סיכום שבועי: ארגוני זכויות האדם הם חלק מהחוסן המוסרי שלנו

לפעמים נדמה שזה בסך הכול עניין של התמכרות: יושבים להם הפוליטיקאים שלנו, בוהים במסכי המחשב, ואם שמם לא מופיע שעה, הם נעים בחוסר נחת בכיסא, שעתיים והם כבר מוקפים כוסות קפה, אחרי שלוש שעות הם מכתיבים למישהו חוק חדש או יוצאים לחפש להם משט, או צעדה, או משט ואז צעדה, הם נרגעים, אבל רק אם מאייתים את שמם נכון.

השר אורי אריאל החליט שהדבר החשוב ביותר כרגע, בחברה מקוטבת ממילא, הוא להכניס אותו ואת ארגוני זכויות האדם לזירה לעוד סיבוב של התגוששות. הוא היה חייב לתת מענה הולם לדו''ח האו''ם על "צוק איתן" ולכן החליט לבטל את השירות הלאומי בארגוני שמאל כמו "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח", משום שאלה הופיעו בדו''ח האו''ם. מלבד העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לו שהעניין לא בסמכותו, ההחלטה הזאת היא איוולת משתי סיבות לפחות:

ראשית, ארגוני זכויות האדם הם חלק מהחוסן המוסרי והמדיני שלנו. כן, ממש כך. חברה בריאה בנויה ממגוון קולות, ובנויה מארגונים בעלי סדר יום ברור, משני צדי המתרס. אם כבר, יש בעיה בימין שלא מצליח להקים תנועות א-פוליטיות המספקות מידע וסדר יום רעיוני. הניסיון לזנב בארגוני השמאל הוא שום דבר יותר מניסיון של אריאל להזכיר לבוחריו שיש לו משרד ושהוא לא יעבור לסדר היום, או משפט מלא תקיפות אחר. הסיבה השנייה, שייכת דווקא לאופי השירות הלאומי. האם בנות או בני השירות בארגוני הלב היהודי, הראש היהודי, הכבד היהודי והכליות היהודיות עושים שירות מקובל יותר, כלל- ישראלי? ממש לא.


בפרשת השבוע, פרשת "חקת", אנו מוצאים את סיפור משה והסלע. העם מתלונן שאין מים, משה ואהרון נענים לקריאה והאל מצווה עליהם לדבר אל הסלע בכדי להוציא מים לעם. משה לא מדבר אל הסלע, הוא מכה בו ומותיר אותנו מאז לתהות מדוע סטה מדברי האל והכה בסלע, סטייה שגזרה את דינו שלא להיכנס לארץ לפי כמה דעות. האם משה חטא בכעס? האם לא יכול היה לסבול את תלונות העם הלא נגמרות ופעל מתוך אימפולסיביות? האם לא האמין כי דיבור יוציא מים מן הסלע אלא רק פעולה משמעותית יותר? בכל מקרה, הסיפור הזה מציב, בעבורי, את אחד העיקרים החשובים ביהדות: אמונה כי השפה, הטקסט, הדיבור, חזקים הרבה יותר מאשר מכות.

ואת זה כנראה לא מבין השר אריאל, ולא מבינים כל אותם חברי כנסת אשר ממהרים לפעול. מניעת השירות הלאומי תמוטט את ארגוני השמאל? לא, זו היא רק התחמקות, בחירה באפשרות הקלה. יש לנו וויכוח, משמעותי ועמוק, יש ציבור שאותו צריך לשכנע, שצריך להראות לו - כפי שאני עצמי מאמין - שצה''ל פעם באופן המוסרי ביותר שהיה אפשרי בנסיבות הקיימות, שניסו לחוס על חיי אדם כמה שהיה אפשר, ובמקרים בהם פעל באופן שגוי ולא מוסרי הוא מוכן לפעול, אם בענישה ואם בהסברה פנימה, ובכל מקרה, לקחת אחראיות.

הדיון הזה לא יגווע בגלל חוקים בכנסת, הוא לא ייעלם כי השר אריאל, בעל הכוח הפוליטי יתנקם באותם ארגונים, מכות על הסלע לא יוציאו בעבורנו מים, רק הדיבור, השיחה, העמדה הפנימית.

הנה עוד חבר כנסת שגירד לו יותר מדי, והיה חייב להזכיר, או בכלל להודיע לכולנו על קיומו. חבר הכנסת באסל גטאס מהרשימה המשותפת החליט לצאת למשט לעזה, אירוע קוסמי שישנה את מציאות חיינו לפי התייחסות חברי הכנסת האחרים. הבעיה הגדולה שלנו היא לא רק שלחברי הכנסת מגרד, אלא גם לחברה הישראלית. נדמה שרבים מדי מאתנו קמים בבוקר ומחפשים אתר אליו אפשר לשגר את האגרסיות והזעם , לשחרר איזה טוקבק מהיר, להירגע ולצאת לעבודה.

האם בכל פעם שספינה תעשה את דרכה לרצועת עזה, עם או בלי חבר כנסת, כולנו נעצור את נשימתנו ונחדל משגרת היום? האם הסערה הזאת לא משרתת את יוזמי המשט, בדרך כלל חבורת "פעילי שלום" שמקדמים את תפיסת השלום שלהם בעיקר במדינה זעירה במזרח התיכון? האם זה לא מסייע לחבר הכנסת שכולנו יודעים כעת את שמו ואת תמונתו, והוא מצולם מחבק פעילים, מנופף בדגלים, ובכלל, שרוי באיזו קייטנת יחסיי ציבור מטעם עצמו? מוטב לפתור את המסע הזה בהשתלטות מהירה, לא אלימה, בכיבוד של אותם פעילים במזון ושתייה, מלון סביר וטיסה מהירה חזרה הביתה. אני רק מקווה שחבר הכנסת לא יקבל מחלת ים, נדמה לי שזה הדבר היחיד שיימחק את חיוך זמן - המסך שלו.

במוצאי שבת הקרוב תופיע עדיה גודלבסקי עם שירי אלבומה "נכתבת" במופע השקה בבית היוצר של אקו''ם, בנמל תל אביב בשמונה וחצי בערב. האלבום מורכב כולו משירי משוררים, שאותם הלחינה ושרה עדיה, בעיקר בליווי נבל קלטי עליו היא מנגנת.

קשה להלחין שירי משוררים, המתח בין השפה לצללים, הצורך לאזן, להתיר למילים להישמע, לא להביס את המילים בעזרת הצלילים ולהפך. באלבום הזה, בגלל הבחירה בעירום מוזיקלי, זוכים המילים לקדמת הבמה. הנבל וקולה של עדינה מבקשים להדגיש את השפה, את הדחיסות שלה, את האטיות שבה השירה מבקשת להתפרק. לא ההרמוניה מובילה את האלבום אלא דווקא חיכוך, שיחה מורכבת, ניסיון להצית אש במגע המחוספס שבין צליל למילה.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.