שיר של שבת: עם המשוררת הילה להב

הָלַכְתְּ וְהַתִּינוֹק כּוֹתֵב בְּתוֹךְ רֹאשֵׁךְ/ אֲבָל הַבַּיִת כְּבָר חָדַל מִלִּהְיוֹת מִלָּה/ הוּא מַעְיָן לָבָן, מַחֲנִיק כְּמוֹ חָלָב. שיר של שבת עם המשוררת הילה להב

הילה להב (יח"צ)
הילה להב

מאחורי המשוררת הילה להב צמד ספרים שהתקבלו בהערכה רבה: "יחידה" (הקיבוץ המאוחד) ו"עד הבוקר" (הקיבוץ המאוחד). השירה של להב נעה בשני צירים אשר נראים, לכאורה, הפוכים. בציר אחד, בתחביר ובלשון היא מעצבת שירה חידתית, בעלת ממד מיתי וסמלי, הבנויה מפרמנטים ארוכים המבקשים לעצב תנועה תמידית בין שכבות העומק הנפשיות לבין המציאות החיצונית.

מאידך, רבים מהשירים שלה, כמו השירים המובאים השבוע, מתכנסים יחד למחזורים בעלי יסוד פואמי, כלומר לסיפורים מורכבים ושלמים יותר המבקשים דווקא דרך החלקי והמעורפל לנסח מהלכים רחבים יותר. דווקא המתח הזה, בין החלקי והחידתי לבין הרצון לספר סיפור רחב, כולל, המכיל בתוכו כמה קולות, או כמה שכבות במסגרת השיר יוצר את האפקט החזק של הכתיבה של להב. היא מצליחה לעצב קריאה כפולה, לפחות, בה חגים יחד , זה לצד זה או זה בתוך זה קול אישי מופנם וקול תקיף יותר, רחב.


נ.ב.

זֶה מִתְקַלְקֵל כְּשֶׁנּוֹגְעִים. זֶה כְּבָר
קָרָה
כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי נָגוּעַ, וְזֶה
מִתְפַּשֵּׁט גַּם אֶל הַלֹּא-רָצוּי.

עַכְשָׁו הַזְּגוּגִיּוֹת נִתְּצוּ,
וּלְבַד זוֹ הַצָּרָה הֲכִי קְטַנָּה

כָּל שׁוֹמֵר מַרְחִיב אֶת הַפִּרְצָה
כְּשֶׁהוּא נִכְנַס


אִם הַבַּיִת מַזְכִּיר לִי דְּבָרִים?
מוּבָן שֶׁאֵינֵךְ קוֹלֶטֶת: רִצְפַּת הַיַּלְדוּת נִשְׁאֲרָה
רִצְפַּת הַיַּלְדוּת,
לְמַטָּה מִישֶׁהוּ סוֹטֵר לִי אֲפִלּוּ
שֶׁגָּדַלְתִּי שֶׁאֶלְמַד
בַּפִּנָּה מָה יֵשׁ לִזְכֹּר שָׁם
זֹאת אֲנִי
עַל הַבִּרְכַּיִם
מַקְשִׁיבָה
תִּרְאִי

מָה מַזְכִּיר בַּיִת בֶּאֱמֶת
בֶּטַח אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁהָרְעַפִים הֵם תִּסְרֹקֶת שֶׁיָּצְאָה
מֵהָאָפְנָה אוֹ שֶׁכְּתֵפַי רְחָבוֹת מֵהִתְעַמְּלוּת


שָׁכַחְתְּ אֶצְלִי אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה –
אוֹ שֶׁאֲנִי הוֹצֵאתִי מִיָּדֵךְ:
עֶלְבּוֹן מַקְצִיף, נוֹבֵעַ מֵאֵלָיו.

הָלַכְתְּ וְהַתִּינוֹק כּוֹתֵב בְּתוֹךְ רֹאשֵׁךְ,
אֲבָל הַבַּיִת כְּבָר חָדַל מִלִּהְיוֹת מִלָּה –
הוּא מַעְיָן לָבָן, מַחֲנִיק כְּמוֹ חָלָב.

אֵלְכָה אֵפוֹא.
מה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת בְּלִי בְּנִי אוֹ בְּנֵךְ.
בִּטְנִי רֵיקָה. יָדַי רֵיקוֹת.
אֲבָל הַקּוֹל הַזֶּה מֻכְרָח לִהְיוֹת קוֹלֵךְ