לטור הקודם: למה מפריע לי המושג פלורליזם?
לקראת הבחירות החוזרות בבית שמש, הוצפה העיר בכרזות, בנוסח: "גם אני ממלא את הוראת מועצת גדולי התורה". מי שתלו את הכרזה הזאת, מי שעמדו מאחוריה ומי שפעלו על פיה, התפללו באותו בוקר, כפי שהם מתפללים מדי יום, שלוש פעמים ביום: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתך חכמה, בינה ודעת. ברוך אתה ה' חונן הדעת". איך הדברים מתיישבים?
מהותן של בחירות דמוקרטיות, הן הבחירה האישית. אני ניצב בקלפי, מאחורי פרגוד, ובוחר על פי מצפוני ומחשבתי. אני יכול להתייעץ עם אנשים חכמים, להקשיב לעצתם. אולם ההכרעה היא שלי. זו בחירה אישית, המבטאת את ריבונות הפרט. הריבונות הזאת, שהיא בסיסה של הדמוקרטיה, נובעת מאותה תפיסה, עליה מתבססת ברכת הדעת: יש לאדם דעת ובינה. אדם נברא בצלם אלוהים זו הדעת שהוא חנן אותנו. הדעת, היא היכולת שלנו להחליט לבד. איך הדבר מתיישב עם קבלת הוראה מאנשים אחרים, חשובים וחכמים ככל שיהיו, כיצד להצביע מאחורי הפרגוד?
טורים נוספים של המדור: "מפריע לי המושג"
אתם רק חושבים שאתם לא מאמינים באלוהים
נשות הכותל האמיתיות לא מניחות תפילין
בואו נהיה כנים: לא כל הרבנים ראויים לתואר "רב"
את בתי הדתייה לא אחנך לצניעות
אני יהודי-חילוני ללא רגשי נחיתות וללא התנשאות
יש סתירה מהותית בין "אתה חונן לאדם דעת", לבין "אמונת חכמים". "אתה חונן לאדם דעת" זאת המשמעות של "בצלם אלוהים ברא אותם". "אמונת חכמים", המפקיעה מהאדם את חופש הבחירה, היא סוג של עבודת אלילים.
הרעיון של "אמונת חכמים" האמונה בעליונותם של רבנים, המחייבת אותנו לפעול על פי החלטתם, אינה תופעה חדשה. כבר בס?פ?ר?י (מדרש הלכה מהמאה השלישית), נכתב שיש לציית לרבנים "אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם". כלומר, גם כאשר אתה רואה בעליל שהרב טועה, אתה מחויב לשמוע בקולו.
אולם באורתודוכסיה החרדית, שהיא תופעה חדשה בעם היהודי ריאקציה למודרנה ולהשכלה, התופעה של "אמונת חכמים" הייתה כמעט לחזות הכל. זוהי תופעה נוראה, הבזה לאדם, מבטלת את האוטונומיה שלו, מערערת את הריבונות שלו, מוחקת את התודעה שלו; הופכת אנשים מבוגרים לתינוקות חסרי בינה, הזקוקים להנחיות ואישור מאנשים אחרים בקבלת ההחלטות הנוגעות לחייהם, כמו זוגיות, הורות, פרנסה ואפילו בריאות. העובדה שציבור שלם בישראל נוהג כך, והוראת רבנים מונעת ממנו לקיים את חובותיו למדינה ואת זכותו להתפרנס בכבוד, היא תופעה הרסנית לחברה הישראלית.
למרבה הצער, התופעה הזאת חודרת גם לאגף החרד"לי במגזר הדתי לאומי. לא אחת, שמעתי מחברים דתיים אמירה כמו: "בנושא הזה לא אשאל את הרב, כי אני יודע שהוא לא ייתן לי את התשובה שאני רוצה, אולם אם אשאל אותו, אהיה חייב לשמוע לו". שערותיי סומרות כאשר אני שומע אמירה כזאת. איך אדם בוגר, חכם, ידען, משפיל את עצמו למצב כזה, שבו הוא חייב לציית לאדם אחר, והוא מתחכם כאשר הוא יודע שאותו אחר טועה.
"אמונת חכמים" היא סוג של עבדות מרצון. בני אדם בוחרים להפקיע את ריבונותם בידי אחר. התורה סולדת מעבדות בכלל, אך מעבדות מרצון בפרט. היא משפילה את מי שבחר בעבדות, ברציעת אוזנו. רש"י מסביר זאת, שאדם שאוזנו שמעה בהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים", והרי כולנו נכחנו במעמד הר סיני, אם הוא בוחר בעבדות, הוא נענש באזנו. שהרי כבר בגמרא נאמר: "דכתיב: 'כי לי בני ישראל עבדים' - עבדיי הם ולא עבדים לעבדים".
ומכאן קביעתי בראשית דבריי, ש"אמונת חכמים", היא סוג של עבודת אלילים.
מסכימים עם אורי הייטנר? הצביעו
הכותב הוא חבר קיבוץ אורטל, פובליציסט ומחנך, עד לאחרונה מנהל מרכז "יובלים" לתרבות וזהות יהודית במכללה האקדמית תל-חי
מדור זה מוגש בסיוע עמותת "שערים". מגוון הדעות במדור משקף את כותביהם ולא את עמדות העמותה.