למה הספרדים מנסים להשתכנז בכוח?

"אני באמת לא מבינה אותך", היא כותבת לי, "יש אפליה או אין אפליה – זה בכלל לא הדיון. הם רוצים להפלות אותנו? סבבה. שיחנקו עם עצמם. מה אנחנו צריכים אותם? תאמין לי, אנחנו יכולים להסתדר מצוין בלעדיהם".

השורות הללו פתחו את המייל הארוך שקיבלתי ממנה. אמא לעשרה ילדים, מתגוררת בירושלים, ומגדירה את עצמה מזרחית גאה. כזאת שאף פעם לא עמדה על מפתן הדלת של אחייה בהירי העור, לא התחננה על נפשה וביקשה שיקבלו את ילדיה למוסדות החינוך החרדים האשכנזים, רק בגלל שהאמינה באמת ובתמים שזה מיותר. היא הרבה יותר טובה מהם, והיא תשים את ילדיה במוסדות חינוך מזרחים. כי אין לה רגשי נחיתות. כי היא לא מנסה להתחנחן ולהתחנף שיקבלו את ילדיה. הם מספיק ילדים טובים, וגם להם לא חסר מוסדות לימוד מעולים. ולא, הדשא של השכן לא ירוק יותר. אולי הוא ירוק בהיר, אבל היא מעדיפה ירוק כהה.

"לא רציתי שהם יהיו סוג ג', ולכן החלטתי לשלוח אותם לסמינר ספרדי. האבא של הספרדי." היא כותבת לי, ומתכוונת לסמינר "אור החיים" המיתולוגי, ההוא שקם לפני חמישים שנה בפאתי העיר בני ברק, רק בגלל שהבנות המזרחיות חיפשו מקום ללמוד ולהתמקצע מחד, אך להישאר בסביבה תורנית. "הסמינרים האשכנזים לא התלהבו במיוחד לקבל את בנות העולים, אלה שמדברות בחית ועין, והורסות את המראה האחיד והיפה בכיתה. אז בלית ברירה הם הקימו להם סמינר משלהם. היום הוא כבר אימפריה. חולש על קמפוס שלם, המכיל מבני לימוד, ופנימיות לבנות".

"שלא תחשבו לרגע שבנותיי מוחלשות בלימודים או משהו כזה", היא ממהרת לסייג, "הם בנות מעולות, קיבלו את השידוכים הכי טובים שיכלו לחלום עליהם. שישה מבנותיי כבר סיימו את הלימודים, והספיקו להקים בית נאמן בישראל, עם הבחורים הכי שפיצים מהישיבות. הספרדיות כמובן".

"מדוע אני רושמת לך את כל המייל הארוך הזה? תגיד לי אתה! למה אחינו הספרדים מתביישים בספרדיות שלהם, ומנסים להשתכנז בכוח? למה הם מנסים להכניס בכוח את הילדים שלהם למוסדות אשכנזים? הייתי עדה להרבה מקרים של משפחות מזרחיות שילדיהם נכנסו אחרי מלחמות ופרוטקציות למוסד אשכנזי, וכעבור זמן ההורים היו חסרי אונים מול תופעת הנשירה. כן כן, אותם ילדים בסוף נשרו מהמסגרת ונפלטו לרחוב, רק בגלל שהם הרגישו שמנהלי המוסדות קיבלו אותם לאחר תחנונים. הם הרגישו שהם סוג ד', הם לא היו יכולים להמשיך עם ההרגשה הזו. בסוף הם התדרדרו לרחוב"

"אתה יודע מי אשם במקרים הללו? לא הילדים. ההורים. ההורים אשמים בכל זה. למה הם היו צריכים להתחנף ולהילחם בכדי שילדיהם ילמדו אצל האשכנזים? מה חסר לבנות שלנו? למה הן צריכות להיות סוג ג' וד'? למה אנחנו במו ידינו מורידים להם את הביטחון העצמי שלהם? חסרים לנו בתי ספר משלנו? אם כולנו היינו מתאחדים, ושלחים את הבנות הטובות שלנו לסמינרים ספרדים, הסמינרים שלנו יכלו להיות באותה רמה כמו של האשכנזים. מה חסר לבנותינו המוצלחות והמוכשרות?"

לקראת סוף המייל היא מסכמת במספר משפטים את המסר העיקרי שלה: "אז בבקשה, תפסיקו לדון בנושא האפליה. בואו פשוט ננצח אותה. נפסיק להתחנן אליהם. נלך למוסדות החינוך שלנו. ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים הם ידפקו אצלנו, ויתחננו להתקבל במוסדות שלנו".

מי יודע באמת

לטורו הקודם של אפי גלעד

המזרחים המציאו את השד העדתי?