גם האובססיביים מבין האופטימיסטים הוטרדו השבוע מתוצאות הבחירות לאיחוד האירופי. כוחן של מפלגות מהימין הקיצוני שמריחות מאנטישמיות עלה בכמה מדינות היבשת שרק עכשיו נצבעה בדגלי קבוצת הכדורסל הישראלית. לראשונה מאז 1932 עברו הניאו נאצים את אחוז החסימה בגרמניה. בהונגריה ויוון הם הגיעו למקום השני והשלישי. רשימה חלקית בלבד.
התוצאות מאתגרות את הגישה ולפיה האנטישמיות היא נטייה פרימיטיבית ומיושנת שהושלכה מזמן לפח האשפה של ההיסטוריה. הצצה על האלף האחרון מלמדת שאת האנטישמיות לא מנצחים עם פרסי נובל או מדליות, והצלחה מסנוורת של יהודים גרמה לא פעם להגברת האיבה בין העמים. האנטישמיות בעטה בגסות בכל תנאי מזג אויר, ולא שינתה את אופייה, הרצחני לפעמים, גם כאשר התנאים הטופוגרפיים השתנו.
כנסו לוואלה! יהדות ותמצאו שם:
ריקוד הדגלים של הכיפות הסרוגות: מפגן פשיסטי
יום ירושלים: המאבק על צביונה הערכי של המדינה
כנס על סקס במגזר הדתי: "גם האישה צריכה סיפוק מיני"
הבת הרפורמית של הרב קרליבך נחשפת
תתנצר או תמות
1095, מסע הצלב, רציחתם של אלפי יהודים בשם הדת
אם נצטרך לתארך את האנטישמיות סביר יהיה להניח שגילה יהיה כגיל היהדות, אבל את המסע שלנו נתחיל לאורך תוואי מסע הצלב הראשון. בעמק הריינוס של ראשית האלף הקודם חיו קהילות יהודיות רבות שעסקו בחיי רוח והשאירו אחריהם ספרות עשירה וענפה. זאת בזמן שמעמד הביניים הממוצע לא ידע קרוא וכתוב. הצלבנים יצאו לדרך כדי לשחרר את ירושלים מידי הכופרים המוסלמים, כאשר קבוצות מהם מנכסים כוחות מאגיים לאווז שמוביל אותם לכפרים יהודים ומורה להם לרצוח יהודים.
בדרכם לארץ הקודש נתקלו הצלבנים באותם "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם". כשבידיהם קלשונים וגרזנים הם העמידו בפני בני הקהילה שתי ברירות: להתנצר או למות. התשובה היהודית הייתה חד משמעית. אנשי ספר לצד אנשי עמל, ילדים עם הוריהם ומוריהם הסתכלו לפורעים בלבן של העיניים והעדיפו למות כיהודים מאשר לחיות כנוצרים. כמה שנים מאוחר יותר גבה מסע הצלב השני את חייהם של למעלה מחצי מיליון יהודים.
דת האהבה ששורפת את אחותה
1244, הנוצרים, שריפת ספרי התלמוד, כפירת התלמוד בנצרות
מבלי לזלזל בביקורו של האפיפיור כאן בארץ, המלמד על עידן חדש וחיובי בין הדתות, הוא לא מוחק את ההיסטוריה האדומה והעגומה בין הדתות. גם אין טעם להכחיש אותה. אולם חשוב לציין שהנוצרים לא הובילו את המלחמה שלהם ביהודים, הם לחמו ביהדות. מבחינתם יהודי יכול היה להישאר כאזרח שווה זכויות גם לאחר הגירושים מאנגליה (1290) צרפת (1306) ספרד (1492) ופורטוגל (1497) לו רק הסכים להמיר את דתו. ולא- התכניות האכזריות ביותר המתינו לו במרתפי האינקוויזיציה ובאוטו-דה-פה.
הדוגמא הבולטת למלחמת התרבות של הנצרות ביהדות היא שריפת התלמוד. במאה ה12 הנוצרים כפו על היהודים וויכוחים פומביים בין הדתות. רבים מהם תועדו על ידי הרבנים שניהלו אותם. המפורסם שבהם - "משפט פריז", הועמד התלמוד על דוכן הנאשמים. האשמה: ציוויו של התלמוד על שנאת הגויים. פרקליטי התלמוד, היהודים, ניצבו במשפט בעמדת נחיתות ונאסר עליהם להעלות טיעונים. זכותם היחידה הייתה להגיב. משנמצא התלמוד "אשם" הורה האפיפיור גריגור התשיעי לשרוף את כל ספרי התלמוד היהודיים. הוא הבין דבר אחד: בלי ספרים, היהודים לא ילמדו תורה. וכשהיהודים לא ילמדו תורה, היהדות תיעלם.
בחיפוש דרקוני שנערך בתוך בתי היהודים הוחרמו כל ספרי היהדות שנמצאו בחזקתם והועמסו על 20 קרונות שהובילו אותם לכיכר העירייה של פריז. באחד הימים שנחקקו טראומטית בתודעה היהודית, ערב שבת פרשת "חוקת התורה", הועלו באש ספרי הקודש לקול תרועת ההמון המשולהב. גריגור היה הראשון מבין ארבעה ששרפו את התלמוד. הפעם החמישית בה נשרף התלמוד הייתה ב-1933 על ידי סטודנטים מן המפלגה הנאצית. הסופר היהודי-גרמני היינריך היינה אמר במאה ה-19 ש"במקום בו שורפים ספרים, ישרפו בני אדם", ולא ידע מה ניבא.
עלילות דם אמת או הסתה?
1149 עד 1928, ארה"ב, אנגליה, טורקיה וכמעט כל מקום בו חיו יהודים, פוגרום בחסות אישום לרצח
קראו לו מנחם מנדל בייליס אבל באותו מחיר זה היה יכול להיות כל אדם בעל חזות יהודית שעבר בסביבה. קייב של 1911 לא הייתה מקום בטוח בכלל, והפשע שהשתולל גבה גם את חייו של אנדריי יושצ'ינסקי בן ה-12. משטרו של הצאר לא היה זקוק לדרבון העממי כדי לתפור עלילה מבוימת בקפדנות, ושר המשפטים מיהר להצהיר כי "ללא ספק מדובר ברצח על רקע פולחני". הוא גם שכר את שירותיו של פרופסור קוסורוטוב מאוניברסיטת פטרסבורג שקבע במאמר מפורט כי הרצח בוצע בצורה שתפיק את מרב הדם. כל זאת מבלי לראות בכלל את הגופה. מפקד המשטרה ידע את האמת, אבל הוא קיבל הנחיה לשתוק. אז הוא שתק.
במשפט טענה התביעה כי "מאז חרב בית המקדש נהגו יהודים לרצוח נוצרים כקרבן ולהשתמש בדמם לאפיית מצות או לארבע כוסות". המומחה אף הוסיף שעל פי הקבלה קיימת הלכה מיוחדת לדקור את הנער ב-13 דקירות. ההגנה בחרה להביא את הרופא שבדק את הגופה וגילה עליה למעלה מ-50 סימני דקירה. הרב הראשי לרוסיה, הרב מזא"ה, עלה אף הוא לדוכן להפריך את הטיעונים הללו מתוך מקורות היהדות עצמה.
עלילת דם זו התרחשה לפני מאה שנה בלבד, אבל היא מהווה המשך ישיר לעלילת הדם הראשונה שנשזרה על ידי כומר אנטישמי ויהודי מומר באנגליה של אמצע המאה ה-12. הפרטים השתנו, אבל הקונספט חזר על עצמו אפילו בארה"ב ובפולין של המאה העשרים.
למרות שבקרב הקהילייה המדעית רווחת הדעה כי עלילת הדם חורגת מכל היגיון ושפיות, ועשרות שנים לאחר שהכנסייה הקתולית הפריכה אותו, ההיסטוריון הישראלי פרופ' אריאל טואף חיבר ספר ובו הוא מגבה את הרעיון ומאשים את היהודים ברצח נוצרים למטרות פולחן.
דמוקרטית, אקדמאית ומתורבתת
1942, השמדת עם על ידי הנאצים, תורת הגזע
גרמניה 1931. חצי מיליון היהודים במדינה מהווים מרכיב מרכזי בחברה הנאורה ביותר באירופה. 25% מזוכי פרס נובל היו יהודים, יחד עם טובי המדענים והסופרים. פרופ' איינשטיין הצעיר הוא דוגמא בולטת, אבל רק אחת. רבים מהיהודים משתייכים לזרם הניאו אורתודוכסי-רפורמי שמתיר להינשא לגרמניות. ניתן היה לראות משפחות מעורבות רבות. מי שישווה את מעמדם מול מעמד היהודים דור וחצי מוקדם יותר, יוכל לשפוט שההשכלה והדמוקרטיה ניצחו את האנטישמיות.
1932. בחירות דמוקרטיות. המפלגה הנאצית זוכה ב33% מהקולות. היטלר נבחר בזמן שרוב היהודים נהנים ממעמד חברתי חשוב. חלקם קצינים בכירים בוורמכט שמוכנים למסור את נפשם למען המולדת.
1933. גרמניה אוסרת את השחיטה היהודית. עלעול בעיתונים היהודיים לא מעלה פאניקה. בסך הכל תמצאו שם תפריטים שיעניקו לך מנת חלבון ראויה גם מקטניות. שנתיים מאוחר יותר חוקי נירנברג כבר חשפו יותר את הכוונה הנאצית, למרות שהם בסך הכל אסרו על נישואין מעורבים בין העמים. דבר שהיה מקובל על היהודים דור וחצי קודם לכן. רק ב-1938, לאחר פרעות ליל הבדולח, היהודים התחילו להרגיש שמשהו לא בסדר. לרבים מהם זה כבר מאוחר מידי.
ב-20 לינואר 1942 התכנסו בוילה ואזנה שבברלין 15 ראשי משטר הרייך, ששה מתוכם בעלי תואר דוקטור. בישיבה החולט על הפתרון הסופי: חיסול יהודי אירופה. אלו שלפני פחות מעשור היוו חלק כה מרכזי בהוויה הגרמנית. מאוחר יותר ישבח הימלר את אנשי הס.ס. ש"בצעו את הפתרון הסופי אבל נשארו בני אדם."
אנטישמיות אתאיסטית
1953, משפט הרופאים היהודים, רוסיה של סטאלין
גם ברוסיה משוללת הדת לא ידעו איך לאכול את היהודים, מצד אחד רצו להשתמש במוח שלהם, מצד שני לא אהבו אותם. כפשרה הוחלט להחתים כל תעודה של יהודי בחותמת "ייברי". חותמת שנעלה דלתות רבות בפני יהודים, חלקם אפילו לא הבין מה משמעות היהדות עבורו. בלי קשר למתחרה הדומיננטי שלו, טרוצקי, סטאלין מעולם לא חיבב יהודים. ב1953 הודיעה רוסיה על משפט ראווה נגד תשעה רופאים, בהם רופאו האישי של החבר יוזף סטאלין.
לפי התביעה, הרופאים יצרו קשר עם הג'וינט היהודי כשבכוונתם להרעיל למוות חמישה גנרלים מעוטרים של הצבא האדום. המשפט לווה בהסתה תקשורתית נגד היהודים והתקשורת הרוסית כינתה אותם אז "הצבועים בחלוקים הלבנים". גורמים במדינה חסרת הדת ביקשו לנצל את המשפט כדי להוביל לגירוש המוני של כל יהודי ברית המועצות, ואפילו פוליטיקאים בישראל בחרו להאמין באשמתם של הרופאים היהודים, דבר שחולל בארץ סערה פוליטית. העולם היהודי עצר את נשימתו בציפייה לתוצאות המשפט, אולם אז, בתזמון מושלם, סטאלין מת בפתאומיות. יורשיו כבר הודיעו שמדובר בעלילה חסרת שחר, ואפילו סגרו חשבון עם המעלילים.
אנטישמיות חדשה
היום, ארגוני שמאל בקמפוסים, חרם על ישראל, דו פרצופיות
2014. האמן רוג'ר ווטרס, שכבר הספיק להופיע בישראל שמונה שנים מוקדם יותר, קורא ללהקת הרולינג סטונס להחרים את מדינת ישראל. "זה כמו להופיע בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד" הוא מנמק. החרם התרבותי שלו מצטרך לגופים נוספים ולקריאות מתוך קמפוסים להחרים את ישראל כשהם משתמשים בסטנדרטים כפולים. ב-2009 הגדיל לעשות העיתון השוודי הנפוץ ביותר, ה"אפטונבלדט" והאשים את חיילי צה"ל בכך שהם רוצחים פלסטינים כדי לסחור באיבריהם. שר החוץ השוודי לא טרח להתנער מהדברים.
אם ניזכר בפרשת מוחמד א-דורה וכמובן בהאשמת יהודים בפיצוץ המכרה בטורקיה בתחילת החודש, נגלה את הביקורת שמתח תומס פרידמן ("ניו יורק טיימס") ב-2002 על חרם אקדמי נגד ישראל: "אני רוצה להזכיר למובילי החרם, שהוא לא ישר באופן עמוק וצבוע. וכל אוניברסיטה שמצטרפת אליו אינה שווה את הכותרת 'מוסד להשכלה גבוהה'. איך זה שסוריה כובשת את לבנון 25 שנה, חונקת את הדמוקרטיה, ואין קבוצת סטודנטים אחת שקוראת לחרם על סוריה? ...לבקר את מדינת ישראל זו לא אנטישמיות וזה דבר נתעב לומר כך. אבל בידודה, גינויה, והטלת סנקציות מעבר לכל פרופורציה היא אנטישמיות. ולהכחיש את זה, זה לא ישר."
מסתבר כי האנטישמיות החליפה אופנות, כובעים, רמות השכלה, תרבויות, תירוצים, אבל הייתה ונשארה אותה חיה. ולמי שסבור שהיא תיעלם עם יישור קו של היהודים לתרבות העכשווית, ההיסטוריה מזכירה שלא משנה מה היהודים יעשו, הגויים ימשיכו לשנוא.
הראשון להבחין בכך היה בנימין זאב הרצל כשעקב מקרוב אחר משפטו של קצין התותחנים היהודי-צרפתי אלפרד דרייפוס שהואשם בריגול לטובת גרמניה. הרצל הגיע למסקנה שהאנטישמיות אינה תלויה בנסיבות. וכפי שהוא מתאר ביומניו, תובנה זו הובילה אותו לרעיון המדינה היהודית. מאה שנה לאחר מסקנתו זו, 66 שנה לאחר התגשמות החזון ושלושה ימים לאחר הבחירות באירופה, נותר לנו לתהות אם המטרה אכן הושגה.