עגל הזהב והדרך הנכונה להצלחה בחיים

מקובל לטעון שלכל בעיה מסובכת יש פתרונות פשוטים. ברם, מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר, שעסק במשך שנים בניסיונות למצוא פתרונות לסכסוכים בין-לאומיים, נהג לומר שאמנם יש פתרונות פשוטים, אבל הם תמיד מוטעים, משום שבעיה מסובכת דורשת פתרון מסובך. נזכרתי בדיפלומט החכם הזה, משום שבתקופה האחרונה הרבו כל כך לעסוק בשאלה האם ראש הממשלה צריך לנאום בארה"ב, עד שהיו מי שהחלו להאמין כי גורל הגרעין האיראני תלוי כל כולו בנאום אחד בקונגרס האמריקאי. האמת היא, שבעיות מורכבות דורשות פתרון תהליכי, ואי אפשר לפתור אותן כהרף עין.

את העובדה הזו מלמד אותנו ספר שמות באופן עקבי. כאשר משה הגיע לראשונה לדרוש מפרעה לשלח את בני ישראל הוא נשא באוזניו נאום חריף, וכשהוא נעזר באהרן, שהיה כנראה רטוריקן מעולה ודובר מצרית רהוטה, הכריז משה: "כה אמר ה' אלוהי ישראל: שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" (שמות ה, א). למרבה האכזבה שליט המעצמה החזקה בעולם, לא התרשם במיוחד, ולא שינה את מדיניותו כלל, אלא אף החמיר את יחסו לבני ישראל. אפילו האותות והמופתים שעשה משה לעיני העם ולעיני פרעה וחרטומיו, לא חוללו מהפך תודעתי גדול. זמן רב חלף עד שפרעה התרכך, ועד שבני ישראל היו מסוגלים לשחוט שה לעיני המצרים, לארוז בצק לסנדוויץ' ולצאת לדרך.

בפרשת השבוע "כי תשא" אנו מגלים שאפילו האירוע המרשים ביותר בעולם בו התגלה ונאם אלהים בעצמו, לא חלחל מספיק עמוק לתודעה של בני ישראל. מעמד הר סיני היה חיזיון אור-קולי אדיר מלווה בקולות וברקים, ו-ה' בכבודו ובעצמו דיבר בו אל כל העם. ניתן היה להניח שהעם נסק בו לגבהים של אמונה ודבקות שרישומם יוטבע וייחקק לדורות רבים. אולם למרבה הפלא תוך זמן קצר עשו בני ישראל את העגל. האירוע החד-פעמי הענק של ההתגלות לא הטביע את מלוא חותמו בלבבות. התברר כי מה שמקבלים בקלות ובמהירות גם מאבדים בקלות ובמהירות.

בתגובה לכך, מסירת התורה והדרך להטמעתה בפעם השנייה עברו שינוי. הלוחות הראשונים היו מעשה אלהים, כדברי הפסוק: "ו?ה?ל??ח?ת מ?ע?ש??ה א?ל?ה?ים ה?מ??ה ו?ה?מ??כ?ת??ב מ?כ?ת??ב א?ל?ה?ים הו?א" (שמות לב, טז), בעוד שהלוחות השניים נכתבו על ידי משה בעמל רב. משה מתאר בספר דברים (י, א-ג), שבלוחות השניים הוא נדרש למאמץ סיזיפי. היה עליו לפסול את לוחות האבנים, לטפס אתם אל ראש ההר, לכתוב בעצמו את הדברים, ואף לבנות ארון עצי שיטים כדי לשים בו את הלוחות. הלוחות השניים ניתנו רק אחרי תהליך בו היה על משה להשקיע מאמץ רב.

גם בני ישראל אמורים היו מעתה להשקיע מאמצים ולהתרכז בתהליכים. בעקבות חטא העגל נטה משה את אוהלו הרחק מחוץ למחנה, ובני ישראל היו צריכים לכתת רגליהם אליו כדי ללמוד מפיו (שמות לג, ז). מה שלא הושג באירוע פומבי גדול, יושג מעתה באירועים אינטימיים קטנים ואינטנסיביים של למידה מתמדת. רש"י סיכם את ההבדל בין הלוחות הראשונים לשניים וכתב: "הראשונות על-ידי שהיו בתשואות וקולות וקהילות שלטה בהם עין הרע. אין לך יפה מן הצניעות" (שמות לד, ג).

התנסות דומה חווה על בשרו גם אליהו הנביא כפי שמסופר בהפטרת הפרשה. אליהו כינס את עם ישראל לראות עין בעין את התגלות האל באופן שאינו משתמע לשני פנים. הוא עמד על הר הכרמל, כאשר מולו 450 נביאי בעל, והראה לכולם כיצד אש ה' יצאה לקריאתו, ואכלה את העולה והעצים, האבנים והעפר, ואף את המים ליחכה. העם הגיב בהתלהבות אדירה וקרא: "ה' הוא האלוקים".

ההפטרה מסתיימת בפסוק הנהדר הזה, אבל מי שממשיך לפרק הבא בספר מלכים מגלה שאחרי החיזיון המשכנע, על כל האפקטים המרשימים שהיו בו, העם חזר לסורו. ה' נאלץ לקחת את אליהו להר חורב, אותו הר עליו ניתנה התורה בהתגלות הראשונה והגדולה מכולן, ואשר למרגלותיו עשו בני ישראל את העגל, ושם לימד אותו כי ה' לא נמצא ברעש, לא ברוח ואף לא באש, כי אם בקול דממה דקה. הישגים של ממש מושגים רק בעבודה שקטה ומאומצת, ולא בהפקות חד-פעמיות מוצלחות ומרשימות ככל שיהיו.

עובדה זו נכונה בכל תחום בחיים הציבוריים. מחנכים יודעים היטב עד כמה עליהם לעמול בעבודה יום-יומית סיזיפית על מנת לחנך לערכים, מפקדים נדרשים למאמץ רב כדי להפוך נערים צעירים ללוחמים מיומנים, וראשי ארגונים ומקומות עבודה חייבים לעבוד באופן תדיר וסדיר כדי להטמיע נהלי עבודה ודפוסי התנהגות ראויים. גם פוליטיקאים צריכים לדעת שאין באמתחתם מטה קסם לפתרון בעיות סבוכות באמצעים פשוטים. הם יכולים להבטיח הרים וגבעות, אולם אחרי הבחירות יהיה עליהם להתרכז בעבודת נמלים קשה, על מנת לפרוע את ההבטחות לבוחרים.

גם בחיינו האישיים נגיע להישגים והצלחות רק אם נשקיע במאמץ היום-יומי, ולא נתפתה לאשליות של פתרונות קלים. אחרי ההתלהבות הגדולה בפורים מכך שדברים יכולים להתהפך באחת מבכי ומספד לצהלה ושמחה, חוזרים לימי השגרה בהם יש לעבוד קשה כדי לראות פירות בעמל והצלחה בעשייה.