למה אוהבי הארץ, הם לעיתים, בלי כוונה, שונאי ארץ ישראל?

באין מקדש, אפשר היה להתמקד בציוויים מועילים לא פחות כמו "קמחא דפיסחא" ו"וזכרתם את הגר", אך יש חבר'ה שכמהים לבניין המקדש וחוששים שנשכח איך מעלים על המזבח קורבנות. עינת ברזילי מאוכזבת מאוהבי הארץ ששכחו כי בשליחותם הם פוצעים את האדמה של הארץ שהם כה אוהבים

טקס שהתקיים שנה שעברה כדי לתרגל הקרבת קורבן בפסח. אפריל 2014 (יח"צ , מטה ארגוני המקדש)
(צילום: מטה ארגוני המקדש)

האביב התפרץ עלינו במלוא עוזו, כמה חבל שהוא ייעלם עוד שתי דקות כלא היה, ויחד איתו יהפכו משטחים ירוקים לצהובי קוצים. צהובים אמרתי? התכוונתי לאפורים. מבנייה. בולמוס הבנייה והדירה לכל ילד שהשתלט על השיח הציבורי לא לוקח שבויים, אולי בצדק, אבל הוא כן לוקח את הנוף. את מרחבי הטבע, את השטחים הפתוחים ואלה כמו שאמר ראש הממשלה: "אלה הם החיים עצמם". אחרי התשתית והשלד, הדבר שקמים בשבילו בבוקר.

אנחנו לא טובים בהגנה על הסביבה. יש לכך הרבה סיבות מוצדקות - האיום הקיומי, היסטוריה של חיים בגלות ללא טריטוריה משלנו, בבעלותנו, חוסר זמן וגם, אין להכחיש זאת, הדת היהודית שלא ממש שמה דגש על הנושאים הללו.

נכון, יש "צער בעלי חיים" ויש "שילוח הקן" ויש "כי תראה שור שונאך או חמור שונאך רובץ לא תתעלם ממנו" אבל כל זה עדיין לא מונע מכמה חברים באחוות הטבעת של הכהן הגדול לתרגל בכל שנה הקרבת קורבנות לפסח. והנימוק: מה עם חג הקורבן המוסלמי לא תופס פה. כי אני יהודייה, ומעניינים אותי אמות המידה של העם שלי ופחות של עמים אחרים.

באין בית מקדש, אפשר היה לחכות עם הצו הזה ולהתמקד בכמה ציוויים מועילים לא פחות כמו "קמחא דפיסחא", "וזכרתם את הגר", אבל החבר'ה כמהים לבניין בית המקדש, וגם אני, ובינתיים, עד שתבוא הגאולה השלמה מעלים לעולה טלה קטן ורך, במחולות ובריקודים, כי אולי המשיח יחליט להגיע בערב החג, ולא מספיק שמאובק פה, לא נדע איך מעלים על המזבח שני כבשים בני שנה תמימים?

יש לי חברה טובה שעובדת בחברה להגנת הטבע, דתייה אם שאלתם, שכל הזמן מתפלאת איך דווקא אוהבי ארץ ישראל, הם לעיתים, בלי כוונה, שונאי ארץ ישראל. "המאחזים, היא אומרת, "קמים בכל מקום, בלי התחשבות בנתוני הטבע, בציר הוואדי, בערוץ הנחל, בשמורת טבע. בלי התחשבות במארג החיים, בתוואי הטבע, כמה שאנחנו לא מתחננים: תצטרפו ליישוב קיים, אל תכריחו לחפור עוד ועוד בהר, באפיק, להוסיף עוד תשתיות של חשמל ומים. אבל הם כמו סומים. שקועים בשליחות שלהם ופוצעים את האדמה של הארץ שהם כל כך אוהבים".

אין בדברים הללו לשעבד את העם לחזון הטבעונות. אנשים חשובים מבעלי חיים. ובמקום בו אפשר למנוע פגיעה באדם, מוטב שכך, גם אם בעל חיים משלם את המחיר. אבל אפשר בחג החירות לפחות, בחג האביב, לפתוח צוהר גם אל עולמו של הטבע, אל היקום שברא הקדוש ברוך הוא, ולדאוג שלא יקרה מצב בו נקודה קטנה במזרח התיכון, שולחת את קרניה מבעד לחלון, והוא סתום במלט.

לעוד טורים בפרויקט של צו פיוס: הקליקו כאן