"למה היא לבשה חשוף" = "למה הם הלכו לגור בשטחים"

הנטייה להאשמת הקורבן תלויה באידאולוגיה שאתה מנסה לקדם - אבישי עברי ערך ניסוי פייסבוק וגילה חוסר עקביות שפירושו חוסר רגישות לזולת

מאי פאטל, לירן חג'בי. אפריל 2015

עוד מקרה מתוקשר של הטרדה מינית של אישה צעירה בידי בוס מבוגר, הפעם בצבא, העלה שוב לדיון הציבורי את הטיעון המטיל את האחריות על הקרבן. את הדיון התסיסה העובדה שהמתלוננת במקרה הזה היא בחורה בעלת יופי בלתי רגיל, ופרופיל הפייסבוק שלה מכיל תמונות שלה בבגד ים (אני לא מצרף כאן לינק כי אלה תמונות לא צנועות וכי ממילא ראיתם אותן כבר מאה פעם).

במקום להתווכח ולהסביר למה הטיעון הזה פסול ערכתי ניסוי בדף הפייסבוק שלי. הצבתי לידו טיעון זהה מדיון אחר: "המתנחלים אשמים חלקית בפיגועי הטרור כי הם גרים בשטח הנתון במחלוקת". נסיוני בשדה הויכוחים הביא אותי להניח כי קבוצת האנשים שעלולה להשתמש בטיעון המביך הזה בסוגיית ההטרדות המיניות תתפלץ, בסבירות גבוהה, מהשימוש בו בסוגיית הטרור הרצחני נגד יהודים ביהודה ושומרון ולהיפך - אנשים המשתמשים בטיעון בשדה הפוליטי יחרדו לשמוע אותו מיושם על קרבנות של עבירות מין.

הניסוי הצליח חלקית. כלומר: רוב שקט של קוראים הסכימו עם האנלוגיה הברורה וכנראה גם עם הסלידה מטיעונים המאשימים את הקרבן. מיעוט קולני של מגיבים נגס בפתיון והביע זעם על ההשוואה, כלומר הביע תמיכה בהאשמת הקרבן במקרים בהם הקרבן פעל בניגוד לאידיאולוגיה מסויימת (פוליטית - "אסור ליהודים לגור ביהודה ושומרון" או חברתית/דתית - "אסור לנשים להתלבש בלבוש חשוף") שהיא במקרה גם האידיאולוגיה של אותו מגיב.

אבל כאן הניסוי נכשל. השלב הבא היה אמור להיות השלב בו אנשים עוצרים ומבינים שאי אפשר לפסול טיעון במקום אחד ואז להשתמש בו במקום אחר. מבינים כי האידיאולוגיה מעוותת את החשיבה וגורמת להם להגיד ולחשוב דברים שהם מגנים אצל אנשים אחרים במצבים אחרים. זה, איך לומר, פחות הצליח. במקום זה, כדי להגן על הטיעון הזה ועל האידיאולוגיה שלהם, מגיבים בחרו למצוא הבדלים בין שתי הדוגמאות ולהסביר מדוע בעוד קרבנות הטרדה מינית בכל זאת כן קצת אשמות בכך שהוטרדו, לעומת מתנחלים שאין להם שום אחריות לכך שהותקפו - ולהיפך.

לכל האנשים הללו, מימין ומשמאל, אני קורא "אידיאולוגים עלובים", כלומר אנשים שהאידיאולוגיה גברה אצלם על הרגש והאנושיות הפשוטה. אנשים שאולי מסוגלים לחשוב בכללים, אבל אבדו את אלהים שנמצא, כידוע, בפרטים. אנשים שלא מסוגלים לנתק את האמונה שלהם באיך העולם צריך להתנהג באופן כללי (יהודה ושומרון נקיים מיהודים, כל הנשים לבושות כמו חרדיות במאה שערים) משיקול הדעת ונטית הלב מול מקרה פרטי, של יהודי שהותקף באלימות או של אישה שהוטרדה בגסות. לאישה ששיתפה את כאבה עם העולם, כמו ליהודי שנורה מן המארב, יש להציע אך ורק יד מושטת והשתתפות בכאב. ויכוחים על פוליטיקה ועל צניעות אפשר לנהל גם אחר כך.


לעוד מאמרים באתר צו פיוס