השיר של נפתלי

כולם מאויימים מכך שבנט יגיע למשרד החינוך, ומנמיכים ציפיות. אבל המצב גרוע כל כך, כבר שנים רבות, שמכאן אפשר רק להמריא. עדי רובינשטיין מתנחם בפרויד

חבר הכנסת ויושב ראש הבית היהודי נפתלי בנט במליאה בכנסת (נועם מושקוביץ)
(צילום: נועם מושקוביץ)

יובהר מיד, דעתי הפוליטית רחוקה שנות אור מדעותיו הקיצוניות בעיניי של נפתלי בנט. אבל הבילבול שאוחז בי נוכח התנהלותם של שכניי ומכריי בשל כניסתו הצפויה למשרד החינוך, קיצוני לא פחות. "מערכת החינוך כפי שהכרנו אותה עומדת להיהרס" צעקה אחת בגינת המשחקים והשני הוסיף: "יחזירו את הילדים בתשובה". בפייסבוק מישהו כתב: "שזה הזמן לחסוך לחינוך פרטי" וגרף עשרות לייקים. וכך זה ממשיך עוד לפני היום הראשון של שר החינוך החדש בעבודה.

זה לא שלבנט ולשאר הפוליטקאים אין חלק בזה. נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה היה כאן שר שממש קפץ על המציאה להפוך ל"שר החינוך". אולי יוסי שריד היה האחרון שנכנס בחיוך ומתוך ניסיון להעניק עומק לתפקיד שבמדינות מתוקנות בעולם הוא אחד החשובים, וכזה שאפשר להתייחס אליו (ויסלחו לי שרי הפיתוח לנגב ולגליל) בתחושה של שליחות. אבל גם בנט עצמו, הציג את התיק במן איזו תחושת התפשרות. נדמה היה שחשוב לו ומפלגתו לקבל עוד תיק, כדי לא לחוש שממש הפסיד ונתקע עם החינוך.

העובדות היבשות מראות שהחינוך בישראל הוא מהגרועים בעולם המערבי. כל מי שיש לו ילד או ילדה במערכות החינוך הישראליות מאילת ועד קרית שמונה, הבין כבר מזמן שאם לא חינוך אפור - אין לילד סיכוי. בעידן שבו כל מה שמעניין את שרי החינוך הוא בחינות המיצב, בעידן שבו החינוך לתוצאה הסופית הוא החשוב ביותר, בעידן שיותר קל להשיג עותק של בחינת בגרות מכרטיס למשחק כדורגל לדבר על הרס משרד החינוך בלשון עתיד, זה דבר מגוחך. איך אפשר להרוס משהו, שבקושי מתפקד מספר רב כל כך של שנים?

אז נקודת הפתיחה של בנט היא ממילא בעייתית. ולא רק בגלל דעתם של חלקים גדולים בציבור לגביו. האחים המורים שלו בעמדת ההוראה נשחקים: משכורות נמוכות, כיתות עמוסות מדי ובעיקר חוסר יכולת להתמודד עם שינוי הזמן. יותר ויותר וילדים מופרשים אם מרצון ואם לא ממערכות החינוך, השימוש בריטלין לדוגמא הפך נפוץ יותר ויותר עם היחלשות מעמד המורה בחברה הישראלית. כשכולם מוותרים על הילד, הוא מבין את זה לבד.

בשנת 1910 כתב אבי תורת הפיסכואנליזה זיגמונד פרויד: " ...על בית הספר להשיג יותר מאשר להימנע מלדחוף את תלמידיו להתאבדות. מוטל עליו להעניק להם תשוקה לחיות ולהציע להם את התמיכה והגיבוי בתקופת חיים שבה דרישות ההתפתחות שלהם דוחפות אותם לרופף את הקשר עם בית ההורים ומשפחתם....על בית הספר להימנע מלאמץ את האופי הקשוח של החיים: אל לו לשאוף ליותר מאשר להיות משחק של חיים".

נפתלי בנט, משרד החינוך יכול לשמש מקפצה אדירה לדימוי העצמי ובעיקר לעשיית הפוליטית שלך, צא לדרך, מי יודע אולי בסוף תגיע.


לעוד מאמרים באתר צו פיוס