זרע המחלוקת: איך מדברים עם דתיים על אוננות?

"אני זוכר שהיו אומרים לנו שאם נחטא בזה, אנחנו מולידים מלאכי חבלה ובכך גורמים למוות של חיילים בלבנון. הלחץ בעניין הזה היה עצום. היה לנו בישיבה בחור שלא הפסיק ללמוד תורה ולמלמל תהילים לרגע, כדי שהמחשבות שלו יעסקו בזה. הוא הפך לגמרי אובססיבי לעניין. אפילו לשיעורי מתמטיקה הוא לא נכנס בגלל זה", מספר ע' (השם המלא שמור במערכת), שלמד באחד מישיבות הדגל של הציונות הדתית. "במבט לאחור, אני חושב שאני ורוב החברים שלמדו איתי בישיבה, עברו פגיעה מינית קשה".

בזמן שחבריהם החילוניים עוברים שיעורי חינוך מיני, תלמידי הישיבות החרדיות והדתיות-לאומיות מתוודעים בגיל ההתבגרות לאחד מהאיסורים הגדולים ביהדות: הוצאת זרע לבטלה. כלומר, אוננות. ע', הוא רק אחד מכמה מרואיינים שסיפרו על מסע הפחדות שעברו בנוגע לאוננות. כולם דיברו על דברים דומים: "חיילים שימותו בגללי", "מלאכי חבלה שיגיעו אליי ביום מותי וימנעו ממני להיכנס לגן עדן" ו"אנשים שימותו בגללי בתאונות דרכים".

"יש לי חברים דתלשי"ם (דתיים לשעבר. נ.ס) שקרובים לגיל 40 ועד היום שיש להם קטע עם בחורה, עדיין יש משהו במצפון שלהם שהוא לא נקי", מספר ד', בשנות ה-40 לחייו, נשוי, פסיכולוג, בוגר ישיבה תיכונית שמגדיר את עצמו "דתי לייט". א' מספר לנו כי בניגוד למסע ההפחדות שהוא עבר בישיבה, הוא מבין שהיום הגישה השתנתה. "אני מקווה שהם לא יהיו פגועים מינית כמוני", הוא אומר, ולא בחיוך.

"אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועוון זה חמור מכל העבירות שבתורה" (מתוך 'שולחן ערוך' חלק 'אבן העזר' סימן כג'). הכירו את אחד האיסורים הקשים והמורכבים ביהדות - שמירת הברית (השם התורני לאיבר המין הגברי).

על פי התפישה היהודית, הקשר בין אלוהים לעם ישראל משול למערכת זוגית שבין בעל לאישה. ככל שהגבר יקדש ויטהר את מחשבותיו, גורסת היהדות, כך הנשמה שיזכה להוריד לעולם תגיע ממקור גבוה וטהור יותר. לכן, כל פעולה מחוץ למסגרת הקשר המקודש כדת משה וישראל, תיחשב לפגיעה רוחנית. איסורי התורה הקשורים לעניין המיני, נועדו בכדי להרחיק את האדם מן העבירה ולקרבו למסגרת חיים רוחנית קדושה.

בשבוע הבא יציג הבמאי אורי גרודר את סרטו "זרע קודש", שיוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי ה-16 שיתקיים בשבוע הבא בסינמטק ירושלים ובמקביל גם בסינמטק חולון. הסרט מספק הצצה נדירה בעבור הצופים אל תוך נפשה של החברה החרדית והדתית ויחסה לנושא העדין והמורכב הזה – ועל כך הישגו הגדול.

כאשר בנו של גרודר התבגר, התלבט הבמאי, שחזר בתשובה לפני 13 שנים – כיצד יציג לבנו את הדילמה. השאלה הזו היא שהובילה אותו לעשיית הסרט. "הרבנים אמרו לי: לפני שנתיים-שלוש אף אחד לא היה מדבר איתך על זה", מספר גרודר בראיון מיוחד לוואלה! "מי בכלל היה פותח את הנושא הזה. זה נושא צנוע, אנחנו בקושי מדברים פה בינינו. אבל אנחנו יודעים שיש בעיה ושצריך לשים אותה על השולחן, הגיע הזמן".

מול המצלמות שוחח גרודר, חסיד ברסלב, עם רבנים ומחנכים ממקומות שונים – וניסה להתחקות אחרי האיסור החמור וההתמודדות של החברה הסגורה והשמרנית עם מה שעלול ליצור פגיעה מינית חמורה בקרב מתבגרים. אף שהנושא נחשב לטאבו גדול, בקהלים הסגורים של הציבור החרדי והדתי הבינו כי אין בכוחם להתמודד מול שטף המידע שמגיע לצעירים – והסכימו לדבר עמו בפתיחות ובכנות. "שומרים על הידיים, פשוט לא נוגעים", אמר לו חסיד ויז'ניץ שניסה לשאת עצות. "לא מסתבנים אצלנו, רק פעם בשבוע לכבוד שבת. לובשים בגדים רחבים. נשימות עמוקות גם יכולות לעזור, קפיצות, הליכה מהירה".

חלק מהרבנים שצפו בסרט, חלקם מוכרים ומובילים, אף הבטיחו להקרינו בישיבות מתוך הבנה כי אף שהסרט נעשה בעבור קהל צופים חילוני בעיקרו, ניתן גם להשתמש בו ככלי חינוכי וכפלטפורמה. עוד דרך לגשת אל התלמידים ו"לפתוח את הנושא".

הפולמוס הניתש סביב הנושא הוא אדיר ורווי יצרים. ראש ישיבת רמת גן, הרב יהושע שפירא, הוציא לפני שנים ספורות ספר הדרכה יחיד מסוגו בנושא תחת השם "אשיב ממצולות". הקו של הספר מחמיר, אך בחובו נחמה: הוא סבור שרגשות האשמה, החרטה והייאוש הפוקדים את הנער לאחר שנכשל בעבירה – מהווים בעצמם תשובה.

לעומתו, הרב יצחק רונס מ"בית מורשה" נוקט בגישה שונה בתכלית. לשיטתו, אותה הוא מבסס על פוסקים, מעיקר הדין אין הדבר אסור ובמקרים רבים – הוצאת זרע לבטלה היא הרע במיעוטו. זאת ועוד, אין איסור על כך אם מדובר במקרה אקראי וחד פעמי, "והדבר נאסר רק כשעושה כן בעקביות ובכוונה להשחית זרעו על מנת שלא יוליד". עוד הוא טוען כי עיון במקורות הלכתיים מגלה שלא רק שלא מדובר באיסור מיתת בית דין או באיסור כרת, אלא שכלל לא מדובר באיסור מן התורה, אלא מדרבנן, וכזה הנהוג בעיקר על פי מידת החסידות. לדבריו, הדגש ההלכתי בעיקר נועד בכדי לייקר את חשיבות מצוות האישות (הקשר המיני בין זוג) והשמירה על טהרתה.

הוויכוח העקרוני הזה נחשף בחלופת מאמרים סוערת וחריפה במיוחד מעל דפי כתב העת הרשמי של ארגון רבני "צהר" לפני שנים ספורות. על דברי הרב רונס הגיב הרב שפירא בזעזוע ושאט נפש. "רחמנא ליצלן מהאי דעתא" (השם יציל מזו הדעה), הכריז במאמר התגובה שכתב ואף הוסיף תמיהה על העורך שאפשר להעלות על מכבש הדפוס את הדברים. "הלוא כל בר דעת מבין את גודל האסון שעלול לצאת כשמאמר כזה מתפרסם בקונטרס אשר תלמידי חכמים רבים וגדולים משתתפים בו", טען. "אין ספק שכאשר מתגלגל 'היתר' כזה לידיים של בחור שיש בו יצר הרע ואפילו מעט, לא יועילו כל המשפטים שיבואו אחר כך לעדן קצת את חריפות הדברים".

היריעה כאמור, קצרה מלהכיל את כל פרטיו ודקדוקיו של הנושא ההלכתי המורכב הזה. בינתיים, בשטח, מחנכים ורבנים נדרשים להתמודד עם לא מעט פניות, תהיות וקשיים המופנים אליהם מצד בני הנוער. בשנים האחרונות יותר ויותר צעירים דתיים פונים אל המוקד הטלפוני "חברים מקשיבים", מעין ער"ן הדתי, בשאלות על שמירת הברית, אוננות וצניעות. להערכתו של מנהל המוקד, הרב יוני לביא, הסיבה היא בעיקר החשיפה הגוברת למדיה. "כיום בני נוער נחשפים לכל העולם המיני בצורות מאוד מוגזמות ומעוותות לעיתים", אומר הרב לביא. "זה כמובן מייצר קונפליקט עם התפיסה הדתית והמסורתית בעניין, שצריכים לשמור את כל הכוחות לזמן ולמקום הנכון ובמסגרת זוגית".

אלא כמי שמלמד באולפנה ומעביר שיעורים לאורך השנה בעוד עשרות מוסדות חינוך, הוא טוען שלהבדיל מלימודי המתמטיקה, ששם יש נוסחה מדויקת לכל דבר, בעניין הזה הגישה צריכה להשתנות מתלמיד אחד למשנהו. "יש לנהוג בחוכמה כיצד לעסוק בזה", הוא מסביר. תחת זאת, את הגישה לפיה כישלון בעבירה הזו מולידה אי אלו מלאכי חבלה ומזיקים, הוא דוחה על הסף. "חיילים בלבנון מתו בגלל מזיקים? אני ממש סולד מכל מיני חשבונאיות שמיים", הוא אומר. "זאת ממש עזות לקבוע מי מת ולמה זה קרה להם. ברוב המקרים זה רק ירחיק נערים ויגרום להם לרגשות אשם עצומים שלא יעזרו להם להצליח יותר בהתמודדות הבאה. להיפך. זה רק יחליש אותם ויגרום להם ליפול שוב".

מנגד, גם את הגישה המקלה הרב לביא אינו ממהר לאמץ. "להגיד ששמירת הברית זה מידת חסידות, זה כמו שיבוא רופא ויטען שהעישון אינו מזיק לבריאות. אולי יהיה רופא אחד כזה, אבל וודאי שזה רחוק מאוד מהמיינסטרים ההלכתי התורני", הוא קובע.

בשל רגישות הנושא ובכל הקשור לגישה החינוכית הנכונה, הרב לביא מציע "להנמיך את גובה הלהבות". "יש תחושה של מין מפולת כזאת, כמו דומינו. שאם נכשלים בעבירה הזו, אז נער עלול לחשוב 'האמונה שלי לא שווה, ולימוד התורה שלי כבר לא שווה כלום'. זה לא נכון. פה צריך לחתוך בסכין ולעשות אבחנה. להגיד שהניסיון בתחום הזה הוא גבוה בכמה דרגות מכל תחום אחר. לכן, שבן אדם נופל בזה, לא מעיד על האיתנות שלו בדברים הטובים האחרים. זה לא נכון. יש את החטא הזה, ויש עוד הרבה חטאים. שהם יותר או פחות חמורים. יש הרבה התמודדויות בחיים שצריך להתגבר עליהן, בצורה כזו או אחרת, לפני החתונה וגם אחרי".

לדבריו, "גם הנפילות בעניין הזה לא מגיעות בגלל שאתה רשע, אלא שיש פה יצר טבעי, בריא, כוח של חיים, שאם לא יהיה לו ביטוי בצורה הטובה, הוא עלול לגלוש למקומות הלא טובים. כל העניין המיני אינו דבר שלילי או טמא. זה דבר חיובי ויפה שיש לו תפקיד חשוב בהקשר הזוגי. המטרה שלו להיות מין דבק שמחבר גבר לאישה, ליצור ביניהם אהבה וחיבור. לשם ההלכה בעצם מכוונת. בשימוש לא נכון בכוח הזה, אדם לוקח משהו שנועד להיות הכי זוגי, והופך אותו למשהו מאוד אגואיסטי, שנועד לסיפוק הצורך האישי בלבד. יש פה גם סכנה שזה לא ייגמר שתתחתן. אלא שגם כאשר תגיע למקום הזוגי, אדם שהתרגל לסיפוק העצמי, גם שהוא יהיה עם בת זוג, הוא עדיין יישאר ברמה האגואיסטית, והוא יחפיץ אותה וישתמש בה לצרכיו. כי היא זה לא העניין, הוא לא אוהב אותה באמת, הוא פשוט התרגל לאוננות כגישה ואז ממילא זה ימשיך גם שתהיה לו בת זוג".

"רציתי לסיים את הסרט באהבה", אומר גרודר, במאי הסרט. "בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר באהבה לילדים. לא משנה אם אדע להעביר את זה או לא. אם הילדים ידעו שאוהבים אותם, שהשם אוהב אותם- הכול יתגמד. כל העניין הזה של הברית שלנו מול הקדוש ברוך הוא, זה קטע של אהבה. בסופו של דבר מחפשים אהבה שייצא ממנה ילד, משמעות אמיתית. בכל דבר בחיים. וזה הקשר, זאת הברית. ואם לא, זה יוצא לבטלה. בכל הדברים, לא רק בזרע".