למה המבול נמשך כל כך הרבה זמן?

למעלה משנה שהו נח ובני ביתו בתיבה שלהם, מי"ז מרחשוון עד כ"ז מרחשוון בשנה שלאחר מכן. בהתחשב בתנאי החיים בתיבת נח, יש להניח שהם לא ליקקו דבש. נח אמנם זכה בוודאי למבול של ניסים מ-ה' כדי לשרוד בתיבה שלו, אבל בכל זאת: כמה זמן ניתן לשהות בחדר האטום עם שלושה בנים וכלותיהם, בלי חיבור לאינטרנט, ולא להשתגע?! כיוון שכך, אני שואל את מה שוודאי גם נח שאל את עצמו מידי יום: למה המבול והתייבשות המים נמשכים כל כך הרבה זמן? הרי לא נבצר מבורא עולם להציף את היקום ולייבש אותו קצת יותר מהר?!

התשובה שלי היא שתקופת המבול לא באה רק לחסל את החברה האנושית הקלוקלת, אלא נועדה גם לעשות לנח חינוך מחדש. נח זכה בוודאי ביושר בתואר הייחודי "צדיק תמים", אולם הצדיקות שלו התבטאה בהיותו מאמין וירא שמים, אך לא בפעילות למען הזולת. דרשני החסידות תיארו אותו כ"צדיק בפרווה", כלומר כאדם שכאשר קר בבית, הוא דואג לחמם רק את עצמו במעיל פרווה, ואינו מדליק תנור שיחמם את כל הנמצאים בבית. ואכן במשך מאה ועשרים השנים שחלפו מעת שקיבל את ההודעה על התכנית האלוהית להשמיד את העולם ועד שהחל המבול, נח בנה בעשר אצבעותיו את התיבה, אך לא נקף אצבע כדי להציל אחרים. הוא לא התפלל על אנשי דורו, ולא ניסה להשפיע עליהם לשנות את מעשיהם.

במהלך השהייה הממושכת בתיבה נדרש נח לסגל דפוס התנהגות שונה לחלוטין. כשנמצאים זמן ממושך כל כך במקום סגור בצפיפות רבה אי אפשר להמשיך להיות אגואיסט. חייבים לחשוב כל אחד על טובת האחר. נח ובני ביתו לא יכלו לומר: "אני דואג רק לעצמי ואחריי המבול..."

ואכן המדרש מתאר כיצד נח עבד בתיבה במסירות וללא לאות כדי להאכיל את כל גן החיות העצום שתקפל אל תוך תיבתו, והוא "לא ראה שינה, לא ביום ולא בלילה, שהיה עוסק וזן הבריות שעמו" (תנחומא נח, ב). בתיבה הוא נאלץ להשתחרר מחיי הנוחות, ולעסוק באינטסיביות בעשיה למען הקהילה המאוד מגוונת שלו. היו בקהילה זו גם כמה חיות לא סובלניות במיוחד, שכאשר האכיל אותם בזמן לא היו דורשין אותו לשבח, ואם היה מאחר במעט לתת להם את מזונם היו דורסין אותו לגנאי...(ראו שם, ט).

תקופת השהיה בתיבה היתה אפוא בבחינת תיקון וקורס הכשרה לנח לקראת היציאה המחודשת לחיים. מטרת הקורס היתה שהצדיק האגואיסטי שנכנס לתיבה, ייצא ממנה כצדיק אלטרואיסטי שמתורגל בעזרה לאחרים, וכך החברה האנושית שהיתה מלאה חמס, בה כל אחד לוקח לעצמו, תתחיל מחדש כחברה המתבססת על נתינה ולא על נטילה.

אבל נח אכזב. "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" (בראשית ט'). במקום שיתחיל בזריעת חיטה ללחם עבור כולם, הוא העדיף להתחיל בכרם. במקום לשתות יין בשמחה עם כל המשפחה, הוא בחר לשתות עם עצמו בלבד, ואפילו לא הציע לגימת "לחיים" קטנה לבניו. כך אירע שנח חי עוד 350 שנה אחרי המבול, אך לא עשה בשנים הרבות הללו שום דבר משמעותי הראוי לציון בתורה.

לאחר צאתו מהתיבה נח לא מתואר עוד כצדיק, אלא כ"איש האדמה". בעולם החדש לא היה די בצדיקות של אמונה ויראת שמים, שהיתה כה מרשימה בעולם הרשע שלפני המבול. הציפיה עתה היתה שנח יתגלה כצדיק גם במובנים הנוספים של התואר הזה. צדיקות, כפי שמלמד התנ"ך, אמורה לבוא לידי ביטוי ביחס לאחרים בכלל ולחלשים בפרט, כדברי משורר תהלים: "צדיק חונן ונותן" (לז, כא), וכמאמר החכם בספר משלי: "י?ד?ע? צ?ד??יק ד??ין ד??ל??ים" (כט,ז). אחרי למעלה משנה בתיבה של עיסוק בנתינה, כשנח היה בבחינת "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב, י), הוא היה אמור להקים חברה אנושית על אדני הנתינה, אך לא כך קרה. המשימה תעבור אפוא לאברהם אבינו, וממנו לעם ישראל כולו.

כשביקרתי לניחום אבלים בבית נדב שוהם ז"ל שנהרג במפולת השלגים בהרי האנאפורנה ושמעתי בפרוטרוט כיצד הוא ואחרים התאמצו לעזור זה לזה עד כלות הכוחות, הבנתי שאכן יש בנים ובנות לאברהם אבינו שהסיקו מפרשת 'נח' את המסקנה החשובה ביותר: לא לעשות רק למען עצמנו, כי אם להרבות בעשיה למען האחר ובמיוחד למען אנשים במצוקה. לא לעשות רק מה שנוח, אלא לפעול כמיטב יכולתנו לשם תיקונו של עולם.