"פעם חשבתי שהחרדים הם עדר. היום החברה הכי טובה שלי חרדית"

חילונית קיבוצניקית ואתאיסטית חוברת לחרדית, אשת אברך מבני ברק, יחד הן לומדות תורה ומשנות את השיח הדמוקרטי והפלורליסטי הישראלי. נשמע כמו פנטזיה אוטופית? תתפלאו לשמוע, זו המציאות של שנת 2015

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
חרדיות (AP , Tara Todras-Whitehill)
(צילום: Tara Todras-Whitehill. AP)

מותו של חבר הכנסת והעיתונאי לשעבר, אורי אורבך ז"ל, העלה על כס מלכות את תרומתה של הציונות הדתית בתקשורת ובחברה הישראלית, בה אורבך היה כל כך מעורב. בתור בוגרת החינוך הממלכתי דתי, מאז ומתמיד חינכו אותי לחשוב שדרך האמצע מהווה גשר בין שתי קצוות שביניהן פעורה תהום – מצד אחד האוכלוסייה החרדית הסגורה והשמרנית ומצד שני האוכלוסייה החילונית הפתוחה לעולם.

בכל מקום אליו הלכתי אמרו לי כי אני משתייכת למגזר הטוב ביותר בחברה הישראלית. המגזר הערכי ביותר, שבקיא בתחומים משני העולמות: הוא מכיר את החזון איש, את הרב קוק, שר במניין קרליבך, מתלהב מהופעה של וואן ריפובליק וגם של הבקסטריט בויז, מקבל את החדשות מיונית לוי ובסופי שבוע קורא עיתונים וגם את עלוני השבת. כלומר, המגזר הדתי לאומי ממש יודע את כל מה שהצדדים האחרים אולי מפסידים. אבל בעצם, גם במגזר הזה כמו בכל מגזר אחר יש המון דילמות וקשיים. נוכחתי לדעת שחילונים רבים אינם יודעים מה ההבדל ביני לבין בחורה חרדית שגדלה בבני ברק, ותמיד זה העליב אותי. כאילו, אני באמת נראית לכם כזאת סגורה ופרימיטיבית? ואז הבנתי שאפילו אני מלאה בסטריאוטיפים על חרדים.

"הרבה דברים שאנחנו חושבים על החרדים הם סטריאוטיפים" מעידה אורנה אושרי מתל אביב, שהחברה הכי טובה שלה היא ריקי סיטון מבני ברק. נשמע טריוויאלי? לא כאשר בוחנים לעומק את שתיהן: האחת היא חרדית מבני ברק, אשת אברך ואם לשבעה ילדים. השנייה היא אשת תקשורת תל אביבית, קיבוצניקית לשעבר, אתיאיסטית, פמיניסטית ושמאלנית, אשר יצאה לא פעם כנגד החברה החרדית.

השילוב בין השתיים נוצר הודות לפרויקט "חברותא", המקרב בין המגזר החרדי לחילוני, שנולד לפני כעשור. מטרתו של הפרויקט לחבר בין נשים חילוניות לחרדיות, ובין גברים חילונים לחרדים – קירוב שמתחיל משיחת טלפון, אחת לשבוע. כיום פעילים בחברותא כ-4,400 זוגות של נשים וכ-3,600 זוגות של גברים – בארץ ובעולם. לאחרונה הרחיב פרויקט חברותא את פעילויותיו ונוצר גם הקשר עם עמותת "רוח טובה", המפעילה זו השנה ה-9 את יום המעשים הטובים שיתקיים ב-24 למרץ.


ריקי, שמנהלת את חברותא-נשים, הכירה את אורנה לפני כשנתיים במהלך סיור של עובדי ידיעות אחרונות בבני ברק. המפגש התחיל מוויכוח תמים על גן עדן, גיהינום ושאר ירקות - והפך במהלך השנתיים שחלפו לחברות הדוקה ויומיומית, שמערבת גם משפחות וחברים.

מהיכן בעצם הגיע הרעיון הזה?

ריקי: "הבוס שלי תמיד היה מוטרד מהניתוק שקיים בין שני המגזרים, וחשב מה ביכולתו לעשות כדי לשנות את המצב. רעיונות ומיזמים שונים הובילו להבנה שרק חיבור ישיר ובלתי אמצעי בין אנשים - אחד לאחד - ייצור חיבור אמיתי".
היא מספרת שבמסגרת הפרויקט נקבע יום בשבוע בו השניים מנהלים שיחה טלפונית, לומדים להכיר זה את עולמו של זה, ומלבנים נושאים הקשורים ביהדות ובחברה הישראלית - בהתאם לתחומי העניין של הצד החילוני. זה יכול להיות סביב נושאים דתיים, כמו פרשת השבוע, גמרא, מיסטיקה, זוגיות, ועוד. מצד שני – למתעניינים בצד האנתרופולוגי יותר - הקשר יכול להתמקד בשאלות אישיות יותר, או לעסוק בענייני השעה הבוערים, שנמצאים תמיד במוקד המפגש הטעון בין שני המגזרים. "כל אחד לוקח את זה לאן שהוא רוצה, ותמיד יש את מי לשאול ויש למי לפנות".

נשים חרדיות (AP)
"הרבה דברים שאנחנו חושבים על החרדים הם סטריאוטיפים" (צילום: AP)

איך אנשים כל כך שונים עם כל כך הרבה מחלוקות מצליחים למצוא נקודת חיבור?

אורנה: "בסופו של דבר יש הרבה יותר דומה מאשר שונה בינינו. בימי חול, כאשר אני מבלה עם ריקי, חברותיה או משפחתה – השוני מתבטא בסך הכול בדברים קטנים כמו ברכות לפני ואחרי האוכל או סגנון לבוש שונה. בשבתות בולט יותר אורח החיים השונה, אבל כמובן שמדובר בהרגלים חיצוניים. במהותנו כולנו בני אדם, דומים מאוד".

"תמיד חשבתי שהחרדים הם מעין יצורים מעולם אחר", היא מוסיפה, "לא מדברים כמונו אפילו - לא בסלנג מודרני אלא בשילוב של יידיש והשפעות גלותיות, בניב שהוא לא צברי ולא עכשווי. הם נראו לי כמו עדר רובוטים צייתנים, חסרי אינדיבידואל, שהולכים בעיניים עצומות אחרי הרבנים שלהם, ונשותיהם הכנועות בעקבותיהם. הם הזכירו לי משהו רחוק ומסוגר, כמו כת ההאמיש. מהר מאוד גיליתי כמה טעיתי ברוב האבחנות שלי".

ריקי מספרת שאורנה השתייכה לאנשים שלא הכירו חרדים, שהיא הייתה ממש אנטי-חרדית. "זה מדהים, כי בהמשך הדרך היא הפכה להיות ה-שגרירה שלנו".

"אני ואורנה מאוד שונות באורח החיים ותפיסות העולם שלנו", היא מפרטת, "אבל יש לנו תחומי עניין משותפים, וגם המון דיונים על דת, פוליטיקה, חינוך ובכלל. השיחה איתה יותר מעניינת אותי מאשר שיחה עם חילונית שמקבלת אותי כמו שאני. היא מאוד מאתגרת כי יש לה אינסוף שאלות, למשל על מעמד האישה ביהדות, השוויון בנטל ועוד. אין רגע דל".

כשחרדית וחילונית נפגשות לכוס קפה (באדיבות המצולמים)
"יש לנו תחומי עניין משותפים" ריקי ואורנה

את לא כמוהם, את חרדית אחרת

אז איך מוסבר הקשר החזק וההדוק בין שתי נשים כל כך שונות, עם כל כך הרבה מחלוקות?

אורנה: "ריקי מתאימה לראש שלי כי בדומה לי - היא לא אישה שעוסקת יותר מדי בעניינים חיצוניים ושטחיים כמו בגדים, אביזרים, רכילויות וכו'. היא חברמנית, קרייריסטית, נהגת שודים, חזקה ומצחיקה. הדבר האחרון שאפשר לומר עליה זה שהיא הדוסית הכנועה שדמיינתי בעבר".

מה הדבר הכי נפוץ בשיח בין אישה חרדית וחילונית שמפתיע כל פעם מחדש?

ריקי: "אחד הדברים שאני שונאת שאומרים לי זה שאני 'דוסית אחרת'. פגשתי פעם מישהי מקסימה בבית חולים ואחרי שבוע ביחד היא אמרה לי שאני ממש שוברת סטריאוטיפים. היא הופתעה לגלות חרדית 'אינטליגנטית ונקייה'. זו הייתה אמורה להיות מחמאה... למעשה, כולנו אחרות, כל אחת היא אישיות חד פעמית, ואנחנו בוודאי לא רובוטים. יש לנו חוש הומור ויכולת חשיבה עצמאית".

דרך השיחות האלה באמת נוכל לפי דעתכן ליצור קירוב בין שני המגזרים?

אורנה: "אין ספק. היחס שלי כיום לחברה החרדית השתנה לחלוטין וזה זורם הלאה. אני מסנגרת עליהם בהזדמנויות רבות, בפייסבוק, בשיחות משפחתיות, בעבודה ועם חברים. באופן הזה בשורת החברותא מתרחבת, יוצרת מעגלי השפעה ומרככת אפילו את הקיצוניים שבין חברי (פרט לבת דודתי שוש, שבה צריך להשקיע עוד עבודה רבה. אבל אני אופטימית)".

ריקי: "לנועה, בתה בת ה-15 של אורנה, הייתה מטלה כיתתית, והיא בחרה להרצות בנושא של החיבור בין החרדים לחילונים. זה הפתיע ועניין את חבריה לכיתה, עורר שאלות רבות והפך לשיח חיובי מאוד. כל זה בכיתה ט' בבית ספר תל אביבי חילוני לחלוטין. זו רק דוגמא אחת למעגלי ההשפעה המתרחבים כתוצאה מקשר פרטי של שני אנשים".

לאחרונה הרחיב פרויקט חברותא את פעילויותיו ונוצר גם הקשר עם עמותת "רוח טובה". שיתוף הפעולה ביניהם הוביל למיזמים מפתיעים, כמו מפגשים עם סטודנטים, סיור למפקחי משרד החינוך בבני ברק, תיאטרון קהילתי משותף לנשים חרדיות וחילוניות ועוד.

הוא חרדי בן 24 מירושלים, הוא חילוני בן 24 מירושלים. אין להם מושג שיש פער כל כך גדול בינהם, כתב פעם אורבך ז"ל. אבל נראה שדווקא עכשיו יש סיכוי יותר מתמיד לשינוי אמיתי. "ככל שעושים יותר - יש סיכוי גדול יותר לשינוי מציאות" מסכמת ריקי.