כשאבא של שבת פוגש את אבא של תל אביב

המפגש הראשון של ילד חילוני עם היהדות מתרחש בגן, האם לא כדאי לדאוג שהוא יכלול יותר מ"פטיש מסמר ניקח מהר"? אולי אפילו פרשנות חילונית לסיפורי התורה והחגים? עדי רובינשטיין לא אוהב לראות גן סגור. רוחנית

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
הכנה ליום השואה בגן ילדים "אמנון ותמר" ברמת גן, אפריל 2015 (מגד גוזני)
(צילום: מגד גוזני)

זוהי עת הרישום לגנים העירונים. בכל עיר מודאגים ההורים מבעיה זו או אחרת: בעיר אחת הכיתות מלאות, ביישוב השני הסייעת לא מוצאת חן בעיניי האימהות, בעיר הגדולה אין מספיק סייעות והילדים לא מקבלים את היחס הראוי. וכך זה נמשך. על התכנים עצמם נדמה שאיש אינו מתעכב.

הפגישה הראשונה של הילד החילוני עם הדת, מתרחשת בגן. אבא או אמא של שבת הוא משהו שהילדים מחכים לו כל השנה ואם אפשר להיות יותר מפעם אחת, הרי שמדובר בחלום שבעיניי בני השנתיים והשלוש, הוא הגדול מכולם. בחגים מתרחשת לה שטיפת המח הסטנדרטית: ומרדכי יצא מלפני המלך, מתן תורה, מצות, סופגניות, הכל מתערבב לכדי אגדה או שמא הגדה אחת ובעיקר לאסופת שירים שמושרים לאורך כל השנה. אנחנו נמצאים בחודש ינואר, אך ילדי עדיין נכנס למקלחת היומית בזיופי: "פטיש, מסמר ניקח מהר".

עבור רוב ההורים החילונים המפגש עם הדת נע על הספקטרום שבין אדישות מוחלטת לבין דאגה שמא העולל או העוללה עוברים תהליך המרה. כמי שהתגורר כל חייו בתל אביב ובה הוא מגדל את ילדו, משעשע לשמוע את שיחות הגינה ולפיהם הילד בן השלוש עוד רגע מבקש לזנוח את ספיידרמן ויובל המבולבל ולהצטרף למחנה החדש של אלי ישי. כמובן שהדברים רחוקים מהמציאות, אבל המציאות היא ששני הצדדים, הן הגנים והן ההורים לא מביעים דעה נחרצת לגבי שילוב התכניים הדתיים בחינוך הילדים.

לכאורה, כולם מכסים את עצמם בזכות הבחירה. אם תרצה תרשום את ילדך לגן דתי אם לא, תקבל מסורתיות לייט בגן החילוני. לא אחת הילד חוזר הביתה עם שאלות שבאמת מעניינות אותו וקשורות בדת היהודית ואיש בסביבתו החילונית אינו יכול לספק לו תשובה מבלי להסתייע בקרוב משפחה חובש כיפה. זה מעניין, כי לא הגננות ולא ההורים יורדים לעומקם של דברים ולא באשמתם.

הגננות עובדות על פי הנחיות שניתנות מלמעלה, ההורים לא זוכרים בכלל את שיעורי התנ"ך וארון הספרים היהודי החילוני מכיל יותר אתגר קרת מהרמב"ם. אחר כך כשהם גדלים והולכים לבתי הספר ולתיכוניים הריחוק מהדת רק ממשיך והוא מסתכם בקללות לקראת מבחן הבגרות. בין לבין איש אינו דואג ולטפח את התלמיד הישראלי בכל הקשור ליופי שקיים בדת היהודית. האופציות מצטמצמות לכדי שתיים: או שתחבש כיפה או שתהיה חילוני שאינו מכיר דבר וחצי דבר בדת היהודית.

דווקא עכשיו, בגני הטרום טרום חובה והטרום חובה זה הזמן לצקת מעט תוכן מעניין יותר אל תוך חייהם של הילדים. ואולי למצוא דרכים להעביר ולתווך את המסורת היהודית באופן פתוח יותר, שהולם את התפסיה החילונית. לא, ההורים החילוניים לא צריכים לפחד עד כדי כך ולא למהר לזעוק כפייה דתית ומאידך מערכת החינוך צריכה לזכור שמה שהיא עושה בגנים, ראוי שיימשך גם אל תוך בית הספר היסודי ואף לאחר מכן.

עבור הרבה משפחות בישראל הקשר לדת מסתכם ברשימה שהגננת מבקשת לקראת יום שישי: שתי חלות ורוגעלך. הצמא האדיר של הילדים לדעת עוד לא מגיע לידי סיפוק ,ועם השנים הקשר הולך ומתרופף. החשיבות לכך שהכיתות יהיו פחות צפופות, ומספר הגננות על כל ילד יהיה גדול ככל הניתן לא תסולא בפז, אבל רשימת התכנים חשובה לא פחות ואולי אף יותר.


לעוד מאמרים באתר צו פיוס