להיפרד לשלום: להיות כמו אברהם אבינו

הסכסוך הפריד בין אברהם לבין לוט. אפשר רק לדמיין כמה אבנים נזרקו, כמה דברי הסתה נאמרו וכמה סכינים נשלפו, אבל בסוף הבינו שעליהם להיפרד. יש לנו ניסיון עתיק בחלוקת הארץ, בפרגמטיזם מעל אידיאולוגיה. אנחנו, כמו אברהם אבינו, צריכים להיות המבוגרים האחראים בגזרה

העיר העתיקה, ירושלים. אוקטובר 2015 (נועם מושקוביץ)
העיר העתיקה בירושלים (צילום:נועם מושקוביץ)

פרשת "לך לך" היא אחת הפרשות המוכרות ואהובות במקרא. "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה." (בראשית יב:1-2) בין אם אברהם שמע את קולו של ה' ובין אם היה קשוב לקולו הפנימי הקורא לו ללכת, אברהם הלך לו. הוא הגיע לארץ כנען, הוא וכל אשר לו, יחד עם לוט בן אחיו ומשפחתו. אבל עד מהרה התברר שהעניין לא כזה פשוט: "וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ." (בראשית יג: 6-7).


מסתבר שקשה לחיות ביחד. כל אחד צריך את הספייס שלו וכשהמרחב צפוף, מתחילים לריב. אנחנו לא יודעים על מה רבו רועי אברהם ורועי לוט ולמה היו צריכים להיפרד. אנחנו רק יודעים "שהכנעני והפריזי אז בארץ". בתרגום לימינו: מאז ומתמיד חלקנו את השטח עם עמים אחרים. רש"י אומר שהויכוח היה בגלל שרועי לוט נתנו למקנה שלהם לרעות בשדות זרים ורועי אברהם הוכיחו אותם על הגזל. אמנם הארץ הובטחה לזרע אברהם, הם טענו, אבל לא בגזל. לא בחמדנות. לא במרמה. לא בכיבוש. הסכסוך הפריד בסופו של דבר בין אברהם לבין לוט. אפשר רק לדמיין כמה אבנים נזרקו, כמה דברי הסתה נאמרו, כמה פיגועים סוכלו וכמה סכינים נשלפו. אבל הבינו שעליהם להיפרד. תכנית חלוקה? שתי מדינות לשני עמים? משא ומתן? הסכמי אוסלו או שמא טרנספר? אי אפשר שלא להתפעל מהדרך בה פותר אברהם את הסכסוך עם לוט, אביהם של בני דודינו המקראיים: "ויאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ." (בראשית יג:8).

איזה יופי של פרידה, הלוואי וכל הפרידות היו כאלה קלות. אברהם, המבוגר מביניהם מגדיל לעשות ואומר ללוט: אם תלך לשמאל אני אלך לימין. אם תבחר ימין אני אבחר שמאל. הכל בסדר. יש מספיק מקום לכולנו. מודל נפלא לישוב סכסוכים. הנקודה המעניינת היא שמיד לאחר מכן, בפרק הבא, נקלע לוט לצרה עם המלכים המקומיים ואברהם נרתם לעזרתו: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". (בראשית יד: 14-16)


למרות שהם כבר נפרדו, אברהם עדיין לוקח אחריות ונרתם להציל את לוט. הוא לא התנער מאחריות, ונותן לו גב. פה נבחנת המנהיגות הריבונית : אברהם לוקח אחריות על המרחב הציבורי, על החברה המשותפת. אברהם מיצג יהדות של דאגה לאחר, של שוויון זכויות. כולנו נבראנו בצלם אלוהים, יש לנו אחריות על כל ברואי עולם. בשבוע הבא (בפרשת וירא) הוא גם יתעמת עם האלוהים על מנת להציל ולו צדיק אחד בסדום. זו מנהיגות יהודית של צדק ומשפט. של אידיאולוגיה כשמדובר בהצלת חיי נפשות, ופרגמטיזם כשמדובר ב"שלי שלך" טריטוריאלי.


יש לנו נסיון עתיק בחלוקת הארץ, בפרגמטיזם מעל אידיאולוגיה. אנחנו, כמו אברהם אבינו, המבוגרים האחראים בגזרה. אנחנו חייבים להתנגד לאלימות ולכל פעולה בשם הדת והאמונה העלולה להוביל לאלימות (משני הצדדים) ובאותו הזמן למצוא דרך להדברות ולהסדר לקיום חיים משותפים שלווים עם שכנינו ובעיקר צריכים מנהיגות אחראית שתדע מתי "לך לך" ומתי "הפרד נא מעלי". מתי ללכת - ומתי להיפרד כידידים.


ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי