להיות רב בבית ספר משותף

להיות רב בבית ספר משותף זה אומר להתמודד בכל יום עם דילמות חינוכיות וערכיות, ולהבין את משמעות התפילה, הברכות, האמונה הדתית, התרבות החילונית באור חדש. הרב יאיר שטראוס, רב בית הספר אליקים, חושף את האמת על החיים בחדר מורים מעורבב

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
בית הספר המשותף (עידו שחם)
(צילום: עידו שחם)

במהלך סוף שנה הקודמת פנתה אלי המנהלת בבקשה שאהיה רב בית ספר באליקים. חשתי שיש פה חזון גדול ותקווה גדולה לעם ישראל, אך מצד שני ידעתי שמדובר בתהליך מורכב שיהיה קשה לציבור לקבל אותו בקלות. שמחתי מאוד לקבל את התפקיד וכל הזמן ניסיתי להבין מדוע לאנשים קשה לקבל את צורת החינוך הזו.


לפני כמה ימים נסעתי ברכב עם חבר מיקנעם וסיפרתי לו על הרעיון של בית ספר משלב, הדבר הראשון שהוא אמר לי זה "אני לא הייתי שולח לבית ספר כזה את הילדים שלי, כי הם עלולים להתקלקל" באותו רגע נפל לי האסימון. החשש העמוק הזה שהצד האחר עלול לקלקל את הילדים שלך, המחשבה על שני הציבורים כאילו צד אחד מואר וצד שני מקולקל, כאילו מגע עם חילוני עלול לפגום בשאר הילדים, היא שורש הבעיה.


פתאום הבנתי כמה אנחנו, גם אני, שרויים בתוך קטלוג תת מודע ששם את כל החילונים כצרכני תוכניות ריאליטי, והחילונים שרויים בקטלוג תת מודע ששם את כל הדתיים תחת פנאטיות ימי ביניימית חשוכה. יש לנו נטייה לראות כל קבוצה בתוך ישות אחת שלילית ומפחידה. הממסד והתקשורת הצליחו להטמיע את ההגדרות השליליות אלה על אלה, עמוק בתוככי הנפש.


הדרך היחידה להשתחרר מאחיזת התודעה המגזרית והמשחירה היא להיפגש באמת זה עם זה, לשבת ביחד באסיפות הורים ולדון ביחד על הערכים הכל כך משותפים שיש לנו.


הסכמתי לקבל את העבודה וראיתי בה שליחות: לחבר את עם ישראל לישות אחת בעלת גוונים שונים, אבל עם ערכים משותפים רבים, ושיתוף פעולה בין הכוחות החיוביים באומה.


ההקמה של הכיתה המשלבת הייתה הצלחה גדולה: לכיתה המשלבת יש שתי מורות, אחת דתייה ואחת חילונית, הן עובדות בשיתוף פעולה והרמוני שמקרין על הילדים את האפשרות לחיות יחד בפועל. השיעורים בבית הספר משולבים ברובם, ואת השיעורים בנושאי יהדות, אנו מכינים יחד ומחליטים כיצד להעביר אותם במשותף. המגמה של בית הספר היא לשלב בין תחומים שונים: יהדות וישראליות, התחום הביוספרי של כוחות הסביבה והטבע, וגם שילוב הכוחות החווייתיים השונים במהלך הלמידה באופן מגוון.


שיעור פרשת שבוע הוא דוגמא מצוינת למהלך של שיעורים משולבים, כאשר אני יושב עם שתי המורות ועם יועצת מן התחום הביוספרי ואנו בונים למידה של הנקודות המשמעותיות בפרשה, אשר מתאימות לערכים המשותפים של שני הצדדים. הדבר מוביל לדיונים מרתקים ולחשיבה מחודשת על הערכים שטמונים בפרשה, כגון ערך העזרה לזולת אצל משה או הקשר בין ברכות יעקב לבין הנחלות שקיבלו השבטים.


ביום שישי יש למידה נפרדת לקבוצה הדתית, שם נערכת קבלת שבת מסורתית ויש לי שיעור בנושא מדרשי חז"ל עם הקבוצה הדתית, שמטרתו בעיקר לחזק את הזהות הדתית אצל הילדים. הקשר עם הקבוצה הדתית הוא טוב מאוד ואני לא חש שיש בהם חולשה או נזק בהיותם לומדים בקבוצה משולבת.


___


החיים המשולבים בבית הספר מזמנים גם דילמות יומיומיות:


כבר בטקס פתיחת השנה התעורר דיון כיצד ישירו הילדים את "התקווה". הילדים באופן אוטומטי לחלוטין עוברים לשיר "אני מאמין" לאחר "התקווה", והשיר הזה עלול לעורר התנגדות אצל אנשים חילונים. המורה שנכנסה לכיתה התלבטה איתי האם לכתוב "בעזרת ה'" על הלוח, או אולי רק בס"ד..


בנוסף לעבודה עם התלמידים ישנה גם עבודה אינטנסיבית מאוד עם ההורים של הכיתה המשלבת, תוך ניסיון ליצור תהליך תודעתי והסברתי שיקדם גם את האווירה בבתים ולא רק בבית הספר, כלפי התכנים הדתיים שהילד נחשף אליהם. בית הספר עשה כמה מפגשי הורים שבהם עולים נושאים שנתונים בדילמה כגון עלון בית הספר, אופן הלבוש של ההורים בבית הספר, וסידור התפילה.


המפגש עם ההורים החילונים עורר פעמים רבות התייחסות אחרת למקורות, ובמהלך הדיון גיליתי שהם מאירים את השגרה הדתית באור אחר, ולא פעם עוררו אותי למחשבה מחודשת על הצורה שבה אנו מנהלים את חיינו הדתיים. אחת האימהות התרעמה שכתוב בסידור "אלוהינו ואלהי אבותינו" ולא "אלוהינו ואלוהי אימותינו". העובדה שיש סידור ספרדי וסידור אשכנזי עוררה תמיהה גדולה בין ההורים, ברכת "המחזיר נשמות לפגרים מתים" עוררה התנגדות כיון שהיא עלולה לגרום לטראומה אצל הילדים הקטנים. ואחד ההורים לא הבין מדוע יש לבקש "רוב דגן ותירוש" כאשר אנחנו לא חקלאים וזקוקים יותר לרוב שבבים ומסכי מגע.


גם הצד הפדגוגי נבנה תוך חשיבה מחודשת על נושאים רבים. האם יש להעניש את הילדים בגיל צעיר כל כך, והאם יש לתת ציונים בגילאים אלו. ההורים החילונים בעיקר הדגישו את הצורך בלימוד חוויתי ומעורר סקרנות ולא הסתפקו במערכת ההוראה הרגילה.


לסיכום, מדובר באתגר לא קטן, אך החזון שעומד בבסיסו הוא לדעתי העתיד של החברה הישראלית, אשר מכילה בתוכה כוחות חיוביים עצומים, שמסתגרים כל אחד בתוך הציבור שלו, ולא משתפים פעולה.


ניתן להקים יחד חברת מופת בעלת ערכים וחזון משותף ודומה מאוד. ישנו תחום עצום של ערכים משותפים, מתחת למעטה השנאה והדמוניזציה שעשינו איש לרעהו במהלך השנים. ישנו גוף גדול שבו היד לא מדברת עם הרגל והלב לא פוגש את הראש, וביום שבו הם יתחילו להאזין ולהעריך זה את זה, תקום פה חברה בעלת הרמוניה וכוחות גדולים בעלי עוצמה רבה.


לעוד מאמרים בנושא "החינוך המשותף" באתר צו פיוס