלבוש הוא אחד האמצעים של התורה לבדל ולרומם מוסד אחד מעל השאר וכיוון שהמשכן נחשב לקדוש ישנה הקפדה מיוחדת על הלבוש בו. בגדי הכהנים ולבושו המיוחד של אהרון מתוארים בפרטי פרטים בגודש לא אופייני למיקרא. אם כן, מדוע הבגד כה חשוב? האם הלבוש החיצוני באמת מהותי? למה נדרש פאר מסוג זה ולמה הוא כל כך מורכב ומדויק?
הדיון הנוכחי מחזיר אותי לאדם וחווה וסיפור גן העדן. המעשה הראשון שעושה האדם הראשון בגן עדן, לאחר שטעם מעץ הדעת הוא להתלבש. "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו" (בראשית ב,כה). כי הרי בעצם למה עליהם להתלבש? האם יש משהו שצריך להסתיר? להתבייש בו? "ו?ת??פ??ק?ח?נ?ה ע?ינ?י ש??נ?יה?ם ו?י??ד?עו? כ??י ע?יר?מ??ים ה?ם"
הראשון שפותח את מסעו של האדם. מפרא ערום ובודד חסר זכויות וחובות, מיצור שאין בו טוב ורע - לבן אדם חברתי, בעל אישיות בעלת השקפה ושיקול דעת ואתוס מוסרי. כל אלה מופיעים ברגע בו האדם מתלבש. ולא בכדי אדם הוא "א" והבגד משלים אותו "ב-ג-ד".
התרבות היהודית שלנו היא תרבות של "סובלימציה" - עידון. בסיפוריה, היא מתארת כיצד אנחנו הופכים מיצורים טבעיים, הפועלים בספונטניות ועל פי אינסטינקטים - לבני אנוש מוסריים ומהוגנים. בני אדם הפועלים בשיקול דעת ובונים חברה מורכבת עם חוקים, כללים ואתוס מוסרי. בפרשה זו, מלבושי הכהן הגדול הם סמל לשיא הקיצון של תהליך העידון. המקום הגבוה והמורכב ביותר של התרבות האנושית.
כפי שנראה בהמשך לא רק בגדי הכהן הגדול אלא גם עבודת הקודש של הכוהנים מפורטת מאד וגם בה אין מקום לשיקול דעת, ספונטניות או יוזמה. ו?ז?ה ה?ד??ב?ר א?ש??ר-ת??ע?ש??ה ל?ה?ם, ל?ק?ד??ש? א?ת?ם--ל?כ?ה?ן ל?י: ל?ק?ח פ??ר א?ח?ד ב??ן-ב??ק?ר, ו?א?יל?ם ש??נ?י?ם--ת??מ?ימ?ם.... ו?ל?ח?ם מ?צ?ו?ת, ו?ח?ל??ת מ?צ??ת ב??לו?ל?ת ב??ש???מ?ן, ו?ר?ק?יק?י מ?צ?ו?ת, מ?ש??ח?ים ב??ש???מ?ן; ס?ל?ת ח?ט??ים, ת??ע?ש??ה א?ת?ם....
ה' מצווה את משה על "ביגדי הכהונה לכבוד ולתפארת" - כבוד ממקום פנימי, בו הכהן הראוי למנהיגותו מכניס את תוכן אישיותו ומעשיו לדמותו הסמלית של הכהן הגדול.
תפארת הם מדי הכהן הגדול עם רקמת הזהב והכותפות, פעמוני הזהב וחושן המישפט שעל חזהו. ובחצר המישכן הכל שקוף והעם כל העם רואים את הקולות.
לאחרונה, לקראת מועד סיום כהונתו של הנשיא פרס, התעורר שוב הויכוח סביב חשיבותו של מוסד הנשיאות. מספר חברי כנסת קראו לבטל את המוסד ולקצץ לאלתר את שכר הנשיא. הטענה - זהו מוסד מיותר ובזבזני ואולי הגיע הזמן לבטלו. נשיא המדינה, כמו גם הכהן הגדול, הינו דמות סמלית שאין לה תפקיד פוליטי. כשאנו משווים את הנשיא הקודם לנוכחי , קשה להתעלם מכך שהאישיות של האדם היא חלק גדול מהיחס למוסד עצמו. יחד עם זאת, בדומה למשכן, כך גם הכבוד שזוכה לו הנשיא של ימינו, חשוב שיעטף בתפאורה, הביגוד והמישכן המתאימים לו. אני סבור כי המוסד הסימלי של הנשיאות חשוב וכמו שהוא דורש אישיות מתאימה כך הוא ראוי לתפארת. אין ספק כי במקרה זה, "הבגד אכן עושה את האדם" ואם המדינה תשכיל להבין זאת מוסד הנשיאות , החשוב, לא יאבד מערכו והוא יקבל את ההערכה והכבוד הראויים לו.
שבת שלום.