שני סיפורי בריאה, שני סיפורים סותרים?

לא רבים זוכרים אבל בתורה מופיעים שני סיפורי בריאה. מדוע התורה מציגה בפנינו כבר על ההתחלה שני סיפורים סותרים? שני סיפורים בהם דמות האדם כל כך שונה? ומה ניתן ללמוד מכך?

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
בריאת האדם (יח"צ , מנחם הלברשטט)
בריאת האדם לפי מנחם הלברשטט (איור: מנחם הלברשטט)

בראשית כיתה ב' קיבלתי את התורה ולמדתי את סיפור בריאת העולם. אפשר רק לדמיין כמה הייתי מופתעת כשישבתי 18 שנים אחר כך בקורס מבוא למקרא באוניברסיטה ושמעתי מהמרצה שיש לא אחד, אלא שני סיפורי בריאה. ולא זאת בלבד שהם כופלים זה את זה, הם גם סותרים כמעט לחלוטין.

הסיפור הראשון והמוכר מתחיל במילים שכל ילד בכיתה ב' יודע לדקלם: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א,א). בסיפור זה, אלוהים בורא את העולם יש מאין ומתוך הכאוס הקיים מתחיל אלוהים יום אחר יום במלאכת הסדר והארגון. במשך שבעה ימים בורא אלוהים במילותיו ולפי תכנית מסודרת את האור, את הרקיע, את היבשה והצמחים, את המאורות, את התנינים הגדולים ואת חיות המים והיבשה. הסיפור מציג בפנינו מהלך הדרגתי המתקדם לקראת השיא, שבו רק ביום השישי, כאשר הכל מוכן – מחליט אלוהים לברוא את האדם "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם." (כ"ז). עולם זה נברא בעבור האדם שימשול בו ובכל אשר בו.

לעומת זאת, בסיפור השני, שמתחיל במילים "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב,ד) הבריאה הקודמת כמו לא התרחשה ומתוארת לנו שוב בריאה של העולם והאדם – אך הפעם סדר הפעולות הפוך. ראשית כל נברא האדם לבדו ורק אחריו כל שאר הדברים כמו הצמחייה, החיות וכמו כן עוד דמות אחת "משנית" שמשפיעה הרבה על מהלך העניינים – האישה. העולם הזה נברא בצורה פחות מתוכננת ועם הרבה ניסוי וטעייה בדרך. בעולם זה האדם איננו המושל אלא השומר והעובד בגן העדן, האדם בסיפור השני הוא סוג של גנן, מחובר לקרקע ונברא מן האדמה.

אילוסטרציה של פלוטו וירחו כארון על רקע כדור הארץ, יולי 2015 (אתר רשמי , נאס"א)
"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם" (צילום: אתר רשמי נאס"א)

מדוע התורה מציגה בפנינו כבר על ההתחלה שני סיפורים סותרים? שני סיפורים בהם דמות האדם כל כך שונה? ומה ניתן ללמוד מכך? ראשית, ניתן ללמוד שסתירות ומורכבויות הן חלק בלתי נפרד מהעולם בכלל ומהיהדות בפרט. התורה מבקשת להפגיש אותנו עם המתח העולה מהסיפורים:
מסופר שרבי שמחה בונים מפשיסחא, אחד מגדולי החסידות, היה אומר לתלמידיו: "אדם חייב תמיד ללכת עם שני פתקים בכיסיו. על הפתק האחד כתוב: 'בשבילי נברא העולם' (משנה סנהדרין פרק ד', משנה ה'); על השני: 'אנכי עפר ואפר' " (בראשית י"ח, כ"ז) .

הליכה ממושכת עם הפתק "בשבילי נברא העולם" לבדו, עלולה לגרום לנו לשכוח שאנחנו חלק בלתי נפרד מהעולם, שסביבנו חיים עוד אנשים, שיש לחייהם חשיבות וערך, ושאנחנו לא תמיד צודקים. הליכה ממושכת עם הפתק "אנוכי עפר ואפר" לבדו, עלולה לגרום לאדם להתייאש מן הפורענות, מן הכאוס והשנאה ולא לשאוף לעתיד טוב יותר, לשינוי שעלינו ליצור במו ידינו.

בימים בהם האלימות גואה והביטחון יורד, קיימת סכנה של ממש באיבוד האיזון. חלקנו הולכים לביטחון העצמי המופרז, שיוצר כוחניות ואדנות. ואילו חלקנו הולכים למקום הקשה ועלולים לשקוע ולאבד תקווה.

דווקא בימים אלה חשוב שנקרא שוב את שני סיפורי הבריאה, ונזכור שחיינו אמורים לנוע תמיד בין יציבות לארעיות, בין עוצמה לקטנות. נזכור שיש בנו את שני הקטבים הללו ושעלינו לגייס את כל הכוחות שיש בנו כדי לאזן ביניהם ולהתקדם לעולם טוב יותר. כי טוב.

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי