פרשת משפטים: האמונה היהודית מעניקה מוטיבציה לפעול למען האחר

האמונה הדתית לא רק דורשת עשייה, אלא גם מעניקה תעצומות נפש לפעול למען האחר חרף הקשיים והוויתורים שכרוכים בכך

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
עוני קשה בתחנה המרכזית הישנה, יוני 2015 (ראובן קסטרו)
(צילום: ראובן קסטרו)

בצבא, כשהיינו צריכים לחזק ולגרז את מזחלות הנגמשים והטנקים, היו אומרים לנו: "זכרו שחוסן השרשרת נקבע לפי החוזק של החוליה החלשה ביותר שלה". אני נזכר בכלל הזה כאשר אני פותח את פרשת ''משפטים'', ומיד בראשית הפרשה מופיעה לפני דאגת התורה לעבד ולאמה העבריים. השרשרת בת 53 המצוות שבפרשה מתחילה במתכוון דווקא בחוליות החלשות ביותר בחברה. התורה באה להבהיר לנו בכך שההתנהגות המצופה ממי שקיבל על עצמו תורה צריכה להתחיל ומגילוי דאגה ואכפתיות כלפי החלשים ביותר בחברה. גם בהמשך הפרשה בולט מקומן של המצוות שעוסקות ביחס לחלשים, כגון גרים, עניים, יתומים ואלמנות, ומה שמייחד ומאפיין את דיני התורה הוא שהתורה מטילה על כולם חובות בנוגע אליהם.

מושג החובה עומד בניגוד למושג הדומיננטי בשיח הרווח כיום בחברה בת זמננו - מושג הזכות. הערכים הדמוקרטיים הרווחים בחברות המתקדמות יצרו מגילת זכויות ארוכה לפיה כל אזרח זכאי לשמירה על כבודו ועל חירותו, הוא בעל זכות לחופש דת ולחופש מצפון, הוא זכאי לחופש העיסוק ולחופש הביטוי, ועוד. כל אלו הם עקרונות חיוביים, אולם התורה דורשת הרבה מעבר להם. היא דורשת יזמה אקטיבית של אנשים למען האחרים בחברה, תוך ויתור אישי וגילוי דאגה ואכפתיות אנושית. בחוק האזרחי, המבוסס על מושג הזכות, אין מקום לחייב בעלי ממון להלוות לעניים, אי אפשר לחייב נתינה לצדקה או עשיית גמילות חסדים, כגון ביקור חולים וניחום אבלים, ואין כל זכות לזקן שמחייבת את הצעיר לקום מפניו באוטובוס.

ההלכה יכולה לחייב את כל אלה, משום שהבסיס לכל החובות שלה איננה בהגנה על זכויות ואינטרסים של האזרחים, אלא הוא מצוי בצו האלוהי. מטרת הצו הזה איננה רק להגן על אנשים מפני פגיעה בזכויותיהם, אלא לתקן את כל בני האדם, החלשים כמו גם החזקים, ולהפוך את כולם לטובים יותר, ואת החברה כולה לטובה יותר.

התורה דורשת מכל אדם לראות את צרת חברו לנגד עיניו

מכאן נגזרת הבחנה נוספת בין דרישות התורה לבין המקובל בחברה בת זמננו. בחברה האזרחית המודרנית הדרישות החברתיות והכלכליות מוטלות בעיקר על הממסד ועל הארגונים השונים. הרשויות נדרשות לפעול לפי קריטריונים שוויוניים, המוסד לביטוח לאומי אמור לדאוג לבעלי מוגבלויות, למובטלים ולמצויים מתחת לקו העוני באמצעות תקציבים מתאימים, מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות צריכות לסייע לתושבים באזוריהם, המעסיקים מחויבים במתן תנאי העסקה הולמים ובדאגה לזכויות העובדים, וכן הלאה.

החברה הכללית אינה תובעת מכל אחד מחבריה שייחלץ חושים לטובת החלשים. מצוות התורה, לעומת זאת, דורשות מכל אדם לראות את צרת חברו לנגד עיניו, ולעשות מה שלאל ידו כדי לעזור. האמונה הדתית לא רק דורשת עשייה, אלא גם מעניקה מוטיבציה ותעצומות נפש לפעול למען האחר חרף הקשיים והוויתורים שכרוכים בכך.

קשיש מחטט בפח אשפה (רותם דרוב)
השרשרת בת 53 המצוות שבפרשה מתחילה במתכוון דווקא בחוליות החלשות ביותר בחברה(צילום: רותם דרוב)

דרישתה של התורה עולה על זו של החברה הכללית גם בכך שהיא לא מסתפקת במעשים אלא תובעת גם רגישות בסגנון הדיבור. דיבור מתנשא או פוגעני כלפי הגר ייחשב לעבירה של הונאת הגר, וכלפי היתום והאלמנה הוא יכול להיכלל בהגדרה של עינוי וכן הלאה (ראו: שמות כ"ב, כ-כו). פרשתנו מדברת, כאמור, על אנשים שכל אמירה חסרת רגישות כלפיהם עלולה להתפרש על ידם כפגיעה, וכל התעלמות עלולה לפגוע בדימוי העצמי שלהם ולהעצים אצלם את רגש הנחיתות.

עלינו ליישם, אפוא, את ההגדרות שמופיעות בתורה על המציאות החברתית של זמננו. מצוות אהבת הגר צריכה להיתרגם גם לאהבת העולה החדש המרגיש כזר, היחס ליתום ולאלמנה צריך להתפרש גם כחובה להיות לעזר למשפחות חד-הוריות, והחובות כלפי החרש והעיוור צריכות לכוון אותנו לעזור לכל בעלי המוגבלויות. אם נדע להשכיל אל דל ולהטמיע את המצוות המוסריות-חברתיות ביחס לאחר ולחלש, החברה כולה תצא נשכרת, ויתקיים בנו "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט).