סיכום שבועי: צריך לראות את הסרט על יגאל עמיר

בואו נפנה לסערה האחרונה עד לסרט-הצגה-תקציב הבא שיעוררו שוב את היוצאים במחול, בואו נדבר על הסרט על יגאל עמיר. תהרגו אותי, אני לא מבין מה הבעיה. כמעט על כל אחד מרוצחי המנהיגים הפוליטיים בתולדות האנושות עשו סרט, בכל מקום בעולם. על כל מעשה אכזרי בתולדות האנושות עשו סרט, בדרך כלל כמה.

איך נבין ונפגוש את עצמנו אם לא דרך היצירה? האם מותר ליצור סרטים רק על אביב ופרחים ופגישות מרגשות? האם מוטב שהפסטיבל יעסוק באנושות המפותחת, שאין בה פערים ואלימות ועוני ואכזריות, עולם צבוע ורוד שבו אנו נופלים זה על צווארו של זה? הביאו לנו את הסרטים על הנושאים הקשים ביותר ונפתח בדיון. נצא מהסרט, אולי נכעס, ננמק מדוע הוא לא טוב, מדוע הוא חד ממדי או מניפולטיבי, נבחן האם הוא מבקש לטהר את הרוצח או שהוא מורכב מספיק להתמודד עם דמותו הדוחה של יגאל עמיר. יש יגאל עמיר בעולם, מה לעשות.

יותר מזה, לכולנו ברור שגל הגינוי לסרט הוא רק פועל יוצא של הצורך "ליישר לימין" במסגרת המאבק בין שרי התרבות והחינוך ליוצרים. הנה, הם אומרים, גם סרטים שאינם לרוחנו מן הצד הימני של המפה יזכו לבעיטה ולכולם ירווח, וכך יישרו לשמאל ולימין, ושוב לשמאל ושוב לימין, ואנחנו נשאר עם יצירות על גבורת ישראל ונופי הארץ.

בפרשת השבוע, פרשת "קרח", אנו פוגשים את קרח ועדתו. הם יוצאים כנגד הנהגתו של משה, מבקשים לבטל את הסמכות הרוחנית והציבורית שלו. מה היה חטאם, מדוע היה זה כל כך מגונה לשאול שאלות על ההנהגה, לערער על המובן מאליו, לבקש שוויון, לכאורה מדובר במהפכה בעלת טעם, אולי הגיע הרגע לפקפק בהנהגה המוחלטת, הבלתי ניתנת לערעור של משה? הבעיה הייתה בנקודת המוצא, בסיבה שהובילה אותם לאותו מאבק שנגמר באופן טרגי - במותם. הבעיה הייתה כי לא עניין עקרוני הוביל אותם, אלא אמביציה אנוכית. לא תיקון הם רצו, אלא את שמם לצד משה, במקום משה. לכן משה מציע את מבחן המחתות והקטרת הקטורת, הוא כמו אומר: "צריך פה פוליגרף", משהו שיגלה את סיבת העומק לביקורת. אולי הם באמת זקוקים לשינוי, להתפתחות? "לא", אומר לו המבחן, "הם באו למען עצמם, לא למען העם".

וזו הבעיה הגדולה במחול השדים הזה: נקודת המוצא. יותר מכל דבר אחר נראה שהפוליטיקאים מבקשים להגיד - אנחנו כאן. ומולם מבקשת האליטה הישנה לצעוק - גם אנחנו כאן. כך האחד צועק והאחר מקלל שוב ושוב. ומה שמתחת לפני השטח, סיבת העומק, הסיבה הנכונה למאבק סביב התרבות, הינה מלחמת תרבות אמיתית, חשובה, המתרחשת סביבנו. מלחמה אותה מפגינים החוצה רגב וקוטלר מבלי שהם מודעים לה, או מביטים בה. מאבק בין זרמים תת-קרקעיים שתוססים, שמבקשים ייצוג ותקציב - תרבות מזרחית וערבית ואתיופית ורוסית - לבין השכבה המרופדת, המפונקת של התרבות הממסדית, מאבק כזה יוביל לתיקון, למורכבות. המאבק הזה נהדר, חשוב מאין כמוהו, אבל קשה להתפנות אליו בתוך האוויר החם שמייצרים סביבנו.

דווקא בגלל הקרב המתמשך מהפסקאות הקודמות, איש השבוע שלי הוא המשורר, זוכה פרס ישראל מן השנה הזאת, ארז ביטון. השירה של ביטון היא שירה נהדרת, אנושית ובהירה, את זה כבר כתבו ואמרו, אבל יש עוד אלמנט, חשוב לא פחות וזו הפרסונה הציבורית שביטון מעצב. כן, יש פיצול כזה - השירה והמשורר - ופעמים רבות הם אינם חופפים, אצל ביטון הם כן.

ביטון מקפיד, לאורך שנים רבות ולמרות טענות נוקבות שהוא יודע להשמיע בשירים ובראיונות, לעצב סדר יום של פיוס וחיבור, של דיאלוג והתקרבות במקום קיטוב וזעם, פחד מהאחר והתכנסות מולו. גם בשדה התרבות וגם במרחב הציבורי הישראליות בטוחה שהקשבה היא חולשה, שאם מישהו יקבל, זה יהיה תמיד על חשבונך. העמדה של ביטון היא עמדה של מי שמכיל בתוכו כמה קולות, שמצליח להזדהות עם דמויות שונות בחברה, שיכול לראות את הקשיים של חלקים שונים, ואת הצורך של כל חלק לבוא לידיי ביטוי. התרופה היחידה, אבל היחידה, לקיטוב, למאבק התרבותי, למאבק העדתי אלו אותם בודדים שמכילים בתוכם עולמות מגוונים, רחוק מהגטאות והרבעים שבהם כול צד מתחמם בקולו שלו.

הנה לכם חלק הממשי מאותה מלחמת תרבות. פסטיבל "ליבי במזרח" זוכה לתקצוב נמוך עד בלתי קיים ממשרד התרבות, ולכן, בין השאר, פתח גם פרויקט של "מימון המונים", עניין שהפך לברירת המחדל של עולם התרבות סביבנו, שהופך, בעזרת אותו "מימון המונים" לדמות הקבצן שהכינו לו. הפסטיבל הזה, שהתשתית התרבותית שלו שונה מהמרחב ממנו אני בא למשל, מרתק בדיוק בגלל העובדה הזאת: הוא מציף צלילים שהיו כלואים זמן רב.

והנה המלצה בתוך ההמלצה: במסגרת הפסטיבל, ביום שלישי ב-19:30 בסינמטק תל אביב, ישנו אירוע שנראה מרתק במיוחד - "נשים מבשלות סיפור". זהו מופע מיוחד של הבימאית סיגלית בנאי, יוצרת מלאת אנרגיה ודמיון, שחוקרת לעומק את התרבות המזרחית והערבית שבתוכנו. במופע הזה מככבות נשים מירוחם שיציגו את חייהם, את עולמם, דרך סיפורים ובעזרת בישול על הבמה. נשמע מרתק.