החנוכיות היוו מאז ומתמיד סמל לניצחון ולגאווה יהודיים, גם בימים קשים ושחורים של גלות ורדיפות. לשם כך, בפזורות השונות של העם היהודי ובתקופות שונות, עיצוב החנוכיות עשה שימוש במוטיבים העיצוביים המקומיים בכדי לשדר מסרים וסמלים של נס, חירות וגאולה. לטובת המאמץ הלאומי גויסו טובי האמנים שהשקיעו זמן, מאמץ ומחשבה רבים כדי להתאים את רוח המקום והתקופה אל המסר היהודי.
וואלה! יהדות, בשיתוף עם בית המכירות הפומביות "קדם" בירושלים, שמחה להציג מסע ויזואלי מיוחד בין חנוכיות אקזוטיות מגלויותיו השונות של העם היהודי, בחיפוש אחר הביטוי היצירתי ביותר למסרים של חג החנוכה.
המפוארת קלאסית
מוצא: פולין.
הזמן: ראשית המאה העשרים.
החנוכייה, העשויה נחושת ומצופה כסף, משדרת פאר והדר כראוי לחג של מנצחים. החנוכייה מציגה שני אריות הרלדיים אוחזים בלוחות הברית על רקע צמחי. בראש החנוכייה כתר תורה. הקומפוזיציה בוודאי מוכרת לכם מפרוכת בית הכנסת, ומשם כנראה הגיעה ההשראה.
נושאת האש
מוצא: איטליה
הזמן: המאה ה-18
החנוכייה מעוצבת בסגנון משולש עם סיומות בארוקיות. הכיפה בראש מסמלת את בית המקדש תחתיו נמצא מזבח בצורת גביע אשר ממנו יוצאת אש. שני אריות מגנים על האש, במקביל למכבים שהגנו על חנוכיית המקדש מטומאה והדליקו אותה. האש מסמלת את "אש הקודש" שאירע בו נס- תיאור שהיה מוכר ליהודי איטליה בתקופה.
הממלכתית
מוצא: ישראל
הזמן: 1958
חנוכייה מעשה ידיו של האומן המפורסם זאב רבן, משלבת את מסר ניצחון המכבים עם ניצחון הציונים. החנוכייה העשויה פליז צבועה בתכלת-טורקיז, כצפוי. בצד אחד, מופיע במרכז סמל המדינה עם המנורה המתכתבת עם מסר חג הניצחון. בנוסף מופיעים חייל ישראלי וחלוצה עברית, יושבים בטח תחת דגלי המדינה ועל שריגי גפן. ברקע שני מבנים המייצגים את בניין הארץ. בצד השני, סצנות היסטוריות המתארות את מלחמות המכבים והדלקת מנורת המקדש במרכז.
הנוסטלגית
מוצא: ירושלים
הזמן: 1910
החנוכייה, העשויה פח רקוע, מעשה ידי אומני "בצלאל" מתארת סצינה מורכבת: תיאור הדלקת המנורה בידי הכהן מלווה בתהלוכה של כוהנים. מעל מופיעה הכתובת "הדליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנכה", מתחת מופיעים מדליונים בסגנון מטבעות עתיקים: שלושה רימונים, מנורה, כלי נגינה, עץ תמר ועוד, חלקם מוכרים למבוגרים בינינו ממטבעות ישראל הראשונים.
חנוכיית הטווסים
מוצא: אוסטרו-הונגריה
הזמן: המאה ה-19.
החנוכייה, עשויה פליז מצופה כסף מבריק, בעלת בסיס, מעליו הבזיכים וברקע טווס מרהיב על שלל נוצותיו המרוממות מעלה במרכז. הטווס נמצא בין שני וילונות מוסטים (המייצגים את הפרוכת של המקדש) עליהם שומרים שני אריות הרלדיים. הטווס מייצג את היופי, הנצח וההשגחה - והוא מוצב במקום בו התגלתה השכינה בבית המקדש. בצדי החנוכייה ציפור על נדנדה המסמלת את החירות של חג האורים. כן ניתן להבחין בכד נשלף וכתר תורה. המיוחד בחנוכייה - שאין לה שמש. מאידך יש לה כד נשלף לשפיכת השמן, ויתכן שבו הדליקו את השמש.
חנוכיית תורה ועבודה
מוצא: ישראל
הזמן: שנות החמשיים
מסר של אחדות או ביקורת חברתית? החנוכייה, העשויה ברונזה חלודה ועץ, נשענת על כפות ידיהם של 2 דמויות: מצד ימין ניצבת דמות רב זקן בגלימה עם אבנט אוחז במגילה או ספר, ולצדו צעיר במכנסיים קצרים וכובע בסגנון פלמ"ח. תחת רגליהם כתוב "בימים ההם בזמן הזה".
השואגת
מוצא: גרמניה
הזמן: ראשית המאה ה-20
בראש החנוכייה, העשויה כסף יצוק, כתר תורה ובמרכזה זוג אריות הנושאים את לוחות הברית. נראה שהאומן לא הסתפק בזוג אריות אלו, שכן הוא עיצב את שורת הבזיכים כולה בצורה של אריה עם כתר לראשו. ראש כל אריה נפתח להכנסת שמן ומפיו יוצאת צינורית לפתילה. בנוסף משני צדי הבזיכים, אריות רובצים על במות מוגבהות.
הגיאוגרפית
מוצא: ישראל
הזמן: 1958
החנוכייה הזו העשויה ברונזה שימשה ככל הנראה כמזכרת לתיירים. החנוכייה עוצבה בצורת מדינת ישראל בגבולות 1948. הבזיכים מוקמו לאורך החוף, והשמש שעוצב בדמות נס מוקם על מקומה של באר שבע דווקא (יתכן בהשפעת תפיסת בן גוריון את חשיבות הנגב).
המטפטפת
מוצא: ישראל
הזמן: שנות החמישים
החנוכייה, שנעשתה בידי האומן לודוויג וולפרט מפליז, הושפעה ממוטיב השמן של החג. הבזיכים השונים עוצבו בצורה של טיפות המתחברות מתחת עם מוט מתעקל. כך מתקבלת חנוכייה מקורית ואלגנטית.
הנוצרית
מוצא: איטליה
הזמן: המאה ה-19
החנוכייה, שנראית כמו פריט שניתן למצוא במזבח של כנסייה, אופיינית ליהודי איטליה שאהבו בארוק מצועצע. ניתן לראות כיפה נישאת בראש החנוכייה, שלצדיה דמויות מלאכים מכונפים. בזיך השמש נמצא מעל ראש הכיפה. במרכז אגרטל (אמפורה) מוקף זר פרחים (גרנדלות), וזוג אגרטלים על שתי קרני שפע (מוטיב פגני ידוע שמופיע אצל אלות עיר פגאניות). האגרטלים מוקפים משנני צדדיהם בפרוכת המוסטת לצדדים וחושפת את הסצנה הזאת. הבזיכים התחתונים מעוטרים בצורה של צדפים.
הפעמונית
מוצא: פורטוגל
הזמן: המחצית הראשונה של המאה ה-20
חנוכייה זקופה זאת עשויה כסף, והיא ניסיון לחקות את מנורת המקדש שהייתה מעוטרת בכפתור ופרח. ניתן להבחין בגביעים בצורת פרחים מהם משתלשלים פעמונים שנתלו על קני החנוכייה. כן ניתן לראות שהקנים עוצבו בצורה ענף ממנו יוצאים פרחים, כפי שמתוארת המנורה בתורה.
חנוכיית הקיר
מוצא: עיראק
הזמן: המאה ה-19
לחנוכייה מיוחדת זאת שמונה זרועות מאונקלות המסודרות במעגל ובקצותיהן בזיכים בתוך קערות קטנות. השמש עצמו נמצא בקצה העמוד המרכזי, שבחלקו העליון בורג המאפשר הטיה של קני החנוכייה ב-90 מעלות, כך שניתן לתלות אותה על הקיר ולהשתמש בה כמנורת קיר. יתכן שבעלי המנורה עשו שימוש באור הנרות, ולא רק ראו אותם בלבד.
חנוכיית פך השמן
מוצא: ראשון לציון
הזמן: המחצית השנייה של המאה ה-20
החנוכייה עוצבה בצורת כד עם ידית עשוי חמר מזוגג. על החנוכייה תיאור של דוד וגוליית, רמז לקרב המכבים של "מעטים נגד רבים". מתחת מופיע הכיתוב הצפוי "נס גדול היה פה".
הדמשקאית
מוצא: ארץ ישראל
הזמן: המחצית השנייה המאה ה-20
החנוכייה המרהיבה, עשויה בתשומת לב לפרטים, כיאה למסורת הדמשקאית, וניתן להבחין בעיטורי זוג אריות, פרחים ומנורה (עם קנים לא בגובה אחיד - בהתאם למסורת היהודית שאסור לצייר את המנורה בדיוק כפי שהייתה כדי לא לעשות לה חיקוי). בתחתית שורה של מגיני דוד בהם שובץ הפסוק בחלקים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
התימנית
מוצא: תימן
הזמן: המחצית השנייה המאה ה-20
החנוכייה המיוחדת עשויה אבן כהה, והיא מעוצבת כפרי בעל שמונה עלי כותרת. בצלעות הפנימיות של הקנים נקב קטן למעבר השמן בין הקנים והשמש. השמש במרכז הפרח בעל בליטה גבוהה ומעוגלת. בצלעות החיצוניות של החנוכייה עיטורים גיאומטריים וצמחיים חרוטים, ככל הנראה בהשפעה מוסלמית הנמנעת מאומנות פיגורטיבית.
חנוכיית הח'מסה
מוצא: ארץ ישראל
הזמן: המאה ה-20
חנוכייה עשויה מתכת מנוסרת, המעוטרת מאחור בכף יד (ח'מסה) גדולה בדגמים הנדסיים ומעט עיטורי פרחים וצמחים. על שתי האצבעות הקיצונות הפונות כלפי חוץ ניצבת ציפור בעלת ציצה. הח'מסה שימשה כסמל להגנה, מכפיל כוח לאור הנרות הקדוש מלפנים. על כן בתחתית החנוכייה נחקק "הנרות הללו קודש".
המרוקאית
מוצא: תטואן (מערב מרוקו)
חנוכייה עשויה פח רקוע עם עיטורים מרוקעים. צורתה כצורת רימון, המסמל פריון, ובו חקוק מגן דוד בינות עיטורים גיאומטריים.