"האדם שבטנק ינצח." "בעל המאה הוא בעל הדעה." ביטויים פופולריים כאלה משקפים את ההתפיסה הרווחת לפיה מי ששולט על אמצעים ועל כוח, שולט גם על הצדק.
התפיסה הזאת שלטה במזרח הקדום בהקשר פוליטי-דתי: נצחון של מדינה אחת על חברתה מעיד על עליונותו של האל "השולט" של המדינה המנצחת.
האימפריה האשורית, דגלה בתפיסה זו בצורה קיצונית.
היא איחדה שתי טענות,
אחת דתית ואחת פוליטית.
מבחינה דתית, היא גרסה ש"אשור" (אלהי האימפריה) הוא האל הראשי של הפנתיאון העולמי.
מבחינה פוליטית, היא טענה שהאימפריה האשורית צריכה לשלוט בכל רחבי העולם, ללא גבול, כאשר ראש האימפריה, המלך האשורי, מייצג את האל אשור.
בין 745 ל738 לפנה''ס, האימפריה האשורית הרחיבה את גבולותיה בצורה ניכרת. מממלכה המתרכזת באזור צפון עיראק של היום, היא הפכה לכוח המרכזי הבלעדי של המזרח הקדום, ובתוך שנים מספר היא השתלטה בהתקפות בזק על כמעט כל האזור של דרום-תורכיה וצפון-סוריה של היום.
מבסיסיה בסוריה היא איימה גם לכבוש את ארץ-ישראל, וכעבור מספר שנים, היא מימשה איום זה כאשר השתלטה על איזורים נרחבים בארץ, כולל כל אזור הגליל, העיר גזר בשפלה, ודרום פלשת.
שאלה: האם כוחה של האימפריה האשורית הוכיח את עליונות האל אשור?
ממלכת יהודה חשבה שכן, הממלכה נכנעה ושילמה מיסי-כניעה לאשור עוד לפני ההתקפה האשורית הגדולה שהחלה ב734.
אך בתוך הכניעה והפחד, היה אדם אחד שהחליט כי למרות "הגדולה" של אשור יש אלוהים אחר שחזק יותר.
לאדם הזה קראו ישעיה, ישעיה הנביא.
ולמרות שהשלים עם הכיבושים האשורים, הוא שלל מכל וכל את הרעיון שכיבושים אלה מעידים על עליונות אלהי אשור.
ישעיה טען שעם כל הכבוד לאשור, מי ששולט פה בעיניינים זה א-להי ישראל ואשור הוא רק "בובה על חוט" שהתפקיד שלה הוא להעניש את עם ישראל על חוסר נאמנותו.
ישעיה מתאר את אשור כ"דבורה" וכ"זבוב" מאולפים. אשור מבחינתו הוא כמו כלב מאולף בקרקס שנשמע לשריקה של המאמן שלו - א-להי ישראל, והשתלטות אשור על ארץ-ישראל היא פועל יוצא של צוואתו של ה':
"ו?ה?י?ה ב??י?ו?ם ה?הו?א, י?ש??ר?ק ה' ל?ז??בו?ב, א?ש??ר ב??ק?צ?ה, י?א?ר?י מ?צ?ר?י?ם;
ו?ל?ד??בו?ר?ה--א?ש??ר, ב??א?ר?ץ א?ש??ו?ר. ו?ב?או? ו?נ?חו? כ?ל??ם ב??נ?ח?ל?י ה?ב??ת?ו?ת,
ו?ב?נ?ק?יק?י ה?ס??ל?ע?ים" (ישעיה פרק ז, פס' יח-יט).
מלך אשור שלא ממש מתלהב מהדימויים מסרב לסור למרותו של ה' ומתמרד בו.
הוא מוציא לגלות את תושבי ממלכת שומרון הישראליים, ומביא במקומם תושבים בבליים חדשים, להיאחז באדמת שומרון.
ישעיה מביט בנעשה ומסביר למלך אשור שכנראה הוא לא ממש מבין את מקומו בהירארכיה הפוליטית-דתית בעולם:
ו?הו?א ל?א-כ?ן י?ד?מ??ה, ו?ל?ב?בו? ל?א-כ?ן י?ח?ש??ב: כ??י ל?ה?ש??מ?יד ב??ל?ב?בו?,
ו?ל?ה?כ?ר?ית ג?ו?י?ם ל?א מ?ע?ט (ישעיה פרק י פס' ז).
ישעיה שואל את מלך אשור: ה?י?ת?פ??א?ר ה?ג??ר?ז?ן ע?ל ה?ח?צ?ב ב?ו??(ישעיה י פס' טו)
כלומר: אתה לא מבין שאתה בסך הכל כלי ביד ה'?
לכל אורך נבואתו מסרב ישעיה להכנע לרעיון שהכוח האשורי מהווה עדות לעליונות האל אשור. ישעיה בונה מסגרת תיאולוגית חדשה לפיה, גם כאשר עם ישראל תופס מקום נחות מבחינה פוליטית, שלטון א-להי ישראל בעולם עומד בעינו.
כאשר האשורים משתלטים על רוב רובה של ארץ יהודה, ישעיה רואה בעובדה שלא טרחו לכבוש את ירושלים, עדות לעליונות ה', ומתאר את אי-כיבוש ירושלים כמאורע דרמטי, המראה את כוח ה' בעולם.
בתיאורו של ישעיה, המלך חזקיה מצהיר שאם ה' ימנע מאשור לכבוש את ירושלים, אז:
" ו?י?ד?עו? כ??ל-מ?מ?ל?כו?ת ה?א?ר?ץ, כ??י-א?ת??ה ה' ל?ב?ד??ך?" (ישעיה לז פס' כ).
וגם כאשר האשורים הם החזקים במרחבי הזמן והמקום,
ישעיה מזכיר לשומעיו שקיים גם עולם אחר, עולם של אחרית הימים, מעבר ל"כאן ועכשיו".
ובאחרית הימים:
"נ?כו?ן י?ה?י?ה ה?ר ב??ית-ה' ב??ר?אש? ה?ה?ר?ים, ו?נ?ש???א מ?ג??ב?עו?ת; ו?נ?ה?רו? א?ל?יו
כ??ל-ה?ג?ו?י?ם. ג ו?ה?ל?כו? ע?מ??ים ר?ב??ים, ו?א?מ?רו? ל?כו? ו?נ?ע?ל?ה א?ל-ה?ר-ה' א?ל-
ב??ית א?-ל?ה?י י?ע?ק?ב, ו?י?ר?נו? מ?ד??ר?כ?יו, ו?נ?ל?כ?ה ב??א?ר?ח?ת?יו... ו?כ?ת??תו?
ח?ר?בו?ת?ם ל?א?ת??ים, ו?ח?נ?יתו?ת?יה?ם ל?מ?ז?מ?רו?ת--ל?א-י?ש???א גו?י א?ל-ג?ו?י
ח?ר?ב, ו?ל?א-י?ל?מ?דו? עו?ד מ?ל?ח?מ?ה" (ישעיה פרק ב פס' ב-ד)
שון-זליג אסטר
מרצה בכיר במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה ע''ש מרטין (זוס) אוניברסיטת בר אילן