"מ?ה ע?ש??ית? קו?ל ד??מ?י א?ח?יך? צ?ע?ק?ים א?ל?י מ?ן ה?א?ד?מ?ה", כך פונה אלוהים לקין, אחרי שהלה ביצע את הרצח הראשון בהיסטוריה. אם היה לקין עורך דין טוב, הוא בוודאי היה מסביר שקין לא ידע שאבן יכולה להרוג. "מרשי רק התכוון לפתוח להבל את הראש בעדינות, אחרי שהעיזים של אחיו הרועה הבל התנחלו באדמות שלו", כך היה טוען.
האמת היא שבמקרא לא נאמר כיצד הרג קין את הבל, ובמקורותינו ניתנו כמה השערות בדבר. לפי דעה אחת קין הרג באמצעות אבן, ולפי דעה אחרת במקל. חכם נוסף טוען שקין רצח את אחיו בסכין, ולדבריו קין התבונן כיצד אביו שוחט פר והורגו, וממנו לקח את הרעיון (ב"ר כב, ח). בספר הזוהר מסופר שקין לא ידע כיצד תצא נשמתו של הבל, והוא נשך אותו בשיניו כנחש עד שמת (בראשית נד ,ע"ב).
בין הפירושים השונים ישנו ההבדל משמעותי ביותר. אם השתמש קין באבן או במקל ייתכן מאוד שהייתה זו הריגה בשגגה. הוא רק רצה לפרוק את זעמו ותסכולו על הבל ולהכאיב לו, אך לא להורגו. אולם אם רצח קין את הבל תוך חיקוי פעולת השחיטה שביצע אביו בפר, או אם נשך אותו תוך חיקוי פעולתו הקטלנית של נחש, הרי שמדובר בהכרח ברצח בכוונה תחילה.
הפירושים השונים לשיטת העבודה של קין לא באו רק למלא את החלל שהותיר הטקסט המקראי בתיאור עסיסי כיד הדמיון, והם לא נועדו רק להציע הסברים טכניים. נראה שהם עשויים להוביל לגישות שונות בדבר טיבם של מעשי רצח באשר הם:
א. הפרשנות לפיה קין הכה את הבל במקל או באבן מנטרלת ממעשה הרצח את אלמנט הזדון והאכזריות. היא מבקשת לטעון שבכל רצח יש מרכיב של אי-הבנה ואבדן רגעי של צלילות הדעת, שכן אדם בר דעת שער להשלכות של מעשיו, לעולם לא יבוא לידי נטילת חיים.
ב. ההסבר לפיו קין הרג כדרך שראה את אביו שוחט את הפר, טוען, למעשה, שבעת הרצח קין ראה את הבל כמו חיה. לפי פרשנות זו, אדם מסוגל לבצע מעשה רצח רק כאשר הוא עושה דה-הומניזציה לקורבן, וחדל לראות את צלם האנוש שבאחר.
ג. הפרשנות לפיה נשכו כנחש, גורסת שקין עצמו ירד לדרגת חיה כאשר רצח. אין האדם רוצח אלא אם כן הוא עצמו איבד כל צלם אנוש והחל להתנהג כנחש, כחיה רעה. המסקנה העולה מכך היא שאדם צלול בדעתו, שיש בו צלם אנוש, ואשר רואה את צלם האנוש שבאחר, לא יבוא לידי מעשה רצח.
ועדיין עורך הדין של קין יכול לטעון שלא ניתן להאשים את מרשו בעבירה, משום שעבירת הרצח עדיין לא הוגדרה בחוק. מה רוצים ממנו? הרי הוא לא קיבל עדיין את הציווי האלוהי: "לא תרצח".
התשובה לכך נמצאת בשלב המעבר בין סיפור אדם וחווה לבין סיפור קין והבל שם נאמר: "ו?י?ג?ר?ש א?ת ה?א?ד?ם ו?י??ש??כ??ן מ?ק??ד?ם ל?ג?ן ע?ד?ן א?ת ה?כ??ר?ב?ים ו?א?ת ל?ה?ט ה?ח?ר?ב ה?מ??ת?ה?פ??כ?ת ל?ש??מ?ר א?ת ד??ר?ך? ע?ץ ה?ח?י??ים" (ג, כד). חכמים הסבירו שדרך עץ החיים היא דרך ארץ שקדמה לתורה (ויק"ר, צו, ט). דרך ארץ היא החובה לשמור על כללי המוסר הטבעי. עונשו של קין לא נבע מהפרת צו אלוהי מפורש, אלא מהפרת הצו האנושי שאמור לקנן בליבו של כל אדם, ולגרום לו להימנע מאלימות.
אנו אמונים ביהדות על תפיסה לפיה הדת נועדה לבנות נדבך נוסף של קדושה וחסד, על גבי הנדבך הבסיסי של דרך ארץ וישרות מוסרית הנטועה באדם מעצם היותו בצלם א-לוהים. האמונה הדתית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר, רחום יותר ורודף שלום. לצערנו לא זה המצב בעולם הערבי מולו אנו מתמודדים, בו דווקא האמונה הדתית מלבה אלימות, ואף מניעה מעשים מחרידים של רוע ואכזריות. מול ההמון המוסלמי המתלהט במלחמות קודש בכופרים ("דיר אל-חרב"), עלינו לזכור שאצלנו להט החרב בא לשמור על הדרך ארץ, על הבסיס המוסרי וההתנהגות האנושית כלפי כל אדם.