הלכות תשעה באב שנדחה לאחר השבת

בשנה זו חל תאריך ט' באב בשבת, ולפיכך נדחית תענית תשעה באב ליום ראשון שלמחרת. הרב ברוך אפרתי מגיש את ההלכות הרלוונטיות לתשעה באב שנדחה לאחר השבת

מתפללים בכותל בט' באב (עומר מירון)
(צילום: עומר מירון)

צום תשעה באב נועד לכאוב את החורבן שהיה, ובעיקר לעורר אותנו לעניין חשיבות בניין הארץ והעם בימינו, כמו גם לחזק את הכיסופים לבניין המקדש, ולהביע את הצער על כך שלא נבנה עדיין.
בתוך צער החורבן אנו כוללים גם את הכאבים האישיים שלנו, ומבקשים מה' שיעזור לנו לצאת מאפילה לאור גדול, וכלשון התפילה 'אור חדש על ציון תאיר'.

חמשה עינויים ישנם בתשעה באב- אכילה, סיכה, רחיצה, תשמיש המיטה, נעילת הסנדל.

אכילה ושתיה - אדם רגיל שחש חולשה כרגיל בצום, ממשיך להתענות למרות הצער. עדיף להתענות ולשכב במיטה, מאשר להתפלל במניין בביה"כ ולשבור את הצום.

חולה שיש בו סכנה או ספק סכנה - אסור לו לצום.

חולה רגיל שאין בו סכנה - כגון מי שהראש כואב לו מאד או שיש סחרחורות וחום, או אדם השוכב מרוב חולשתו, או מי שיש לו דלקת עיניים מתמשכת, והוא רוצה לאכול או שצריך לכך לרפואתו- מותר לו לאכול ולשתות, ואין צורך בשיעורין.

נשים בהריון ומיניקות - מתחילות לצום כרגיל. אם הן מתחילות לחוש כאב ראש, כאב בטן, או חולשה, מותר לאכול ולשתות מיד, ללא הגבלת "שיעורין".

השנה הצום דחוי משבת, ועל כן אף מעוברת או מניקה עם חולשה מועטה ביותר יש להקל לה ותשבור את הצום.
אם יש למניקה חשש שיתמעט החלב (אפילו כשאין היא חשה בכאב ראש או חולשה, ואפילו אם התינוק יהיה מסוגל לעבור לתחליפים), יש להקל ולשתות ולאכול כרגיל (-ההוראות לחולה, הריון ומניקות, כשיטת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל).

אם יש הוראה מהרופא לאשה מעוברת להמנע מהצום מסיבה רפואית, יש להישמע לרופא ולא לצום.
בדורנו, בשלושים יום ראשונים לאחר הלידה יש להקל ולהימנע מלצום, בכל העדות.

חולה או יולדת שאינם צמים, עליהם להבדיל במוצאי שבת על בירה או מיץ תפוזים טבעי. אם אין, אפשר להבדיל על יין.

סיכה - מותר להשתמש בדיאודורנט. אסור להשתמש במשחות איפור. משחה נגד יובש מותרת. מותר למרוח חומר נגד יתושים בלילה.

רחיצה - פנים מלוכלכות מאד, מותר לשטוף. אולם שטיפה כדי להתרענן אסורה, אפילו באצבע קטנה.

תשמיש המיטה - בני הזוג פורשים זה מזו כבימי נידה, אך איסור הנגיעה הוא רק בלילה. אשה אשר טובלת במוצאי הצום – יש לערוך את ההכנות והבדיקות שלפני הטבילה מראש לפני הצום, ולרחוץ מעט שוב לאחר צאת הצום, לפני הטבילה. לחלופין, אפשר לבצע את ההכנה כולה לאחר הצום.

נעילת הסנדל - מותר לנעול קרוקס וסנדלי שורש למרות שהם נוחים מעיקר הדין (ויש מגדולי הפוסקים שהחמירו שלא לנעול נעלי פלסטיק אם הן נוחות). אסור לנעול נעלי עור.

ישיבה על הארץ - מחצות היום נהגו להקל לשבת על כיסא. עד חצות היום, מותר לשבת על שרפרף נמוך או מדריגה נמוכה או על הרצפה. באוטובוס עדיף לעמוד, ואם מדובר באדם חלש או כאשר יש סיכון בטיחותי מותר לשבת.

לימוד תורה - אין לומדים תורה, משום שנאמר "פקודי ה' משמחי לב", חוץ מדברים השייכים לאבילות היום, וגם אם לומדים שלא בעיון (גם דף יומי אסור). ספרים העוסקים בירורי אמונה מותר ללמוד מדין 'ואהבת את ד' אלהיך' שחל גם בצום.

מלאכה - אין לעבוד בתשעה באב, והעובד בו לא רואה ברכה מכך. מחצות היום נהגו להקל ולעבוד אם יש צורך גדול.

בשבת שהיא תאריך תשעה באב המקורי השנה - אפשר ללמוד תורה כרגיל (אף אחר חצות, ובייחוד השנה שערב הצום הוא בשבת אין להמנע מלימוד). ומותר לשיר שירי קודש בארוחות כרגיל. יחסי אישות מותרים לעדות הספרדים, ואסורים לעדות האשכנזים (אלא אם ליל הטבילה בערב שבת, שאז מותר גם לאשכנזים). לפני תפילת מוסף האשכנזים אומרים 'אב הרחמים' כרגיל. בתפילת מנחה אין אומרים פסוקי 'צדקתך'. מותר לשטוף את הפה לפני השקיעה ואין בכך הכנה משבת לחול. אולם אין לקחת כדור 'קל צום' בשבת משום הכנה משבת לחול. סעודה שלישית אוכלים כרגיל (כולל בשר ויין אם רוצים). התענית מתחילה בשקיעה. כחצי שעה לאחר השקיעה, אומרים 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', חולצים נעלי עור ומחליפים את בגדי השבת המהודרים לבגדי חול.

תפילת ערבית. למנהג אשכנז - מסירים הפרוכת מארון הקודש, ומתפללים בקול נמוך. מוסיפים בתפילת שמונה עשרה 'אתה חוננתנו' ולאחריה אומר הש"ץ 'קדיש תתקבל'. מדליקים נרות רק כפי הנחוץ לקריאה, ומברכים 'בורא מאורי האש'. יושבים על הארץ וקוראים איכה בקול נמוך ובניגון המקובל. לאחר קריאת המגילה אומרים קינות, 'ואתה קדוש' ו'עלינו לשבח'.

למנהג הספרדים- מסירים הפרוכת, ויש שקוראים פרשת האזינו. מוסיפים תפילת 'עננו' ו'אתה חוננתנו' בשמונה עשרה, ולאחריה אומרים 'ויהי נועם', מדליקים נר ומברכים 'מאורי האש'. מגילת איכה נקראת בלא ברכות ולאחריה אומרים קינות, 'אתה קדוש', 'קדיש המיוחד', מכבים את אורות בית הכנסת ומכריזים לפני כמה שנים נחרב הבית, ואז אומרים 'שיר למעלות', ו'עלינו'.

תפילת שחרית. נוטלים ידיים רק עד קשרי האצבעות (וכך עושים גם אחרי שירותים), ואחר שנגב ידו ויש בה רק לחלוחית, מעביר על עיניו. אין לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" (ויש מברכים). אין מניחים טלית ותפילין (יש מהספרדים שמניחים כרגיל), טלית קטן לובש בלי ברכה (ובברכת הטלית יכוון לפטור את הציצית). בתפילה אין אומרים פרשיות הקטורת והתמיד, אבל אומרים: "מזמור לתודה". ומנהג הספרדים לומר קרבנות. בשמונה עשרה שחרית לא אומרים "נחם", והש"ץ אומר "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו". ספרדים אומרים עננו גם בלחש של יחיד בשחרית. למנהג אשכנז אין הכהנים עולים לדוכן, ואין אומרים ברכנו. למנהג הספרדים הכהנים כן נושאים את כפיהם.אין אומרים אבינו מלכנו ותחנון. אחר חזרת הש"ץ חצי קדיש, (ספרדים אומרים מעט קינות) וקוראים בתורה לשלושה בפרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים", והשלישי מפטיר. חצי קדיש, מפטירים בניגון איכה: "אסוף אסיפם" עד "נאם ה'". בברכת הפטרה מסיים: "מגן דוד". מחזירים ספר התורה לארון הקודש, ואומרים קינות.

לאחר הקינות: מנהג אשכנז: 'אשרי', 'ואתה קדוש', אין אומרים למנצח, ומדלגים פסוק "ואני זאת בריתי". הש"ץ אומר קדיש שלם בלי תתקבל. עלינו, קדיש יתום, ואין אומרים שיר של יום ופיטום הקטורת.

מנהג הספרדים: לאחר ההפטרה ממשיכים כרגיל עד סוף התפילה (אך אומרים על נהרות בבל במקום תפילה לדוד) קדיש עם תתקבל, חולצים תפילין ואומרים קינות ואיכה, ולאחר מכן קדיש המיוחד (עתיד לאתחדתא).

הולכים ביום זה כנזופים, ואין שואלים בשלום כשפוגשים חבר. מי שאומר שלום בטעות - משיבים לו ברמיזה.

תפילת מנחה. אלו שלא הניחו בשחרית- לובשים טלית ומניחים תפילין ומברכים עליהם. בני אשכנז אומרים שיר של יום ושאר דברים שהחסירו בשחרית. אומרים 'אשרי' וחצי קדיש. מוציאים ס"ת, וקוראים לשלושה בפרשת "ויחל", והפטרת "דרשו ד'" כבתענית ציבור. חצי קדיש לפני תפילה בלחש. בתפילת שמונה עשרה אומר "נחם" בברכת בונה ירושלים, ו"עננו" בשומע תפילה. הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רפאנו" בברכה מיוחדת, ו"נחם" בבונה ירושלים (אין משנים מהנוסח הרגיל, ויכוון במילים 'שוממה ובזויה' על עיר דוד והר הבית. אם שכח לומר "נחם" במקומו, אומרו בלא חתימה ב"שומע תפילה" אחר "עננו", או קודם "ותחזינה", "ועל כולם" או "אלקי נצור", ואם לא אמר כלל אינו חוזר).

ברכת כהנים - נאמרת רק כשמתפללים לאחר פלג המנחה, אך במנחה גדולה אין נשיאת כפיים. אין אומרים "אבינו מלכנו".

תפילת ערבית. לאחר התפילה מבדילים רק על היין, ללא נר ובשמים, ומקדשים את הלבנה.

השנה הצום דחוי, ועל כן יש להקל להתיר רחיצה, תספורת וכיבוס כבר מצאת הצום, הן לאשכנזים הן לספרדים.


"ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו,
על ידי שנאת חנם,
נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה,
על ידי אהבת חנם"

הרב קוק, אורות הקודש