סיפורים מהאולפנה מתחיל בקיץ של סוף כיתה ט', מהסיבה הפשוטה:
בכיתה ט' עוד ניסיתי לשרוד את כל האלף הבנות, המבנה העצום, הלחנים לשירי קודש, המטלות הלימודיות, הרוחניות ואת השינויים הטופוגרפיים שלי.
אבל בקיץ ההוא, בין כיתה ט' ל י', קיבלתי במפתיע הזמנה לטיול לכנרת ומשהו אצלי התעורר...
את ההזמנה קיבלתי מאחת בי"א מגניבה כזאת, עצמאית. אחת שהיה לה את האומץ לעזוב את האולפנה לבית ספר דתי מעורב ואני שהייתי צייתנית וממושמעת , נורא התרגשתי מההצעה הנועזת ומזה שאני חברה שלה.
אחר כך הסתבר לי שאני המלווה לענייני טרמפים, שחבר שלה שם, היא להוטה לפגוש אותו.
קצת אחרי שהגענו הוא הגיע. הוא נראה נחמד. נמוך. לא הייתה לו כיפה רק שיער ארוך.
היא קפצה עליו מרוב שמחה. על הגב. חיבקה אותו. חשבתי לעצמי ככה זה אהבה. זה כל כך פרוע עד שלא אכפת לה בפרהסיה ... אני הייתי נבוכה נורא ואמרתי לה שאין לי בעיה שתלך איתו.
הזכרתי לעצמי למה חשוב ביותר לחכות לאחד. בגלל הכוח הפרוע. שבגלל זה, חשוב להיות במוסד דתי מאוד. כי בקלות מתפתים לחטא. בקלות.
כשחזרה, השמש כבר הייתה במרכז השמיים. אמרה לי בנחישות איך היא רואה את הדברים.
אמרה "אם לשכב עם בנים זה כייף, למה לא ליהנות עד שנמצא את הזיווג אמת?"
זה היה רעיון מפלצתי (לשכב? כייף?) וצהרים אינטנסיביים.(בינתיים?ליהנות?) זה כוח פרוע מאוד אני מציינת לעצמי. מאוד.
לפני שחזרנו פגשנו איזה דתי מגניב שהיא מכירה. הוא היה הדתי הכי מגניב שיצא לי לראות. אחד ששווה לצאת בשבילו למסעות בני עקיבא ולהיות דתייה עמוקה ומסקרנת. דתיים מגניבים מאוד מחכים לטהורות..
כשהדתי המגניב הציע להצטלם, הצטרפתי טהורה טהורה עם הבוקסר בגד ים שלי והצטלמתי חשופת רגליים. פעם ראשונה. אני עומדת שם ליד ולרגע נכנס בי בבת אחת הכוח הפרוע ההוא.. של האהבה.
חזרתי מזועזעת ונרגשת ואפילו קצת חרדה מהצהרים ההם בכנרת.
במשך שלושת השנים הבאות הייתי במוסד דתי מאוד כמו שהבטחתי לעצמי,
ומבפנים קונן עולם שלם ומסוכן של אפשרויות וסקרנויות.
עוד תהיתי לעצמי על הרעיונות שהביאה. רעיונות משוגעים שגרמו לי לצטט הלכות ואיסורים והסתייגויות כמו איזו פסיכית.
סיפורים מהאולפנה מתחיל קצת לפני ששמעתי את הרעיון המפלצתי מהבחורה ההיא
ועד שגיליתי ש:
sound of silence
הוא שיר באנגלית ולא ממלכים א' (פרק יט פסוק יב', תנסו את הפסוק על הלחן)
ושיותר נחוץ לדעת אנגלית מכתב רש"י, ושבחיים האמיתיים הבוקר אצלי לא מתחיל בשירה עוצמתית לשמיים. להיפך.
סיפורים מהאולפנה, שבע מאות מתבגרות רוחניות בהרמוניה, ואני, שהייתי ילדה טובה וצייתנית עם נטייה לחלומות.
סיפורים מהאולפנה מתחיל, והאמת היא שבימנו, אני אלף שנות אור משם.
רגע לפני שמסיימת אני נזכרת במשפט שהדתי המגניב אמר לי שנים אחרי הצהרים ההם, כשהתחלתי ללכת לאיבוד:
"כשאתה חושב שאתה הכי רחוק, אתה בעצם קרוב מאוד."
הלוואי.