הפמיניסטיות צצות כפטריות אחר הגשם ומטילות אימתן על כל מי שיעז לעמוד בדרכן. אין ספק כי זכויות אישה הן ערך חשוב ואסור לזלזל בו, אבל צריך לדעת לנווט את הדרך בצורה כזו שתשאיר את כולנו שפויים. כן, גם את הגברים. אך אם מעמדה של האישה בציבור החילוני אינו מזהיר, מי יגידו נשים חרדיות?
השבוע התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה על תעסוקת נשים חרדיות בראשות יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, חה"כ ד"ר עליזה לביא: "נשים חרדיות הן לא אזרחיות סוג ב' במדינה", אמרה לביא. "הן מרוויחות פחות, משכילות פחות ונתונות לניצול תעסוקתי בעקבות מצבן. הפער הגדל בניהן לבין הגברים החרדים ובין שאר החברה בכל הנוגע לשכר, השכלה והתעסוקה רק ילך ויגדל ויהיה כשל לדורות. סביב חוק השוויון בנטל החלה המדינה לתמרץ גם גברים חרדים לרכוש השכלה ולצאת לעבוד, וגם מעסיקים שיעסיקו אותם. השקעה מבורכת למען מטרה חשובה, אך בצד התמריצים חובה לתת את הדעת על ההשלכות".
לביא מוסיפה כי מציאות משתנה מוטת מגדר תיפגע בנשים החרדיות ותשאיר אותן מאחור. "דווקא בקהילה בה הפערים המגדריים הם מושרשים ומובנים תרבותית עלינו להיזהר שבעתיים, לגלות רגישות לשונות, ולהקדים חשיבה שתישען על הידע הקיים ולתרגמה למעשים. אנחנו חייבים לאפשר לנשים החרדיות את הדרך להשכלה ולתעסוקה מכבדת. אחרת מצוקת הנשים החרדיות רק תלך ותגדל. דרוש טיפול משולב הכולל גם התארגנות בתוך המגזר לשם קידומן, וגם גיבוש תוכניות מותאמות ומסלולים מאפשרים".
המציאות מוכיחה שאם אתה ילד רע, סביר להניח שתזכה להרבה הערות, יחס וניסיונות לעזור לך. אם אתה ילד טוב, קיים סיכוי גדול שישכחו את קיומך. אולי זו הסיבה כי העובדה שאחוז התעסוקה של נשים חרדיות עומד על 65%, אף אחד אינו טורח לעודד ולנסות להגדיל את המספר או לפחות להגדיל את הרווח של האחוזים הקיימים.
"צריכים לשלב נשים בתעסוקה", "חייבים לקדם נשים במקומות עבודה ציבוריים", אלו משפטים אותם אנו שומעים לא אחת. גופים רבים כמו קרן פרידברג- ידידות טורנטו, קרן קמ"ח, מלגות משרד החינוך ומשרד התמ"ת ועוד, משקיעים משאבים בשילוב גברים חרדים באקדמיה, בעזרת מלגות לימודים נכבדות. אולי אם אישה חרדית הייתה זוכה למלגת לימוד זהות, הייתה מצליחה לשלב בין לימודים אקדמאיים לעבודה ולהצליח בתום שנות לימודיה להגדיל באופן משמעותי את משכורתה. בינתיים נשים רבות מוצאות עצמן בתחומים שאין בהם כסף. הוראה למשל.
בשנת 2011, כ-35% מהנשים החרדיות העובדות עסקו בחינוך, לעומת כ- 17% משאר הנשים היהודיות. העדר ניסיון תעסוקתי, מותיר את החרדיות בפיגור משמעותי בשכר, מאחורי עמיתות חילוניות וכל זה לפני שהזכרנו את העובדה שמלכתחילה אישה מרוויחה פחות מגבר. הנשים שמצליחות ללמוד תואר אקדמי, לאחר מאמצים גדולים, משפרות את סיכויי ההצלחה שלהן למצוא עבודה וכן משפרות את גובה שכרן החודשי. לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2008 שיעור תעסוקת הנשים החרדיות האקדמאיות עמד על 76% לעומת 50% תעסוקת נשים חרדיות שאינן אקדמאיות. גובה השכר החודשי של האקדמאיות עמד על ממוצע של כ-9,000 ש' לעומת ממוצע של כ-5,200 ש' של שאר הנשים.
לביא חוששת כי יציאת גברים לעבודה, יגרמו לנשים להישאר בבית, דבר שיגרום לשימור העוני. לפי הוועדה ניתן להסיק כי חרדיות יוצאות לשוק העבודה לצורך פרנסה נטו. פיתוח עצמי זו סיבה פחות חזקה עבור אישה חרדית לצאת לעבודה. לכן יש הבנה לצורך בעידוד מואץ של נשים חרדיות להמשיך לעבוד.
אך האם המסקנות ישימות או ששוב נשאר עם דיבורים וועדות? "צריך להרחיב את מגוון המקצועות הנלמדים בסמינרים, שימת דגש על לימוד השפה האנגלית והמדעים הטכנולוגיים ברמה גבוהה והתאמת תעודות הסיום לסטנדרט הכללי המקובל" אומרת לביא, "בוועדה הומלץ להקל על הנשים החרדיות את תקופת ההכשרה באמצעות פתרונות השגחה על הילדים ומלגות קיום. הוכח קשר ישיר בין העצמה וחוסן תעסוקתי להשתלבות נשים חרדיות בשוק העבודה."
העבודה עוד רבה, והנשים החרדיות שנמצאות בשפל שכר ותעסוקה, רבות, אך כפי שנראה, בשלב מסוים יצטרכו שם למעלה להביט לתוך עיני העם הפשוט ולתת לו תשובות. בעצם, על תשובות הנשים כבר מוותרות, הן מעדיפות לראות תוצאות.