לטור הקודם של מציצים לשטעטל: חתונת נכד האדמו"ר מגור
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטיהרתם, אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור" (ויקרא י"א ל"ו)
עכשיו אני עומד באותה פוזיציה של אדם הראשון לפני הקטע של עלי התאנה. מביט סביבי והדבר היחיד שאני רואה - גברים ערומים. ולא, לא מדובר באירוע של הקהילה הגאה אלא בבית המרחץ על שם "זופניק" בשכונת גאולה בירושלים. סביבי עשרות חסידים עירומים כביום היוולדם. מנסה להבין כיצד בבית מרחץ שנראה כמו בית מדרש לנודיסטים, אין ספר חסידות אחד לרפואה ובכל זאת הנהירה למקום איננה פוסקת. דבר אחד בטוח, עבור כל בעלי הכרס המכוסה תמידית בחליפה, זהו המקום היחידי בו הם ירשו לעצמם להוריד אפילו את החולצה.
ואני עומד כאן לידם כבר רבע שעה תקוע בתוך נעלי אצבע בלבד מול בריכות המים ותוהה אם התכוננתי נפשית להיכנס לתוך נוזל שצבעו אינו ברור כשהאמרה הידועה על המקווה מהדהדת לי בראש: בזופניק ביום שישי אחה"צ, אתה נכנס טמא ויוצא מלוכלך.
השעה רבע לשבת, הבית עדיין לא שטוף, צווארון החולצה נותר תלוי על קצה שולחן הגיהוץ מביט בי ומבקש רחמים, חושש שגם השבוע אשאיר אותו מקומט כפי שעשיתי בשבוע שעבר. סיר החמין החל בדיוק לבעבע וחלק מתוכנו ניגר אל הכיריים, עוד פעם שמתי יותר מידי מים וככל הנראה זוגתי תאלץ לנקות את הלכלוך. שעון השבת עדיין לא קיבל את תשומת לב המועטה שהוא דורש והנחמה היחידה שהילדים כבר התקלחו לא ממש מרגיעה כי כל שוכני הבית עסוקים בלמצוא את נעל השבת של הנסיכה הקטנה.
אך כל זה לא מפריע לי לצאת בששון ובגיל אל המקווה, בית המרחץ ע"ש זופניק, לאחר שחבר סיפר לי כי זהו המקום בו אוכל להקשיב ל"נייס" (החדשות בלע"ז) הכי עסיסיים מהשבוע החולף מהעולם החרדי ולא רק.
דבר אחד למדתי טרם ביקורי במקום, "מה שמספרים במקווה נשאר במקווה", ואם הייתי בפלנטה אחרת, הייתי מתאר את האווירה כקבוצת וואטסאפ רק עם טלפון כשר שעבר טבילה לפחות שבע פעמים.
שאלתם את עצמכם פעם מהיכן הגיע המושג "יושבים על המדוכה?" לדעתי, זה בכלל התחיל כאן בזופניק, ולמה? כל ירושלמע'ר שגדל בסביבה יודע כי הדברים המהותיים נקבעים אך ורק על מדרגותיו הצרות של המקווה, בינות לאדים. בין שטיפה לניגוב, בין טבילה לרחיצה ובין קיפול הזקן לסלסול הפיאות. כאן יענו לכם בוודאות כיצד יאיר לפיד יפרק את הממשלה והאם פוטין ייכנס באוקראינה ויראה לאמריקאים מי כאן בעל הבית. הבנתם את הרעיון.
לחברי המועדון המצומצם שנפגש כאן בכל שישי ישנם סודות שהייתם מתים לחשוף אך ללא ידיעת שפת היידיש אל תנסו אפילו להקשיב. כאן זקני העדה יושבים שעה ארוכה, חורצים גורלות שעלולים להשפיע על מיליארדי החיים על פני יקומו של עולם.
אך מהי מקורה של הטבילה ומדוע הגברים בכלל טובלים? מקור המצווה מגיע מהציווי המקראי, "ו?ר?ח?ץ ב??מ??י?ם א?ת-כ??ל-ב??ש??רו?". בעבר כאשר בית המקדש היה קיים, נהגו בהלכות טומאה וטהרה ולכן בחפירות הארכאולוגיות, ניתן למצוא מקווה כמעט בכל בית בו התגוררו יהודים. מכיוון שלולא האדם היה טהור, לא הייתה בידו האפשרות להיכנס לבית המקדש ולהעלות קורבנות.
לפי ציווי התורה, הסיבות שגורמות לאדם להיטמא ומחייבות אותו לטבול במקווה, הן שהייה בחדר עם אדם מת או הוצאת זרע, במשכב או בקרי לילה. אולם כיום החיוב היחיד מן הדין לטבילה במקווה, היא בטהרת אישה שבעה ימים לאחר סיום המחזור החודשי.
לפני 250 שנה עם התפשטות תנועת החסידות החלו החסידים להשריש את עניין הטהרה והסגולות הנפלאות בטיהור הגוף. כך חלק מסיפורי הגבורה החסידיים מציינים את הטבילה בנהרות קפואים בימי החורף כדבר נשגב ומעורר הערצה. מאז עברו כמה שנים וכבר אין צורך בשבירת קרח לקיום המנהג, כיום פתוחים עשרות מקוואות המיועדים לגברים, ממקומות פשוטים, בעלי בריכת מים אחת ועד למקומות מפוארים הכוללים גם סאונה וספא.
על פי המנהג נוהגים החסידים לטבול במקווה טהרה קודם תפילת שחרית, בערבי שבתות וימים טובים. אולם בערב יום כיפור אף אנשים שלא בהכרח קשורים לחסידות כלשהי, נוהגים לטבול בשל היותו יום שמכפר על כל העוונות, וכאמור, טבילה זו אינה חובה. יש לציין כי ישנם יוצאים מן הכלל. כך לדוגמה, גוי המבקש להתגייר חייב לטבול, בנוסף לקבלת עול המצוות ולביצוע ברית מילה.
מצוות הטבילה היא הכנסת כל הגוף למי המקווה שבע פעמים. כאשר על הגוף הטובל להיות עירום, ואסור שתהיה כל חציצה בין הגוף ובין המים. הסבר מעניין שמצאתי מסביר, כי הרובד הפנימי הטמון בטבילה במקווה הוא הדמיון ללידה. כפי שתינוק טרם יציאתו לאוויר העולם מוקף במי השפיר, כך הטובל מקיף את עצמו במים ראשוניים מי גשם שלא נאספו בכלי, ויציאתו מהמקווה דומה ללידתו מחדש, ללא שום טומאה.
הזמן חולף ועודני עומד מול שלושת המקוואות, האחת לזריזים בלבד מים שאמורים להיות קרים אך חום גופם של הטובלים בקצב של עשרה בדקה כבר הצליח להביאם לטמפרטורת החדר. השנייה חמימה ונעימה אך צבע המים לא מלבלב במיוחד והשלישית היא בכלל בריכת ניסוי, מים רותחים כמעט על סף הבעבוע, ויש לי הרגשה שאחראי המקווה חמד לצון, בודק מי כאן גבר אמיתי ומתברר שישנם לא מעט כאלה. במקום לעמוד בשמש מספר שעות כדי לשנות את צבע העור לאדמדם כאן ניתן לעשות את זאת בדקה אחת, משתלם, לא?
כאן המקום לספר כי נעלי האצבע לרגלי מזכירים לי את סיפור הבדחן שנהג להגיע לחתונות במגזר על מנת לשעשעו, כמובן ביידיש מתובלת תמורת אי אלו פרוטות:
באחד הפעמים החליט מיודענו להציע לקהל שנאסף סביבו כי 100$ יינתנו למי שיעז ללכת מצידו האחד של האולם לצידו השני עם נעל אחת. המחיצות סודרו לשורות ובאולם היה קשה למצוא אדם שלא יעשה זאת, מי לא יכול להוריד את נעלו וללכת? רק אבי הכלה שהיה צולע על רגלו השמאלית נשאר ישוב וממתין להתפתחויות, אך לא חלפה דקה וכולם חזרו אל מקומותיהם. " עם נעל אחת בלבד בלי הבגדים", הסביר לקול צחוקם של הנערים.
בסוף, החלטתי להיכנס ולבצע טבילה חפוזה אך לא לפני שאצבעות רגלי כמעט ונסוגו לאחור אוחזות באומץ כל שריר וגיד. כעבור דקה הייתי במלתחות, מאפשר למזלף חלוד להתיז על גופי מים נקיים ותחושת הטהרה החלה עוטפת את נשמתי.
כתובת: חיי אדם 3 - כניסה גם מרחוב שטראוס בסמוך לרחוב מלכי ישראל.
מחיר כניסה: 12 ¤ (סאונה בתוספת מחיר)
סרדין או פריץ: סביר גם בשעות הלחץ.
שוביניזם או פמיניזם: יש בצמוד גם מקווה נשים מפואר ומשופץ עם כניסה מוסתרת.
מדד גלנץ: 3 מתוך 5 כוכבים
יש לכם אירוע חסידי מעניין? סיפור חסידי מופרע, חתונה מיוחדת, או טיש חוויתי? שתפו אותנו ואולי גם נבקר אצלכם.