אלול: הגיע הזמן לבקש סליחה

האירוע המטורף של גדיעת חיים במצעד הגאווה נמהל בטירוף של האשמת מגזר שלם ברצח. כאישה חרדית, אתי קצבורג מאמינה כי חודש אלול הוא הזמן להתפייסות ולהשלמה בינינו, גם בלי לשים בצד את חילוקי הדעות

שירה בנקי, ההרוגה מהפיגוע במצעד הגאווה בירושלים. אוגוסט 2015 (באדיבות המשפחה)
שירה בנקי שנרצחה במצעד הגאווה על ידי שיש שליסל (צילום: באדיבות המשפחה)

הוא מגיע תמיד ענוג, רענן ומביא אותו רוח של התחדשות, של טל תחייה, מנקה את שאריות החודש הקודם לו שעמוס באירועי חופשה ובילוי, אלול. לרבים המילה "אלול" לא אומרת הרבה, מעבר לכך שלפי הקלנדרי מדובר ב"אוגוסט". לחיי החופש והדרור.

החודש העברי שקדם לו זה "אב" חודש של חורבן בית במקדש , חודש שלפי המסורת ממעטים בו משמחה. ובמציאות הנוכחית חווינו את החודשים הקשים שידעה המדינה שלנו בשנה האחרונה, רצח של חפים מפשע, חורבן והרס, בוקה ומבולקה, כאוס מושלם.

כאישה חרדית, קשה לי לתאר את שעברנו בחודש האחרון. האצבע המאשימה שהופנתה כלפי המגזר שלנו כשייצור חולה נפש, רוצח שפל לקח אחריות על דעת עצמו וגדע חיים תמימים ותוססים. שייכותו לציבור החרדי הכתימה את המגזר בכתם ששום אבקת כביסה לא יכול לו, אך בפרספקטיבה רחבה יותר ברור שמדובר במפגע בודד כפי שנהוג לכנות צמאי דם שלוקחים את החוק לידיהם.

במקביל, הטרגדיה הזו עוררה את השיח הציבורי סביב הקהילה הגאה, ומה מקומו של המגזר החרדי במשוואה הזו. למרות כל החמלה והסובלנות והשיח החברתי שנוצר במקרה כזה מטבע הדברים, עם כל הכאב וההבנה, ההלכה היהודית ברורה מאד בנושא הזה, ואף שיח או התקרבות לא יוכלו לשנות אותה. במרכז היהדות עומדים עשרת הדברות שנחקקו באבן על שני לוחות הברית, כשדיבר אחד מדבר על לא תנאף ודיבר מקביל מדבר על לא תרצח. השילוב של חמלה לצד הלכה לא מתפשרת זהו סוד הקסם והיופי שביהדות, אך לעיתים גם מקור לבלבול ותהייה עבור אחרים,


אז בואו נעשה סדר, מצעד כזה שמתרחש בבירה, במרכזה של עיר הקודש פוגע ברגשות הציבור החרדי בדיוק כמו שתפתח חנות שמוכרת בשר לא כשר, או מצעד חילול שבת המוני. מבחינת ההלכה זה היינו אך, ועל כן שיתוף פעולה והכרה במצעד כזה, הוא פתח לאנשים שיצטרפו ויכול להיעשות כהיתר, למרות האיסור החמור. זו אותה יהדות שבשמה חזרנו לישראל והקמנו מדינה יהודית, "דמוקרטיה" לא הוזכרה במגילת העצמאות, אלא יהודית.

מאידך, יש שנאה עיוורת מצד קיצוניים, כזו שמבלבלת בין איסור מן התורה לבין פגיעה בכבוד האדם באשר הוא, יש בורות וחוסר רצון להבנה וזאת הבעיה, כי כמו בכל הדברים שאין עליהם קונצנזוס, ויש סביבם בורות, הדרך הטובה ביותר לגשר עליהם הוא שיח, הקשבה, הבנה, לכן חשוב ורצוי לקיים מפגשי שיח בכדי להבהיר את עמדתנו ההלכתית ובמקביל להביע סולידריות, הזדהות ושאט נפש מניסיונות של קיצונים ומעשי וונדליזם, כי זאת לא דרכה של תורה.


בתקופה האחרונה יצא לי להשתתף במגוון קבוצות שיח בין נשים ממגזרים שונים, קבוצות שמטרתן להעלות נושאים בוערים וטעונים ולנסות ללבן אותם יחד, באחד מהנושאים עלה נושא הקהילה הגאה בתוך המעגל נשים קמו וסיפרו על חוויות אישיות עם ילדים ששייכים לקהילה, חברה טובה ספרה לי על בתה, על ההלם שהיא חוותה, על ההשלמה, ועל החיים בהרמוניה עם בתה למרות הקושי האישי שלה עם זה, כדתיה היא בקשה לשמוע את דעתי ואת תגובתי במקרה כזה, לאחר שפרשתי את משנתי ואת ההלכה היהודית הנוגעת בדבר, חברתי קבלה את זה, ולדבריה עצם השיח שלי איתה וההבנה שלי עשו לה סדר בדברים והיא קבלה ממד מחשבתי אחר על צד הדתיים והקהילה הגאה.


אנו בחודש שמביא בכנפיו סליחה ,כפרה וטהרה, "חודש הרחמים והסליחות", זהו זמן להתחדשות ולטוהר, להתקרבות ופיוס, לצד ההבנה שעם כל השוני ביננו, אנו עם אחד, בני אב אחד. עם סגולה.

מצעד הגאווה בירושלים, יולי 2015 (נועם מושקוביץ)
שנאה עיוורת מצד קיצוניים, כזו שמבלבלת בין איסור מן התורה לבין פגיעה בכבוד האדם באשר הוא. מצעד הגאווה בירושלים (צילום: נועם מושקוביץ)

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.