היהדות מלמדת: אסור להדביק תוויות על אנשים

האם אנשים המקפידים על קלה כחמורה, אך מדברים לשון הרע, הם טובים או רעים? האם יהודים המתנגדים לכל דבר מצווה, אך מוסרים נפשם למען המדינה הם בצד הטוב או הרע? האם מישהו יכול לשפוט את חברו? התורה מלמדת על מורכבות

חיילים בתרגיל לילי ליד העיר אשדוד. נובמבר 2015 (רויטרס)
(צילום: רויטרס)

האמרה שכל דבר בצבא מתחלק לשלושה נכונה כידוע לא רק לצבא. גם במסורת נמצא הרבה חלוקות לשלושה. אולם לא בספר בראשית. תמונת העולם האנושי של ספר בראשית מתגלה בצבעים חדים של שחור ולבן, והדמויות שבו מתחלקות לטובים מול רעים, וניצבות משני עברי המתרס: קין והבל, אברהם ולוט, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו ועוד.

הסיבה לכך היא שספר בראשית מתאר אבות טיפוס, ולכן הוא מחדד ומבליט את ייחודם כמייצגים טוב מוחלט או רע מוחלט. אולם, מתחילת חומש שמות הולך ונוצר עם, הולך ומתהווה ציבור, ובציבור ישנו מגוון גוונים, ואסור ואין עוד מקום לחלוקה בינארית. המילה "ציבור" היא כידוע גם ראשי תיבות של צדיקים, בינוניים ורשעים, ורוב האנשים בציבור מתמקמים אי שם באמצע, במנעד של הבינוניים.

אבות הטיפוס המובהקים ביותר שהציב ספר בראשית הם יעקב ועשיו שבפרשתנו, ולפי המדרש כבר בהיותם עוברים ברחם אמם יעקב פרכס לצאת כשרבקה עברה ליד בתי מדרש ובתי כנסת, ואילו עשיו רצה להגיח מהרחם לבתי עבודה זרה. במסורת היהודית יעקב הפך לסמל של איש האמונה היושב באוהלה של תורה, בעוד שעשיו גדל להיות נוכל ערמומי, צייד צמא דם ששואף להשמיד את יעקב. בהמשך, הוגדר עשיו כאב טיפוס של הרשע האולטימטיבי המייצג את הגוי האנטישמי.

בזמננו יש מי שמחילים את ההבחנה הזו על מדינת ישראל מול מדינות העולם. לדידם, אם מדינות האיחוד האירופי החליטו על סימון מוצרים מהשטחים שמעבר לקו הירוק הם כולם שונאי ישראל, ואם נשיא ארה"ב חושב שהוא לא עובד אצל נתניהו הוא בהכרח התגלמות האנטישמיות המודרנית.

ראיית העולם הדיכוטומית הזו מתקיימת אצל יהודים רבים גם בדרך הסתכלותם על יהודים אחרים. ישנם חוגים דתיים שאימצו את הדגם של יעקב ועשיו, והם מחלקים את עם ישראל לאנשי שלומנו ההולכים בדרך הישר, לעומת כל השאר המוגדרים כעוכרי עם ישראל. בתודעתם כל יהודי משתבץ לתוך טבלה של טובים ורעים כמו בסרט של ג'ימס בונד. באותה טבלה מקוטלגים דתיים לעומת חילוניים, אורתודוקסים לעומת רפורמים, אנשי ימין לעומת אנשי שמאל ועוד.

אולם, התפיסה הדיכוטומית הולמת את ספר בראשית שמסביר את הבחירה האלוהית באבות האומה, אולם אין ללמוד ממנה על טיבם של בני אדם באופן כללי. העולם שלנו הוא מורכב וצבעוני, וכבר מזמן אין זה נכון לראות אותו בגווני שחור ולבן. כל אדם בחברה שלנו מכיל תערובות של תכונות, מידות ורצונות טובים וטובים פחות, ואין כל מקום להסתכלות סטריאוטיפית ולהדבקת תוויות המתייגות קבוצות ואנשים. האם אנשים המקפידים על קלה כחמורה, אך מרבים לדבר לשון הרע, הם טובים או רעים? האם יהודים המתנגדים לכל דבר מצווה, אך מוסרים נפשם בשרות למען המדינה יסווגו בצד הטוב או הרע?! האם מישהו יכול או רשאי לשפוט את חברו, כשהוויית החיים של כל אדם כיום היא כה מורכבת ורבת ממדים?!

חשוב לראות את המורכבות שבאחר, לא למהר לשפוט אותו, ולא לדון אותו בראיה חד-ממדית. כך לדוגמה יש כיום רבים שמגיעים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות מסוגים שונים, ובה בעת נכנסים בפתחים של מקומות שאין רוח התורה נוחה מהם. אפשר כמובן להדביק להם תוויות שליליות ולקטלג אותם בטבלה בטור של הרעים, אולם זו הדרך הבטוחה לגרום לניכור ולהרחקה. הדרך הנכונה מחייבת לראות בכל תופעה ובכל אדם את מכלול ההיבטים. כך בדוגמה הזו, צריך לגלות הבנה ופתיחות, ולדעת שסובלנות והכלה הם הכלים המתאימים בחברה המודרנית, כדי, לאחד, לאחות ולקרב.