מרבית האנשים לוקחים את לוח השנה העברי כדבר מובן מאליו, משהו שנוצר בימי התנ"ך ואולי הומצא על ידי בני האבות הקדומים, אולם מסתבר שלוח השנה העברי - זה שמייחד אותנו ושעל פיו נוהגים מאות אלפי אנשים - הועתק בכלל מהבבלים והובא לישראל על ידי הגולים לאחר עלייתו של כורש. כלומר השנה נציין בין היתר את חודשי א?ר?ח?ש??מ?נו?, דו?מו?זו?, או?לו?לו?, א?י?רו?, ס?ימ?נו?, א?ב?ו?, כ??יס?ל?ימו? ות?ש??ר?יתו? ועוד.
מעבר לשמות שאומצו על ידי היהודים, גם קביעתו של הלוח על פי תנודות השמש והירח - מתי תחל השנה וכמה זמן תמשך, מתי מתחילה היממה, וכמה זמן נמשך החודש התקבעו כבר במסופוטמיה. כשעלו היהודים מבבל, לאחר תקופת גלות של כ-60 שנה בלבד הם העלו עימם את המנהג הבבלי לעבר את השנה בחודש אדר, כדי שפסח יחול בחודש האביב ואימצו את שמות החודשים האכדיים אומצו על ידי היהודים בזמן הגלות הראשונה. לפני כן נהגו בארץ ישראל לכנות את החודשים על פי מספרם הסידורי או בשם הכנעני, ז?יו (החודש השני), א?ת?נ?ים (החודש השביעי) ובו?ל (החודש השמיני). יתר על כן זה מעיד כי למרות התפיסה שהתקבעה סביב גלות זו בתולדות ההיסטוריה היהודית, כאירוע חורבן שייזכר לדיראון עולם, לגלות (המאוד קצרה יש לזכור) הייתה השפעה אדירה על מורשת העם היהודי ומנהגיו שנותרו עד עצם היום הזה.
בימים אלה מוצגת במוזאון ארצות המקרא התערוכה "על נהרות בבל" שכוללת בין היתר עדויות מוצקות לניכוס שעשו היהודים הגולים ללוח השנה הבבלי, כולל אוסף גדול של לוחות עליהם חקוקים אותם חודשים ותאריכים אכדיים, שכן הבבלים נהגו לתעד באופן מאוד מסודר מתי התרחש כל אירוע.
יהודה קפלן, מנהל מחלקת חינוך והדרכה במוזאון ארצות המקרא אומר לוואלה! יהדות כי "כפי שניתן לראות בתנ"ך, עד לימי גלות בבל, נקראו חודשי השנה על-פי מספרם הסידורי, כאשר חודש ניסן היה החודש הראשון ("ראש חודשים") ואילו תשרי היה החודש השביעי. מתעודות 'אל יהודו' המוצגות בתערוכה 'על נהרות בבל' במוזאון ארצות המקרא ירושלים, אנו למדים על חיי היומיום של גולי יהודה בבבל. תעודות אלה חוזים ומסמכים משפטיים בהם היו מעורבים הגולים, שנכתבו על גבי לוחות טין בכתב היתדות הבבלי - מתוארכות על-פי חודשי השנה בלוח השנה הבבלי, המוכר במסופוטמיה עוד באלף השלישי לפנה"ס. חודשים אלה מוכרים לנו מהלוח העברי המשמש אותנו עד היום. לוח השנה הבבלי אומץ על ידי גולי בבל ו"יובא" לארץ ישראל בימי שיבת ציון, כפי שמלמדים הספרים המאוחרים בתנ"ך, שהתחברו בימי שלטון פרס, עזרא ונחמיה, זכריה ומגילת אסתר"
והנה כמה דוגמאות לשמות החודשים שאומצו על ידי היהודים והמשמעויות שלהם בשפת המקור:
תשרי
באכדית: תשריתו = התחלה. חודש זה מוזכר בספר מלכים א' ח' / 2 בשם ירח איתנים. שם החודש הזה הוא היחיד מכל יתר השמות הבבליים, שנמצא גם באוגרית שמשמעותו ירח תשרת.
חשון
באכדית: ירחו-שמנו כלומר החודש השמיני . מוזכר בספר מלכים א' ו' / 38 בשם ירח בול. החודש חשוון היה קרוי "מר חשוון", אך בימינו שובש השם והושמט ה"מר" ולכן אנו קוראים לחודש כיום בשמו המקוצר חשוון.
כסלו
בשפה האכדית - כיסלימו שמשמעותו עבה, שמן. משערים, שהמילה כסל ביטוייה הוא לגשם. מוזכר פעמיים בתנ"ך - בספר זכריה ז' / 1 ובספר נחמיה א' / 1.
טבת
באכדית - טביתו שמשמעותו ששוקעים בו. כנראה הכוונה לבוץ שמצטבר בגשמים. מוזכר במגילת אסתר ב' / 16.
שבט
באכדית שבטו הפירוש הוא מתקפה (כנראה קשור לרוח החזקה ולמתקפת 'השדים והמחלות' שמתפרצות בעונת החורף). מוזכר בספר זכריה א' / 7.
אדר
באכדית: אדרו, משמעות המילה באכדית היא מעט לא ברורה, ומסמלת מצב "אפלולי". המילה מוזכרת במגילת אסתר, ג' /7.
ניסן
באכדית: ניסנו שמשמעותו ניצנים, וכנראה מסמל את בואו של האביב. מוזכר בספר נחמיה, ב' / 1, ובמגילת אסתר, ג' / 7.
אייר
באכדית: איארו שמשמעותו אור, והוא מוזכר בתלמוד, מסכת ראש השנה.
סיון
באכדית: סיוואנו או סימנו שמסמל תאריך קבוע.
תמוז
באכדית: דו-אוזו. באכדית תמוז הוא שמו של אליל בבלי המסמל את הפריחה.
אב
באכדית: אבו שמשמעותו קנים. בחודש חקלאי זה היו כורתים קנים בתקופה הבבלית. בלוח העברי חודש אב מסמל גם את החורבן הלאומי, ולכן נוהגים להוסיף לשם החודש מילת נחמה "מנחם אב".
אלול
באכדית: אלולו שמשמעותו קציר. בחודש זה אנו קוצרים את התבואה. מוזכר בספר נחמיה ו' / 15