כשתהיה פה מדינת הלכה, יתקיימו בחירות?

גם אם נתעלם מן הדיון אם ישראל היא ''מדינה יהודית'' או ''מדינת היהודים'', אין ספק שהוויכוח אודות מדינת-הלכה והשלכותיה ממשיך להעסיק את אזרחי המדינה גם בעשור השביעי לקיומה, בוודאי ביום בו הם יוצאים לקלפיות להשפיע על אופייה. לכבוד יום חגה של הדמוקרטיה ניסינו להבין האם גם במדינת הלכה יאפשר המחוקק לאזרחים לצאת ולבחור בעצמם את מנהיגיהם.

כדי לקבל תמונה כיצד תראה מערכת שלטונית במדינה מודרנית המנוהלת על פי ההלכה פנינו לאיש אקדמיה וחוקר, אשר משמש כמרצה בארגון "ערכים" וביקש להישאר בעילום שם. לדבריו "יש מקום לדמוקרטיה, אבל רק ברשות המבצעת. הרשות השופטת היא לא דמוקרטית".

בישראל אנחנו לא מכירים את זה, אבל בארה"ב יש שופטים בכירים שאינם נבחרים, הם מינוי של הנשיא. ויש שופטים מקומיים שהם נבחרי ציבור. כי הרעיון הוא ששופט שאינו נבחר-ציבור הוא בלתי תלוי. לרשות השופטת העליונה ביהדות, הסנהדרין, נבחרים האנשים על ידי המערכת עצמה על בסיס קריטריונים מחמירים מאוד בשני בתחומים – האחד ידע וכושר הבנה, והשני – אדם שיכול להוות דוגמא אישית. "לא מספיק שאתה אינטלקטואל ושאף פעם לא פשעת, אתה צריך להיות אישיות מופת".

אבל אם במערכת המשפט מדובר במערכת שממנה את עצמה, הרי שברשות המבצעת יש דמוקרטיה. מועמדים מגישים את עצמם למבחן הציבור, והוא בוחר את מי שנראה לו. כך למשל היו "שבעה טובי העיר" גוף שמזכיר במידת מה את חברי מועצת העיר בזמננו. הוא נבחר על ידי התושבים. "זה היה בשלטון מקומי" אומר החוקר "אין תקדים למינוי דומה ברמה הארצית. אולם הניתוח מעלה כי אותם אנשים שהוכיחו מיומנות בשלטון המקומי יוכלו להציג את מועמדותם גם לרמה הארצית."

גם לאחר בחירתו של מועמד נשמר עקרון הפרדת הרשויות. החלטות בעלות משמעות צריכות לעמוד במבחן הסנהדרין. הוא צריך לקבל אישור בצורה שתאזן את החלטותיה של הרשות השופטת. "למעשה מדובר במנגנון שקיים עקרונית גם היום" מסביר החוקר "החוקים עוברים לביקורת הבג"צ – סנהדרין, כדי לבחון אם המחוקק לא חורג מסמכותו. כך גם החלטות מרכזיות והחוקים של ראש ממשלה הנבחר. בדומה לארה"ב שלנשיא יש זכות לקבל החלטה, אבל הקונגרס או הסנאט יכולים להטיל וטו."

"המעניין ביותר הוא קמפיין הבחירות" מדגיש החוקר "אם בבחירות בצורה הנוכחית ישנה התגוששות בין שתי השקפות עולם שונות. כמו למשל המפלגה הקומוניסטית מול התנועה הליברלית. בעידן של מדינת הלכה לא יעמוד למבחן הציבור המצע הפוליטי, אלא רקורד. האישיות שמציגה את עצמה ככזו שיכולה ליישם אותו. האם הוא נאמן, ועד כמה הוא מסור".

לדברי החוקר, אין לנו דרך לדעת את האמת לגבי המצע ה"נכון". העולם נבוך. לברה"מ לקח 70 שנה כדי להוכיח את כישלונה של הגישה הקומוניסטית. במדינה המבוססת על חוקת העל של התורה יש אג'נדה ברורה לגבי ההתנהלות הפיננסית והמדיניות המוניטרית של המשק. האתגר הוא יישומי. הבחירות הן בין המועמדים הראויים ביותר להטמיע את הדברים בפן המעשי.

כיום הרבנות הראשית כפופה לרשות המבצעת, שר הדתות. במדינת הלכה תהיה רשות שלישית שתפעל באופן אוטונומי לחלוטין. העם יבחר בה באופן וולונטרי וישיר. מאידך – מדובר ברשות נטולת כל סמכות או שיניים.

"מדובר באתגר. כיוון שבמקור היו אלו שבט לוי – אנשים שהקדישו את עצמם למען העם. הם לא נאלצו לדאוג לפרנסתם כיוון שהם נשענו על המעשרות. (10% מן היבול שהחקלאי מפריש עבורם א.ק) והם יכלו להקדיש את כל זמנם עבור העם. ועדיין נשמרה בידי הציבור רגולציה פנימית שתמנע שחיתות, כאשר המעשרות הועברו באופן ישיר מן החקלאי ללוי. כך הלוי היה חייב להוכיח את עצמו. שאם לא כן, איש לא יעביר לו מעשר והוא ימצא את עצמו גווע ברעב. כך יש שליטה תמידית בתרומה התרבותית שהלוי מספק.

"אמנם היום אין שבט לוי, אבל יש אנשים שחיים בצורה מאוד פשוטה ומקדישים את עצמם למען העם. אולם היום הכלכלה אינה מבוססת על חקלאות ונדרשת יצירתיות רבה כדי ליישם את העיקרון של מעשר. לא בתבואה אלא בכסף – אני חייב לתת, אבל אוכל לתת למי שאני רוצה. למי שראוי בעיני. כך אני אוכל להבטיח את המחויבות של הרב. אם מישהו יקבל יותר מידי הרבה, העם פשוט יפסיק לתת לו, וגם יפסיק להפנות אליו שאלות".

"יש נקודה נוספת במדינת הלכה שאין לה מקבילה כיום" אומר החוקר "אדם שפגם יוכל לחזור בו. לחזור בתשובה. לא סתם על ידי שהוא לא חזר לסורו, אלא שבית הדין מתווה לו מעין 'טסט' אזרחי שאם הוא יעמוד בו, הוא יוכל להוכיח את היושרה שלו מחדש. בית הדין קוצב לו זמן מוגבל, ובו הוא יצטרך לעמוד בסטנדרטים מסוימים שנתפרו למענו. שוב, לא רק שהוא מפסיק את המעשה המגונה, אלא מוכיח על שינוי אישיותו. תנאים מאוד קשוחים שמנוסחים בכל מקרה לגופו.

בתרבות שלנו אין תקדים לכך שאדם שהורשע בקלון יוכל להצהיר על שינוי אישיותו, כי אין לנו את הכלים לומר שהוא באמת השתנה. אין לנו דרך לעשות פעולות חיצוניות שיכולות להוכיח על שינוי פנימי. זה אחד האסונות של התרבות שלנו. על פי היהדות 'האדם יראה לעיניים, והאלוקים יראה ללבב' וזה לא רק אלוקים, הוא נתן לנו את הכללים שבאמצעותם נוכל לזהות אם האדם עבר שינוי פנימי, או שהוא רק נראה כך כלפי חוץ." מסביר לנו החוקר.

"אתן לך דוגמא קיצונית. בחז"ל נאמר ש"אין אדם ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" כלומר שלאלו שהגיעו למעלה היו פגמים בדרך, הם צריכים לעבור אישור מחדש. אנחנו לא מחפשים מושלמים, אבל הם חייבים לתקן את הפגם וגם את האישיות."

אנחנו מנסים לברר האם במדינת הלכה מודרנית יכפו את חוקי התורה על אנשים לא דתיים. החוקר אומר שזה נושא לשיחה אחרת, אבל הוא מוכן לשחרר לנו ספוילר קטן: "לא בהכרח".