בימים אלו שלאחר האבל על חורבן בית המקדש מן הראוי לעסוק בפרשייה עלומה שארעה כ-40 שנה אחרי החורבן והייתה המשך ישיר שלו.
פרשייה זו שופכת אור גם על כישלון מרד החורבן - מרד יהודי התפוצות בימי טרייאנוס (115-117 לספירה).
מעטים מכירים מרד זה שבמהלכו נהרגו אלפים רבים של יהודים, נמחקו קהילות גדולות וחזקות בתפוצות.
בניגוד למרד החורבן המתואר בפרוטרוט על ידי יוסף בן מתתיהו, הרי שלמרד התפוצות אין היסטוריון המתאר אותו. פרטים אודותיו אנו לומדים מלקט מתוך כתבי היסטוריונים רומיים, ואבות כנסייה.
עדות מייצגת להיקפו ותוצאת המרד מצוי בכתבי אוסביוס בישוף קיסריה (260-340 לספירה):
כשכבר היה אפוא הקיסר (טריאנוס) בשנתו הי"ח (115 לספירה), פרצה שוב תנועת התקוממות של היהודים שהביאה להשמדת המונים עצומים משלהם.
שכן באלכסנדריה ובחלקי מצרים האחרים ובנוסף לכך גם בקיריני קמו היהודים על שכניהם היווניים כאילו אחזה בהם רוח תזזית נוראה ומרדנית....
נגדם שלח הקיסר את מארקיוס טורבו ובידו חיל רגלים וחיל ים ובנוסף גם חיל פרשים. הלה ניהל נגדם בקרבות מרובים פולמוס ממושך ומייגע והרג ריבואות יהודים...
(תולדות הכנסייה, ד': ב').
המרד היה רחב ביותר וכלל יהודים ממצרים, קירני (לוב של היום), יון, קפריסין, מסופוטמיה (בבל, שנכבשה ע"י טריאנוס), וסוריה.
מה היה הגורם להתפרצותו של מרד זה?
החוקרים מציינים את המאבק הקשה שהתנהל בין היהודים לבין האזרחים היוונים בערים המרכזיות של האימפריה שגרו בהן יהודים ויוונים אלה לצד אלה.
השלטונות הרומיים עודדו את המרכיב היווני ותמכו בו ובתי המשפט פסקו לטובתו, לכן הרגישו היהודים שגבם אל הקיר.
מאבק זה נגד שכניהם היווניים הפך גם למאבק נגד השלטון ברומא.
מכל מקום, המרד דוכא ביד קשה. בכל האתרים שהיה בהם מרד נשחטו רבבות יהודים ובחלק מהם (כמו קפריסין) אסרו על היהודים לחזור לאי.
לדעתי, המדרש הבא, העוסק בסיבות לחורבן, שופך אור על משמעותו של מרד זה:
וכן את מוצא, שכל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן, וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן: כגון השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן נתקיימו בידן, וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן. (מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא - מסכתא דשבתא פרשה א)
במדרש זה מבית מדרשו של התנא רבי ישמעאל, טוען התנא שהסיבה לחורבן היתה כי עם ישראל לא היה מוכן למסור נפשו על בית המקדש!
כיצד מבינים זאת? הרי המורדים נלחמו בחירוף נפש כדי להגן על המקדש?
דומה, שהביקורת היא על כך שבזמן המצור הרומי על המקדש נותרו חלקים גדולים מהעם שהיו אדישים לנעשה ולא שלחו עזרה לירושלים הנצורה.
אילו אותם יהודי התפוצות שמרדו 40 שנה אחר כך, היו יוצאים להגן על המקדש, או נלחמים במקומם במקביל ל"מרד הגדול" - היה המקדש ניצל.
ידוע שרומא התאכזרה לפרובינציות שלה והיה קשה מאד לחיות בצילה.
ליהודים שהיה להם תרבות ייחודית משלהם, וקורטוב כבוד עצמי מימי העצמאות, היה קשה פי כמה.
אולם, כדי לגבור האימפריה הרומאית היו צריכים כל היהודים להילחם נגדה בו זמנית. היהודים בארץ ישראל ובתפוצות היו צריכים להבין שבסופו של דבר הם יצטרכו למרוד, ולהצטרף למרד החורבן. באיחוד הכוחות של העם היהודי יתכן כי ניתן היה לבלום את הרומאים ולשמור על המקדש.
איזהו חכם: הרואה את הנולד.
הרב ד"ר חיים פרלמוטר הוא מרצה במחלקה ללימודי יסוד ביהדות של אוניברסיטת בר-אילן