האם יש או אין מצווה להתגייס לצה"ל?

למדור השו"ת של וואלה יהדות ורבני בית הלל התקבלה שאלה של בחור שאינו מבין אם הגיוס כיום לצבא הוא מצווה מן התורה או לא. הרב עמית קולא מנסה לעשות סדר

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

למדור שאלה לרב/נית

טקס השבעה של הנח"ל החרדי בגבעת התחמושת, מאי 2013 (נועם מושקוביץ)
(צילום: נועם מושקוביץ)

שאלה

שלום וברכה,
התפרסם אצלכם מאמר שבחלק ממנו נטען כי צריך להתגייס לצבא לפי ההלכה היהודית. אבל אני רואה המון רבנים גדולים שאוסרים להתגייס לצבא. אז אני קצת מבולבל. אשמח מאוד שמישהו יעשה לי סדר בנושא.
תודה רבה
שמואל

תשובה

שלום שמואל,

בשורות הבאות אעשה ניסיון לשרטט סקיצה בדבר המחלוקת התורנית-הלכתית בסוגיית הגיוס לצבא. כטיבה של סקיצה היא משרטטת רק קווי מתאר ואיננה נותנת את הצבעים העזים בהם נצבעת המציאות.

על פי התורה הכתובה, מספר אנשים פטורים מהגיוס לשדה הקרב, בשל היותם בשלב קריטי של התפתחותם האישית או המשפחתית: "הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ... הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ... הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ...'" (דברים כ ה).

אולם בתורה שבעל פה, הפטור הזה מוגבל והוא לא קיים בסיטואציה של מלחמת מצווה וכך אומרת המשנה, במסכת סוטה ח ז, והרמב"ם במלכים ז ד: "אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ". כלומר, מלחמת מצוה דורשת גיוס כל המשאבים האנושיים לטובת המטרה הלאומית ועל כן אין כל פטור ואי אפשר להתחשב במצבו האישי של האדם.


מהי מלחמת מצוה?

מצבינו הנוכחי, כלומר במדינת ישראל שנת 2014, כולל בתוכו שני היבטים של מלחמה זו. המאמץ לשמור על בטחון מדינת ישראל ואזרחיה מפני האיומים על קיומה ועל שלום תושביה, כמו גם המאמץ לשמירת הארץ בידי העם היהודי, מציאות זו נחשבת כמלחמת מצווה. הרמב"ם פוסק כי: 'ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת... עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם' (מלכים ה א) והרמב"ן כבאותו העניין: 'שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות... וזו היא שהחכמים קורין אותה (סוטה פ"ח מ"ו) מלחמת מצוה' (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ד).

על כן, כל מי שנחוץ להגנת העם והארץ מחויב להתגייס לצבא ואין כל פטור, שכן השירות בצבא הוא השתתפות במלחמת מצווה. מן הראשונים עולה כי שלילת הפטור מחתן בשעת מלחמת מצוה כוללת בתוכה מניעת פטור מתלמידי חכמים. מובן שיש לבחון את אופיו של השירות הצבאי היום שאינו דומה להשתתפות במלחמה בעבר בשל מורכבות המערכות ובשל האימון הנחוץ להכשיר את הלוחם ואת המערכת כולה להגנה על העם והארץ.


צבא ולומדי תורה

אמנם, בדברי התלמוד אנו מוצאים הסתייגות מאנשי שלטון שבטלו תלמידי חכמים מתלמודם לטובת משימותיהם הממלכתיות למשל [סוטה י א]: "מפני מה נענש אסא [מלך יהודה השלישי; מלכים א טו] ? מפני שעשה אנגריא [עבודת המלך – רש"י] בתלמידי חכמים". אולם רבים סבורים כי אלו לא היו מלחמות מצוה ועל כן נענש המלך אסא.

האם יש מקום לומר כי לומדי התורה העוסקים במצווה המקיימת את העולם בחשיבותה הרוחנית יהיו פטורים מן המצווה של התגייסות לעזרת ישראל על פי הכלל של עוסק במצווה פטור מן המצווה (מסכת סוכה כה א; רמב"ם, אישות טו ב; תלמוד תורה ג ג-ד)?

יש הסבורים שאכן כן, שהרי מצוה זו יכולה להיעשות על ידי אחרים, שאינם לומדים תורה. אחרים סבורים כי צורכי הצבא מחייבים הרחבה של מעגל המתגייסים.

יש הסבורים [הרב י' טיקוצ'ינסקי, התורה והמדינה (תשי"ג)] כי תלמידי חכמים פטורים מן ההתגייסות למלחמה שכן הם עצמם אינם זקוקים לשמירת הצבא. זאת על פי דברי התלמוד הפוטר תלמידי חכמים מתשלום מס שמירה שכן: "רבנן לא בעי נטירותא [=חכמים לא צריכים שמירה] ...מעשיהם של צדיקים מגינים עליהם' [בבא בתרא ז ב].

אולם אחרים סבורים כי דברי התלמוד מתייחסים להגנה מגנבים, ולא נאמרו בשעת מלחמה [חת"ס בבא בתרא ח א]. היה מי שביקר חריפות את המחשבה שניתן לסמוך על הגנת התורה תוך וויתור על מאמץ אנושי מצד תלמידי החכמים [הרב זווין, מכתב גלוי משנת תש"ח]: "התורה מגינה על העוסקים בה? אדרבה, היא הנותנת: ישתתפו בני התורה במערכה, וזכות התורה תגן עליהם ועל חברים... 'רבנן לא צריכי נטירותא'? ריבונו של עולם, כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולומד שאין רבנן צריכים שמירה"?

גם דברי הרמב"ם [הלכות שמיטה ויובל פרק יד הלכה אחרונה] המשרטט את דמותו של איש המעלה המקדיש את חייו לחיי הרוח ומפקיע עצמו מסדר החיים האנושי הרגיל שמשו מקור להימנעות לומדי התורה מן הגיוס: כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים...

הדימוי ללוויים שלא נלחמים הוליד את המחשבה לפטור אף את לומדי התורה [עשה לך רב, סח], אולם אחרים סבורים שמלבד העובדה שלא כל לומד תורה הוא הדמות המוזכרת בדברי הרמב"ם אלא שדברים אלו לא נותנים כל פטור ממצוות אלא משרטטים מעלה רצויה בלבד [עשה לך רב]. ערכה של התורה כמגינה בעת צרה [מסכת סוטה כב ב] מהווה אף היא רכיב בוויכוח הציבורי.

המדרש גורס כי המאמץ בלימוד התורה תורם לחוסן הלאומי ומשפיע על ההכרעה בקרב: "אמר ר' יהושע בן לוי מי גרם לרגלינו שיעמדו [=שינצחו] במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בהם בתורה" [מדרש תהילים קכב ג]

אף סדר המלחמות המקראי, על פי חז"ל כלל חלוקת עבודה בין העומדים בחזית המלחמה לבין שקועים בלימודה של התורה. הקיום הפיזי התלוי במאמץ הבטחוני והקיום המוסרי-ערכי התלוי בלימוד התורה חבוקים זה בזה. התלמוד רואה תלות הדדית בין השניים:

אמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דכתיב ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו - משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא - משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו [מסכת סנהדרין מט א].

תם ולא נשלם.

המשיב: הרב עמית קולא

יש לכם שאלה לרבנית או לרב?

שלחו לנו ונשתדל לענות בהקדם


למדור שאלה לרב/נית