היש מקום לילד בעל מוגבלות פיזית או נפשית בבית הכנסת? האם ההלכה מונעת מבעלי מוגבלויות לחגוג בר מצוה?
פרשת ביטול אירוע בר המצווה לנערים עם מוגבלויות בעיר רחובות, חזרה וחידדה שאלות יסוד של החברה הישראלית: שאלת חופש הבחירה בדת, שאלה של זכויות וסמכות ושאלת השאלות בדבר היכולת של מרכיבי החברה לחיות במשותף תוך כבוד הדדי.
במכלול השאלות החשובות הללו כמעט ונשכחו חתני השמחה עצמם בני המצווה. ילדים שכדי לחגוג את מסיבת בגרותם היהודית היו צריכים להתאמץ קצת יותר. דומה כי רבים בחברה הישראלית לא מקבלים כדבר המובן מאליו חגיגת בר מצווה לילדים בעלי מוגבלויות בבית הכנסת תוך אחיזה בספרי התורה. לעיתים ישנה רתיעה מצד המשפחה איך יתקבלו הילדים בקהילה?! פעמים שמנהיגי הציבור דרכם לא סלולה בפניהם. לעיתים מדובר בחששות סתומים הזקוקים לעידוד והפגת מתח של בעלי מקצוע. אולם לעיתים צצה השאלה מזווית המבט הדתית-הלכתית: האם ילדים אלו רשאים להתקרב אל הקדש ככל בני גילם? האם מותר להם לברך בציבור ולעלות לתורה?
התשובה לשאלות האחרונות, כפי שהכריעו הפוסקים בדורות האחרונים, היא חיובית. כל נער היכול ללמוד את קריאת התורה וברכותיה ומבין בהבנה פשוטה את משמעות המצווה נחשב על פי ההלכה 'מחויב במצוות' ורשאי לעלות לתורה ולהוציא את הרבים ידי חובה. כל נער יהודי זכאי לעלות לתורה ולחגוג את 'בר המצווה' שלו לפי מיטב יכולתו הגופנית והנפשית. זו זכות גדולה לנער ולמשפחתו, ולא פחות מכך לקהילה הרחבה - המשכילה למצוא את הדרך הנכונה לממש זכות וחובה זו.
תנועת הרבנים ''בית הלל'' פרסמה בשנה האחרונה מסמכי הלכה ובהם בירור מקיף ביחס לזכות, לחובה ולאפשרות ההלכתית הזו, וכן מסמך על היחס לבעלי מוגבלויות בכלל.
נער היכול לקרוא בתורה ומבין את הברכות חייב לקיים מצוות אלו ככל איש אחר. גם מי שיכולותיו לא עומדות בתנאים אלו יש ערך חשוב לכל דרך בה הוא מצטרף למסורת שמירת המצוות. לשיתוף של נער עם מוגבלויות בחיי הדת, אף במקרים שאין בכך חיוב מצד ההלכה, יש ערך דתי. אי אפשר שלא להימנע גם מן המחשבה שיש בכך גם ערך אנושי-נפשי כלפי ההורים המבקשים לשתף את בנם בעולם הערכים וסדר החיים המקודש.
על רקע זה צומחת קריאתם של רבני בית הלל לקהילה ולמנהיגיה: קחו אחריות. שנו את המצב בו אנשים עם מוגבלויות נדחים, גם אם לא בכוונת זדון, מן הקהילה וסדריה החברתיים והדתיים. קרבו את בני הקהילה ללא יוצא מן הכלל אל תורת הא-ל. היו שותפים במסע לתיקונו של עולם הושיטו יד תומכת להורים הנאבקים בחיי היומיום לקידום ילדיהם ולשילובם בחברה. הדהדו באוזניהם כי אתם שותפים איתם במסע לשילובם ולשבירת המחיצות בינם לבין הילדים האחרים.
כל זה אפשרי, רצוי ומצווה בבית הכנסת השומר על סדרי ההלכה. אין צורך בשבירת מסורת ההלכה על מנת לפתוח זרועות כדי לקבל נערים אלו אל הקהילה. אנו יודעים כי עולמו של הקב"ה אינו מושלם. הוא נוצר כך כדי שנוכל אנו לתת כתף להשלמתו. יש אפשרות לצמצם פערים בין אנשים שנקודת המוצא שלהם לא שווה. יש אפשרות לפרוס טלית של מצוות על כל נער ונערה תהא נקודת הזינוק שלהם לחיים אשר תהא.
בידנו היא.