שיר של שבת: עם המשוררת ענת חנה לזרע

אֵיךְ יַּמִּים מִּתְאַדִּים אֵיךְ/ חַיִּים נִּפְסָדִים רַק/ אָבְדַן בִּנְיָמִין/ וּמַחֲנַק שְׂפַת/ אָח. שיר של שבת עם המשוררת ענת חנה לזרע

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
ענת חנה לזרע משוררת ישראלית (באדיבות המצולמים)
ענת חנה לזרע

ענת חנה לזרע פרסמה עד היום ספר שירה אחד - "בעד הפרצה שבאוויר" (הוצאת עיתון 77) ובדרכה לספר שני. השירים המובאים במדור השבוע לקוחים ממנו. חלק מהספר שייקרא "נשיקה בשפתי השפה", יוקדש לשירים הנוגעים למותו המצער של אחיה בנימין. המוות והצער מחלצים מתוך משוררים וכותבים לאורך ההיסטוריה יצירה משמעותית ועזה. יש יסוד פראי במוות, בכתיבה על מוות. כוח פראי שמותח את השפה, את הלשון, שמבקש להגיע מעבר לשפה, למקום הריק של המוות. אפשר לראות את הכוח הזה בשירים המובאים במדור השבוע.


השירה של לזרע, שהייתה, רובה, מינימליסטית, עשויה שירים קצרים והדוקים מקבלת לפתע תנופה חזקה, דחיפות ולהט ממלאים את השורות. השפה לא יכולה להכיל את האבדן בשירים, היא מנסה, נאבקת, מגיעה לקצה, מבקשת את מה שמעבר לאותו קצה ובכל זאת יש משהו נעלם וחסר. ספר השירה האחרון של שמעון אדף "אביבה-לא" למשל, הוא דוגמה חזקה במיוחד של אותו כוח פראי שקיים גם בשירים הללו של לזרע.


מתוך

נְשִׁיקָה בְּשִׂפְתֵי הַשָּׂפָה - ענת חנה לזרע

מתוך ספר בכתובים

לזכר אחי בנימין ז"ל


פָּנִים מוּל פְּנֵיָם

בַּמָּקוֹם הַזֶּה תְּפִלּוֹת אוֹזְרוֹת עֹמֶק
הַמֶּרְחָב רַךְ כְּמוֹ שֶׁאַף אָדָם אוֹ מַלְאָךְ
שֶׁכֻּלּוֹ תְּכֵלֶת כְּמוֹ שֶׁאַף שְׂדֵה רְאִיָּה אוֹ חֲלוֹם

הַשָּׂפָה טוֹבֶלֶת בְּחוֹל
אוֹמֶרֶת לַשֶּׁמֶשׁ לְהַבְטִיחַ
לָרוּחַ לְתָקֵף:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ יַרְעִיד בָּעֲדִינוּת תְּהוֹמִית
פַּעֲמוֹנֵי מַיִם נִכְלָמִים
נוּ אֵלֶּה, הַצְּרוּדִים, הַחֲלוּדִים, רְפֵי הַלָּשׁוֹן

סְנַפִּירֵי הַגְּזֵרָה נִפְרָשִׂים
מוֹת אָחִי מְמַלֵּא פִּיו שָׁמַיִם כְּמוֹ שֶׁאַף הֶבֶל


בְּזֶה הַשַּׁעַר בָּא צַעַר
בְּאֵלֶּה הַצִּירִים חָרַק אָסוֹן
בְּזוֹ הַיָּדִית נִפְעֲרָה מִן הַצְּפוּנוֹת הָרָעָה

פָּשְׁטוּ עַל הַבַּיִת פָּשְׁטוּ עַל הַגּוּף פָּשְׁטוּ אוֹרִי
כָּבְשׁוּ הָרוּחַ עָקְרוּ מִמֶּנִּי חַלּוֹנוֹת
כִּלּוּ כָּל אוּד נְהָרָה וּתְהִי בְּדָמִי צִנַּת בֶּהָלָה
רָחַקְתִּי הָפַכְתִּי סָרָה הָפַכְתִּי אֶרֶץ גְּזֵרָה
מִי, מִי בָּלַע
אָחוֹת אַחַת קְטַנָּה בְּכָל הָרַע וְהַנִּגְרָע

בְּחַסְדֵי תְּנוּפָה אֲנִי תְּלוּיָה

בְּזֶה הַשַּׁעַר לֹא יָבוֹא עֶזְרִי לֹא
יָבוֹא אָחִי
לֹא אָבוֹא אֲנִי


אֵיךְ קָמִים עָלַי לֵילוֹת
צָרִים בִּגְדֵרוֹת תַּיִל
קוֹרְעִים לִגְזֵרוֹת
בְּחַדּוּת אַיִן

יָמִים מוֹלְקִים לַבְּקָרִים
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
מַה שֶׁנִּתָּז
נִזְרָח עַל קַרְנַיִם
בִּצְלִילוּת מַיִם מַקְהִים נֶאֱבָק

שְׁבָרִים מוּטָלִים עַל גַּבָּם
בְּאֵין עַמּוּד לְשִׁדְרַת מַחְשַׁבְתָּם

מָתְנַי נֶחְגָּרִים שֻׁמָּן, נֶעֱנָדִים טַבַּעַת חֶנֶק
נֹחַם מְבַקְּשִׁים בַּאֲבִיסַת תְּבוּסוֹת

אֵין אֱלֹהִים בִּרְקִיעִים שְׁמוּטֵי עֲבָרִים
רַק שַׂקֵּי אֲוִיר צְרוּרִים, גִּמְגּוּם אוֹרוֹת
רַק אָבָק רַק עַנְנֵי סְרָק

אֵיךְ יַּמִּים מִּתְאַדִּים אֵיךְ
חַיִּים נִּפְסָדִים רַק
אָבְדַן בִּנְיָמִין
וּמַחֲנַק שְׂפַת
אָח


רֵיקָה כִּדְלַעַת

לְעוֹלָם לֹא אֶהֱיֶה עוֹד
כִּרְכָּרָה לְאִישׁ