מתי יוצא הצום ומה יותר חשוב סעודה או מתנות לאביונים?

למה צמים בתענית אסתר? מה מצוות מחצית השקל? איך צריך להתנהג במגילה? מה עושים בסעודה? כמה משלוחי מנות צריך לתת? ומה זה מתנות לאביונים? הלכות פורים. שנהיה שמחים

זמני יציאת צום תענית אסתר:
ירושלים: 18:01
תל אביב: 17:58
חיפה: 17:59
אילת: 17:59

פורים (יח"צ)

תענית אסתר

בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים ביום י"ג באדר כדי לעמוד על נפשם בתענית, בתפילה ובתחנונים מפני שונאיהם. כזכר לאותו צום נקבעה תענית אסתר ביום י"ג אדר, שמטרתה להשריש בקרבנו את ההכרה שהשם רואה ושומע כל אדם בעת צרתו. וכי תשובה אמיתית עשויה להביא לישועה, כפי שאירע בזמן מרדכי ואסתר. על כל אדם בריא לצום, ודיני צום זה הם כשאר ימי הצומות הקטנים. נשים הרות או מניקות, אנשים חולים או חלשים בגופם - אינם מתענים.

מחצית השקל

בערב פורים נוהגים לתת כסף לצדקה, זכר למחצית השקל שהיו נותנים בחודש אדר לצורך מימון עבודת בית המקדש בהיותו קיים. השנה אפשר וכדאי לתת את מחצית השקל כבר בתענית אסתר, אך אפשר גם לתת ביום הפורים.

רבים נותנים 3 מחציות שקלים, שכן בפרשת שקלים הוזכרה שלוש פעמים המילה "תרומה", אחרים, בעיקר בני ספרד, נותנים סכום לפי הערך של 9.6 גרם כסף טהור כמשקל מחצית השקל שהוזכרה בתורה, שזהו כיום 23 שקלים. המהדרים נותנים עבור כל אחד מבני המשפחה, ואף עבור עוברים שבמעיי אימם.

קריאת המגילה

הקורא את המגילה בציבור צריך לעמוד משום כבור הציבור, אך הקהל יכול לשבת. קריאת המגילה ביום הפורים חשובה אף יותר מהקריאה של ליל פורים.

נשים בקריאת מגילה
אישה חייבת במקרא מגילה, ואם איש קורא בשבילה, עליה לברך לפני הקריאה: "על מקרא מגילה", ומנהג אשכנז שתברך "לשמוע מקרא מגילה". אפשר גם שהקורא יברך ברכה זו במקומה.

נשים יכולות להוציא נשים אחרות ידי חובתן בקריאה, ויכולות לברך "על מקרא מגילה", ולאחר הקריאה תברכנה "הרב את ריבנו". יש בקהילות אשכנז שמברכות "לשמוע מגילה".

ילדים בקריאת מגילה
ילדים שהגיעו לגיל חינוך, יש להביאם לבהכ"נ לשמוע את קריאת המגילה, אך ילדים קטנים הגורמים רעש והפרעה ואינם מקשיבים לקריאה, אין מצווה בהבאתם לביהכ"נ, ורצוי לא להביאם.

ברכות המגילה
הקורא בציבור בקול יתכוון בברכותיו להוציא את השומעים ידי חובתם, והם יתכוונו לצאת בברכותיו ובקריאתו. מנהג אשכנז לברך ברכת "שהחיינו" גם בבוקר, ולהתכוון בה גם על שאר מצוות היום: משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים. מנהג ספרד שלא לברך "שהחיינו" בקריאה שביום.

ברכת "הרב את ריבנו" נאמרת רק בציבור. הקטע "אשר הניא" נאמר רק בלילה.

הפרעות והפסקות בקריאה
אין לדבר מהתחלת הברכות ועד סוף הקריאה והברכות. מי שלא שמע מילה, משפט או כמה משפטים, צריך להשלימם ולקוראם מתוך המגילה המודפסת שבידיו, עד שישיג את הקורא.

מנהג הכאת המן הינו קדום ואפשר לקיימו, אך יש לשים לב שלא להפריז ולהדר בכך באופן שעלול לפגום בקדושת בית הכנסת, להפריע לשמיעת הקריאה או להוות מטרד מוגזם לשאר המתפללים.

מתנות לאביונים

צריך לתת לפחות שתי מתנות לשני עניים (מתנה אחת לכל עני). נתינה זו צריכה להיות דווקא לנזקקים ולא למוסדות תורה, ישיבות וכד'. מי שאינו מוצא עניים בפורים, יפריש את הכסף ויתננו אחרי פורים.

משלוח מנות

צריך לשלוח לפחות 2 מנות לאיש אחד, וכל המרבה הרי זה משובח, כיוון שע"י זה ניתן להרבות אחווה ורעות בין הבריות, וכדאי לשים לב שמשלוחי המנות אכן ישרתו מטרה זו. למצווה זו יש לשלוח דברי מאכל או משקה הראויים לאכילה מיידית.

סעודת פורים

מדיני הפורים לאכול סעודה חגיגית מיוחדת, ונוהגים כידוע לשתות יין בסעודה זו כדי להרבות את השמחה, וכן כזכר לנס, שכן האירועים המרכזיים במגילה התרחשו במשתה היין. נשים חייבות בסעודת פורים, אך פטורות משתיית יין.

יש שכתבו שצריך לאכול בסעודת פורים לחם, ולדעת הרמב"ם צריך לאכול בה בשר, אולם לדעת רוב הפוסקים אין דברים אלה חובה מן הדין, ויכול כל אחד לעשות כמנהגו.

3 המצוות הנ"ל: מתנות לאביונים, משלוח מנות וסעודת פורים, יש לקיימן ביום הפורים דווקא, ולא בלילה שלפניו.

סדרי עדיפויות במצוות פורים

כתב הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לבם של אלו דומה לשכינה, שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות רוח נדכאים".

הנוסעים לירושלים או ממנה בימי הפורים - ראוי ורצוי שיתייעצו מראש עם אדם הבקי בהלכות פורים.

זהירות – סכנה!!!

לקראת פורים ברצוני להזכיר להורים ולכל המבוגרים במשק את הסכנות הרבות שאורבות לילדים ולא רק לילדים - במשחקי פורים. על כולנו לדאוג לכך שהם לא ישחקו בנפצים, חזיזים, כלי יריה, תרסיסי שלג וכיו"ב. חלק גדול מהמשחקים הללו אף אסורים על-פי החוק או נבדקו ונפסלו על-ידי מכון התקנים. רבים נפצעו בעבר כתוצאה ממשחקים אלה, וכבר קבעו חז"ל: "חמירא סכנתא מאיסורא" [=סכנה חמורה יותר מאיסור].