לפני ארבע שנים, חגגה גיטל דודלסון, בת 25 מלייקווד שבניו ג'רזי, את היום המאושר בחייה. היא נישאה לאברהם מאיר וייס, נכדו של הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים בארה"ב. עשרה חודשים לאחר החתונה, ברחה דודלסון, יחד עם בנה התינוק מהבית ומאז היא נאבקת בסירובו של בעלה לתת לה גט. חייה של דודלסון בקהילה החרדית, הפכו לסיוט, והשבוע, בצעד אמיץ, חשפה את סיפורה מעל דפי ה"ניו יורק פוסט", במה שנראה, כניסיון אחרון להוציא גט מבעלה.
בוואלה! יהדות לא מפחדים משאלות
בסיום הפגישה השנייה, היא מסרה לשדכן שהיא איננה מעוניינת בבחור
"כשפגשתי את אברהם לראשונה", מספרת דודלסון "חשבתי שהוא יהיה בעל נהדר. זה לפחות מה שההורים והחברים שלי אמרו לי, אחרי הכל, בחברה שלנו, מצפים ממך להקשיב להם. הפגישה הראשונה שלנו הייתה במלון גדול, סמוך לגרדן סטייט פארקווי. ישבנו בלובי וכמו בדרך המקובלת בחברה החרדית, למדנו להכיר אחד את השני, למרות שהוא לא ממש היה לטעמי, הסכמתי להיפגש שוב, חשבתי שזה לא יהיה מנומס לסרב לפגישה שנייה". בסיום הפגישה השנייה, היא מסרה לשדכן שאיננה מעוניינת בבחור. דודלסון כבר חשבה לצאת עם בחור אחר, עד שיום אחד התקשרו אל הוריה: "לאחר כמה ימים, ההורים של אברהם התקשרו אל ההורים שלי וביקשו לשקול את ההצעה מחדש. הם טענו כי קיבלתי רושם מוטעה על אישיותו. החלטתי לתת לו הזדמנות נוספת.".
וייס ודודלסון המשיכו להיפגש עד שבאחד מלילות דצמבר, לקח אותה וייס למלון יוקרתי ונוצץ, "הסתובבנו בקומת הביניים. לפתע הוא כורע ברך, מוציא מהכיס קופסת קטיפה שחורה ובתוכה טבעת יהלום נוצץ, ומבקש ממני להינשא לו, 'גיטל', הוא אמר בשקט, 'יכול להיות לנו עתיד נפלא ביחד'. באותו רגע, דמיינתי את החתונה, ההתרגשות אחזה בי, ומאז חשבתי רק על החתונה"
שבת ראשונה יחד ובבית הייתה דממה
ההכנות לחתונה, וההתרגשות העצומה, גברו על המחשבות השונות שהתרוצצו בראשה כלפי וייס. היום הגדול הגיע, "הרגשתי כל כך יפה בשמלה שלי עם זר הפרחים הלבן שהחזקתי", היא מספרת, "אבל רק שלושה ימים אחרי החתונה, הבנתי את הטעות האיומה שעשיתי". בערב שבת הראשון שלהם כבעל ואישה, היא הרגישה מאוימת, "היינו לפני הדלקת נרות שבת. כל אחד סיפר על המנהגים שלו בבית בזמן הדלקת הנרות, אחרי שסיפרתי לו על מנהגי הבית שלי, הוא כעס נורא, בגלל שאצלו בבית נהגו בצורה אחרת.
במשך עשרים וארבע שעות, עד לצאת השבת, הוא לא החליף איתי מילה אחת. שבת ראשונה יחד ובבית הייתה דממה". עם צאת השבת, כשכבר לא יכלה לסבול יותר מהעוינות של בעלה החדש, פנתה אליו דודלסון, "אתה לא יכול להתעלם ממני", אמרה לו, "ככה לא עובדת מערכת יחסים בין גבר לאישה. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לדבר על הדברים האלו". התגובה היחידה שקיבלה מבעלה הטרי הייתה: "כשמישהו סותר את הדרך שלי, אני לא יודע איך לתפקד".
איך אני יכולה להביא ילד לעולם עם אדם כזה?
אבל כאמור, זאת רק ההתחלה, וייס לא עבד והמפרנסת הראשית הייתה דודלסון: "הייתי מקור ההכנסה היחיד בבית, ולמרות זאת, הוא שלט על הכספים שלנו. כששאלתי אותו 'למה אתה נותן לאחיך, כסף שאני הרווחתי?' הוא ענה בתקיפות: 'את לא מקבלת ההחלטות בבית הזה'.". למרות "חווית הנישואים", נכנסה דודלסון להריון: "רציתי להעסיק עוזרת בית, ידעתי שזה ייקל עלי אבל למרות שיכולנו, הוא סרב להעסיק עוזרת, גם בתקופת ההריון, הוא רצה שאני אנקה וזה התיש אותי פיזית" היא מספרת, "הוא תמיד היה צריך להיות במצב של שליטה עליי, זה חנק אותי. באותה תקופה, הלב שלי פשוט צנח, חששתי ממנו יותר ויותר.
אם מישהו יגלה שיש לנו נישואים גרועים, אתגרש ממך
כשהייתה בחודש השביעי, הציעה דודלסון לבעלה לפנות ליועץ נישואין, אך נתקלה בסירוב, "הוא אמר לי 'את יכולה לארוז את המזוודות ולעזוב, אנחנו לא הולכים לטיפול ואם מישהו יגלה שיש לנו נישואים גרועים, אתגרש ממך'".
ב-19 בנובמבר 2009, נולד בנם - אריה. מהר מאד, נקודת המשבר שהכריעה את דודלסון הגיעה, "הוא התעקש שניסע לבקר את ההורים שלו, ולא רציתי לסחוב את אריה בקור המקפיא ששרר בחוץ, "הוא צרח עליי כמו משוגע, התינוק התעורר והתחיל לבכות ואני בכיתי יחד איתו, ארזתי מזוודה, וברחתי. אמרתי לו שאני לא חוזרת יותר". ההורים של דודלסון, קיבלו אותה בחזרה עם הרבה חום ואהבה
תן לנו להתמקד בעתיד במקום להיות תקוע בעבר
מאז, היא מנהלת קרב כדי שאברהם מאיר ייתן לה גט. רבנים ניסו להשפיע על סבו של הבעל, ראובן פיינשטיין, העומד בראש ישיבה, כדי שישפיע על נכדו לתת לה גט. רבנים אחרים אף קראו לפיטוריו של אביו מעבודתו. אך כל זה לא הועיל והוא מסרב בתוקף לתת לה אותו. בלילות, אחרי שהיא משכיבה את בנה, היא מתפללת לאלוהים שבעלה כבר ייתן לה גט. "אברהם", היא קוראת בסוף דבריה, "אם אתה קורא את זה, זו הבקשה שלי, בוא נמשיך בחיינו, תן לנו להתמקד בעתיד במקום להיות תקועים בעבר".