איילה בלחסן נראית כבת שירות מן המניין. היא למדה באולפנית טבריה, גדלה במצפה הושעיה ומתנדבת בכיתת התקשורת בביה"ס "עלי גבעה" בגבעת אבני. אך יש משהו שמבדיל את איילה מכל בת שירות אחרת והמשהו הזה הוא כתום, עגול ומלווה אותה כבר מכיתה ד' - הכדורסל.
"כל החברות שלי שיחקו, אז הלכתי לאימון ניסיון ומאז אני שם. שיחקתי ביישוב ואחר כך בכיתה ז' כבר עברתי לשחק ב'עמק', הקבוצה של האזור", מספרת איילה. "בכיתה ט' אימוני הכדורסל הפכו להרבה יותר אינטנסיביים - חמישה אימונים בשבוע". יחד איתה התאמנו עוד שחקניות דתיות, אבל היא היחידה שהמשיכה: "יש בזה משהו קצת מבלבל, אתה נחשף לעולם החילוני מגיל מאוד צעיר. חייתי בשני עולמות אבל תמיד נשארתי נאמנה לאמונות ולערכים שלי".
בסוף כיתה יב', לאיילה היה מובן מאליו כי תתנדב לשירות הלאומי: "היה לי פטור ויכולתי להתמקד רק בכדורסל אבל זו לא הייתה אופציה מבחינתי. המאמנים דוחפים אותנו לשרת בצבא ובשירות לאומי, לפתח את עצמנו מעבר לכדורסל וכמובן גם לתרום למדינה. אני מאוד נמשכת לחינוך מיוחד, וכששמעתי שהתפנה תקן בכיתת התקשורת 'עלי גבעה' החלטתי להתנדב שם".
בגלל לוח הזמנים העמוס של איילה שכולל חמישה אימונים בשבוע, לא היה מובן מאליו שבית הספר יסכים לקבל אותה אך אצל איילה זה היה שונה. עינת, המחנכת של כיתת התקשורת בה איילה מתנדבת, מספרת: "לוח הזמנים של איילה הוא לא משהו שהייתי מוכנה להתגמש עבורו בעבור כל בת שירות אבל עם איילה זה שווה את זה. הילדים מאוד נקשרו אליה, היא מדהימה איתם. יש לה לב גדול ויכולת הכלה יוצא מהכלל וכמובן שגם מוסר העבודה הגבוה מרשים. היו כאן בנות שנבהלו או שלא נתנו מעצמן מספיק ואיילה עושה זאת מכל הלב".
בארץ יש עוד שחקנית דתייה אחת מוכרת - נעמה שפיר. נעמה שיחקה בשנים האחרונות בקולג' בארה"ב ועכשיו חזרה לארץ, בדומה לאיילה גם היא במקור מהושעיה.
כשאיילה נשאלת אם יש סתירה בין היותה כדורסלנית לבין היותה דתייה היא אומרת: "יש הרבה מודעות ביישוב ובאזור לכדורסל וזה לא משנה אם אני דתייה או לא. הדבר היחיד ששונה הוא שאני משחקת עם חולצה מתחת לגופיה. לפני כמה שנים הייתה בעיה עם זה כי לפי חוקי איגוד הכדורסל כל הקבוצה צריכה להציג מראה אחיד, אבל אחרי לאחר בקשות ועתירות בנושא הזה, שחקניות דתיות מורשות לשחק עם חולצה מתחת. אני פשוט מיידעת את השופט לפני המשחק והוא מאשר את זה".
בימים אלו נמצאת איילה על פרשת דרכים: "אני לקראת סוף השנה בשירות הלאומי ומתלבטת אם להתנדב עוד שנה. זאת הייתה שנה מדהימה אך גם מאוד מתישה. בנוסף, אני עוזבת את קבוצת הנערות ולקראת העונה הבאה אני בודקת כל מיני אופציות, כך שלא ידוע איפה אני אהיה. השירות הלאומי נתן לי המון ולא הייתי מוותרת על השנה הזו גם אם היו מבטיחים לי שהייתי משתפרת בתור שחקנית, כי השנה השנה קרה לי משהו הרבה יותר חשוב - השתפרתי בתור בן-אדם."