"קינאתי בכל פעם שראיתי את הזוגות הצעירים שצעדו להם יחד לבית הכנסת. הם נראו מאושרים. דמיינתי לי כיצד הוא נהנה לו שם בהרים מכל רגע, בזמן שאני נשארתי בבית אומללה. בשנתי הראשונה חשתי באיזשהו מקום זלזול. הוא נהנה לו שם ואילו אותי השאיר בבית לבד. זה הרתיח אותי. אבל מה אתנו? האם אנחנו איזה 'שמאטעס' שאפשר להשאיר כך סתם בבית? האם אין לנו צד רוחני שאותו היינו רוצות לפתח? האם התפילות שלנו לא חשובות?".
כך סיפרה בעבר הכותבת דבורה שפירא, חסידת ברסלב, במאמר שפירסמה באתר החסידות. כמו נשות קהילה אחרות, גם לה היה קשה בתחילה לקבל את הנסיעה השנתית של בעלה לקברו של רבי נחמן באומן בראש השנה, כשהיא נאלצת לעשות את החג לבד עם הילדים. בהמשך, היא סיפרה שהיא למדה "להעריך את נסיעותיו של בעלי לאומן ולהפוך אותן לזמן של התבוננות וחשבון נפש".
גם בראש השנה הנוכחי צפויים עשרות-אלפים מחסידי ברסלב לבלות את החג באומן, כשרבים מהם משאירים בישראל אישה וילדים שיעבירו את שני ימי החג, השבת והימים שלפני ואחרי - בלעדיהם. ולא רק הם, בשנים האחרונות הפכה הנסיעה לאומן פופולרית גם בקרב מאמינים שאינם "ברסלבים" או חסידים בכלל, ואפילו בקרב חילונים.
רבים מהחוזרים מספרים על חוויה רוחנית עמוקה ומטלטלת. אבל איך הנשים שנשארות בבית מרגישות? משיחות עם נשים שנשארות בלי בן הזוג שנה אחר שנה, עולה תמונה מורכבת. רובן מודות שהן משלמות מחיר. לדברי חלקן, הוא משתלם. "ראש השנה הוא חג של תפילות", אומרת שושנה ליפן, מבית שמש, שבעלה נוסע בכל שנה לאומן, "את אחדות המשפחה אנחנו משאירים לחגים אחרים".
ליפן, אם ל-11 ילדים, שאינם נמנים על חסידות ברסלב, מספרת שהשנה היא נפרדת לפחות מארבעה בני משפחה שנוסעים לרבי נחמן, "אני רוצה שבעלי ייסע לאומן מסיבה אחת: שהתפילות שלו יהיו איכותיות, שהוא יוכל להתכוון מתוך האחדות שיש שם. אשכנזים, ספרדים, חרדיים, דתיים וחילונים כולם במקום אחד".
"הוא לא מבקש רשות"
אסתר, אם ל-9 ילדים מירושלים, נחשפה למציאות חדשה לפני 4 שנים, כשבעלה התקרב לברסלב והחל לנסוע לקברו של רבי נחמן. "אני חושבת שזה זמן לא נכון לעזוב את המשפחה", היא אומרת, "ראש השנה הוא חג שמסמל את אחדות המשפחה. משום שבעלי נוסע, אני נאלצת לעזוב את הבית ולהיות אצל המשפחה הקרובה. זה מאוד קשה.
"הוא לא ביקש ממני רשות לנסוע, הוא פשוט נוסע", היא ממשיכה. "זו האמונה שלו, היא כל כך חזקה והוא לא מוכן לוותר עליה. אני מאמינה שלו זה יעשה רק טוב, אבל לא עבור כל המשפחה". וגם על ההוצאות הכספיות הגבוהות היא טוענת ש"אם אין כסף אסור להיכנס לחובות בשביל לנסוע".
מנגד ליפן מאמינה שהמחיר שהיא וילדיה משלמים אינו גבוה. "ברגע שהוא נוסע הוא נטול מחשבות,", היא מסבירה, "נטו מתפלל וכך הוא גם מקבל כוחות לכל השנה. זה לא משהו שקיים בכל בית כנסת, אין דברים כאלו בישראל. רק באומן אתה יכול להתפלל מתוך כוונה והתלהבות. אומן זה משהו אחר. מציאות שונה". ליפן מספרת שבמהלך החג הקרוב, כמו בשנים שעברו, "החתן שלי ינהל את הסעודה, הבנות שלי יצטרפו אליי, נלך לאכול כמה סעודות אצלם. נסתדר".
גם ההוצאה הכספית היא לא ביג דיל עבורה. "נו, איך מגדלים ומחתנים 11 ילדים", היא תוהה בינה לבין עצמה, "הנסיעה הזו שווה כל אגורה, היא נותנת לבעלי כוח לכל השנה. אין לנו כסף לשום דבר, אבל תמיד אנחנו מוצאים את הדרך להסתדר, עושים תשלומים והלוואי שנצטרך להוציא כסף על אומן ולא על דברים אחרים".
מרגיז את הרבנים
מסורת הנסיעות לקברו של רבי נחמן, מרגיזה חלק מהרבנים בציבור הדתי והחרדי. העובדה שאומן מושכת לא רק את החסידים אלא גם חוגים מקרב הציבור המסורתי והדתי לאומי, הובילה את הרבנים לעסוק בשנים האחרונות בסוגיה. כשחלקם בחרו לתקוף את התופעה, הם גם מתחו ביקורת על כך שהגברים משאירים את נשותיהם בישראל.
הרב שלמה אבינר, מבכירי הרבנים בציונות הדתית, אמר כי "עזיבת המשפחה, האישה והילדים, בראש השנה היא בעיה". לעומתו, הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קריית מוצקין, אמר כי "רק מי שמנותק מהווי חסידים, יכול לרחם על האישה שנשארת נעבאך לבדה בבית בחג. לך תספר להם שאין אושר גדול מזה לאישה חסידית כאשר בעלה נוסע לרבי שלו".
חסידי ברסלב, שרבים מהם חוזרים בתשובה, יוצרים בעיה מורכבת יותר כשהם מותירים אחריהם בישראל את הנשים, כי לרובן אין יכולת לחגוג את החג אצל ההורים. אבל גם לכך רבות מהן מצאו פתרון והן מבלות את החג עם חברות. "זה הזמן שבו אנחנו נפגשות", מספרת נועה ירון-דיין, אם ל-7 ילדים שחזרה בתשובה והייתה בעבר אייקון תרבות, "אני עושה את החג עם משפחה שיש לה 6 ילדים ועוד שני זוגות צעירים ושש רווקות". דיין, אם ל-7 ילדים, מודה שיש לכך מחיר, אבל גם לטענתה הוא משתלם. "לא אגיד שאין בכך קושי, זה לא פשוט. אבל בברסלב אין על הנסיעה לאומן שאלה בכלל. בעלי לוקח איתו שני ילדים, אי אפשר להגיד שהוא לא נושא בנטל".
השנה, זו תהיה הפעם ה-20 שבעלה נוסע לאומן, והיא מסבירה כי עבורה החג הוא לא בהכרח סמל לאחדות המשפחה, "ראש השנה מוקדש כולו לתפילה וגם לי באופן מסוים קל יותר שבעלי נמצא באומן. עבורי הוא כמו עוד ילד, צריך להכין לו עוד מנה. ובכלל, כשהוא חוזר הוא תמיד מלא בשפע ומתנות רוחניות לשנה שלמה. אני נותנת לו לנסוע עכשיו, אבל ברור לי וגם לו שבחודש כסלו, אני זו שאסע. הוא חייב לי חופש".
כמו נשים רבות אחרות, גם ירון מתמודדת עם ההוצאה הכספית הגבוהה של נסיעת בעלה וילדיה. "מבחינתו זה כמו לחם ומים, יותר מעוד עוגת גבינה או שטיח לסלון, אז נשארים בויזה עם תשלומים, ומקווים כל חודש שזה יעבור. אומרים שרבי נחמן מחזיר את הכסף, אז אנחנו מאמינים".
הנסיעה לאומן כבר הפכה לנחלת הכלל ומזמן לא רק לחסידי ברסלב. "היא בכלל לא קשה", מסבירה שרון ללום מביתר עילית, שבעלה נוסע זו השנה ה-24 לאומן, "הכל נעשה בשמחה. אנחנו רואים ישועות אחרי שהוא חוזר, השמחה פתאום חודרת לביתנו". במקרה של ללום, בעוד בעלה אורז מזוודה, היא מכינה עבורו את האוכל לימי החג.
"אני מקפיאה את האוכל והוא לוקח את זה בארגזים. זו אחת החוויות הכי גדולות שיש לאדם. לא מצליחה לתאר איך אישה יכולה לוותר על הנאה כל כך גדולה עבור בעלה".
